החנות הוותיקה שהלבישה אלפי חיפאים מאז שנפתחה בשנת 1961, סוגרת את שעריה לאחר שאברהם לונדון, בעל החנות, נפטר בחודש אוגוסט האחרון.
מאז 1961
שישה עשורים עמד אברהם לונדון בכניסה לחנותו "אופנת לונדון" ברחוב החלוץ ושירת נאמנה את הלקוחות. מאז 1961, אז פתח את החנות ביחד עם אשתו דבורה ועד שהלך לעולמו בחודש אוגוסט, לא החסיר יום עבודה (מלבד בקיץ כשהיו טסים יחד לאירופה). כשהיה בן 80, נכדתו שאלה אותו אם לא ירצה ללכת למועדון גימלאים כמו שאר בני גילו. "יש שם קשישים", הוא השיב לה, "מה אני אעשה שם?".
אברהם אהב את הדר
יום יום היה אברהם מגיע לחנות, הוא הכיר את כל בעלי החנויות האחרים ברחוב, הוא אהב את הדר, שבתחילה התגורר בה יחד עם אשתו וילדיהם. הם התגוררו ברחוב בר יהודה בדירה קטנה והיו מגיעים יום יום לחנות. אשתו הייתה עושה תיקונים ללקוחות ואברהם היה עוזר להם למצוא חולצה או מכנס שיהלמו אותם. אברהם האמין במתן שירות טוב ואמין ללקוחות, והלקוחות הצביעו ברגליים והיו שבים ופוקדים את החנות. עם השנים בני הזוג החליטו לעבור לגור בשכונת אחוזה, אבל המשיכו להגיע מדי יום לחנות בהדר.
הנכדה של לונדון
"אהבתי מאוד את סבא שלי, הוא היה אדם מיוחד, אהב אנשים, מצחיק ומאוד מאוד מסור לחנות", אומרת נכדתו ורד. "עכשיו כשאנחנו עושים מכירת חיסול לבגדים האחרונים בחנות, זה מאוד מאוד עצוב בשבילי. אני זוכרת איך כילדה הייתי מחכה בהתרגשות לימים בהם הייתי נוסעת עם סבא שלי לתל אביב, לקנות בגדים לחנות, וכשהייתי בת 12 התחלתי לעבוד בה יחד איתו. סבא היה מוציא לי תלוש משכורת, ולא הייתה מאושרת ממני. עבדתי בחנות בחופש הגדול, בין כיתה לכיתה. הייתי הולכת ברחוב וכולם ידעו שאני הנכדה של לונדון. זו הייתה תחושה מיוחדת. לא משנה מחשבים וקידמה, סבא שלי המשיך לעשות חישובים על דף נייר ובראש. הוא האמין שכדאי להפעיל את הראש כמה שיותר, ובאמת, הוא היה בחנות כמעט עד יומו האחרון. המשפחה והחנות היו כל עולמו".
כל לקוח הוא הראשון
החנות שוכנת ברחוב החלוץ, סמוך למה שהיה בעבר קולנוע רון. "סבא שלי ראה את השינויים שעוברים על הדר בשנים האחרונות וזה ציער אותו מאוד. כשקולנוע רון עבד, הייתה תנועת אנשים ברחוב, הרבה מאוד לקוחות היו פוקדים את החנות, הדר הייתה תוססת. בשנים האחרונות המצב השתנה מאוד וסבא שלי נעצב, כיוון שהדר הייתה חלק מה-DNA שלו, אבל הוא היה אדם שראה את חצי הכוס המלאה. כל ערב הוא היה מתקשר אליי ומספר לי מי נכנס היום לחנות, מה אמרו, מה קנו. זה לא משנה שהוא היה בחנות עשרות שנים, בשבילו כל לקוח היה הלקוח הראשון והוא הגיע בהתלהבות אמיתית לחנות מדי יום".
"מזל שהוא לא רואה שהחנות נסגרת"
מאז שהתחילה תקופת הקורונה החנות עבדה פחות, ואנשים התחילו להסתובב פחות ברחובות. בני המשפחה של אברהם חששו מאוד לכך שיחלה בקורונה, אבל הוא לא הסכים להישאר בבית ולא להגיע לחנות. "החנות היא מה שהחזיק אותו", מסכמת ורד, "מזל שהוא לא רואה אותנו סוגרים אותה. זה היה שובר לו את הלב".
מכירת חיסול
השבוע נערכת מכירת חיסול לבגדים בחנות. אשתו של אברהם, דבורה, תהיה בחנות מדי פעם. הכתובת: רחוב החלוץ 65, הדר.
האם הכתבה עניינה אותך?
אברם היה נהג מונית.הוא שיפץ מונית "סטודבייקר".,כדי שיוכל להסיע תיירים.כיוון שהחנות היתה חדשה הוא ביקש מאבי ז"ל שיעשה לה "הרצה".איזה כייף היה סוף שבוע טיילנו בכל הארץ.
עצוב לי מאוד לטייל בהדר ולראות שרוב החנויות הנוסטלגיות סגורות, היום טיילתי ברחוב הרצל ושיחזרתי רגעים יפים יותר….ורחוב שמח וסואן יותר….הלוואי שזה יחזור.
איש יקר. ממש חבל.
היכרתי את אברהם ודבורה…מקסימים…שירתו אנשים מכל הלב והנשמה…יהי זיכרו ברוך…ודבורה יקרה ,תיבדל לחיים ארוכים??????
ההורים שלי ז"ל,קנו רק בלונדון, אימי לקחה את אבא רק לשם,נזכרתי לאחרונה…וחשבתי אם עדיין קיים…
ההורים שלי ז"ל,קנו רק בלונדון, נזכרתי לאחרונה…וחשבתי אם עדיין קיים…
יהי זכרו ברוך
גרנו שם
הבת של כהן יצחק זל
הכל נעלם שם כלא היה
מ. כהן
יהי זכרו ברוך
גרנו שם
הבת של כהן יצחק זל
הכל נעלם שם כלא היה
מ. כהן
הקניונים הרסו את מחנויות הקטנות. צביון הדר השתנה האוכלוסיה השתנתה ופרנסי העיר לא דאגו לשקם לעודד קניה ברחוב הורידו את משרדי הממשלה, הוציאו תחבורה הביאו מטרונית ,חניה אין למה להגיע להדר?!
ים
איזה זוג נחמד דבורה ואברהם היו חברים קרובים של הוריי היו נפגשים כל יום ששי לשחק רמי אם עוד חברים כל פעם אצל מישהו אחר תנוח בשלום איש יקר ממש עצוב לי
עוברת שם לעתים תכופות ותמיד חשבתי שהשם מתייחס ללונדון בירת אנגליה… טוב לדעת שזה צנוע הרבה יותר ומתייחס לבעל החנות ושם משפחתו.
אכן חבל מאוד שהחנות נסגרת, כמו עסקים רבים בהדר. ההזנחה בהדר והשינויים לרעה שחלו בשכונה בולטים מאוד לעיני מי שגדל שם בילדותו וחזר אחרי 40 שנה לגלות מקום עצוב שונה לגמרי…
הכרתי את דבורה ואברהם והילדים אישית בתחילה מעבודתי כנערה בחנות העיתונים הצמודה ואחר כך כלקוחה.
אנשים מאוד אוהבים ואהובים.
כמה חבל הייתי קונה שם בגדים אפילו אמי ז"ל קנתה לי פיזמות פלנל בילדותי וסוודרים עוד חנות ותיקה נעלמת מהנוף החיפאי אברהם ז"ל היה איש נחמד מאוד נימוסי ואדיב הכרתי גם את בנו חבל על לכתו מאיתנו יהי זכרו ברוך
אברהם יהי זכרו ברוך.אני קניתי אצלו .והאמת סחורה אלף אלף..אברהם היה אדם הגון סוחר ישר ונדמה לי שהיה להם בן (משה) אולי שהיה לו דוכן פלאפל ליד.העיקר אני זוכר בגדים שקניתי אצל אברהם ז"ל מכנסי גברדין/ סורלין שהלבישו אות׳ שנים רבות.וחולצות אופנתיות .סוף העולם.פעם דאגנו להתלבש היום.זורק עלי סתם חולצה מכנס ויוצא..אלה ירחמו אברהם ומנוחתו עדן אמן
לבן הייתה חנות ברחוב הרצל איפה שהיה מלון תלפיות
מאז שנבנה הגרנד קניון המסחר בהדר דעך…תודה מצנע
חבל מאוד ועצוב נורא מה שקורה בהדר היום.זה לא הדר של פעם.הייתי קונה הרבה פעמים בחנות הזאת ביגוד עד שנות התשעים בערך.אחלה חנות הייתה.
חיפה זה מקום מדכה
מדכא
מרגש ממש
עוד סיפור חיים מופלא שנגמר
גם הוריי ז"ל מבעלי חנות פרפר
לבגדי ונעלי ילדים
בהרצל 32 מול קולנוע אורה
היו אז ימים יפים שהרצל היה הרצל…?
אני זוכר לטובה את פרפר בחיפה.הורי קנו לי שם נעלים והייתי מקבל בלון במתנה. זיכרון בן כמעט 70 שנה.
מאד עצוב. לא שומרים על ערכים.
וגם העיריה מדכאת את העיר .
הצטערתי לשמוע על לכתו של אברהם ז"ל , הכרתי אותו ואת אשתו מילדותי גרתי בסוקולוב והורי קנו לי לא מעט בגדים אצלו . יהי זכרו ברוך
לסוחרים ברחוב החלוץ והרצל אין דור המשך שרוצה לעבוד במסחר.
בחנות נעליים סיפר לי הבעלים לפני כמה שנים שהוא סוגר ועובר לבן שלו בארצות הברית, שלא מעונין להחזיק בחנות.
בחנות ליד מכרו את החנות בגלל שהילדים והנכדים עברו מהדר לכרמל ולשרון ולא רוצים להחזיק חנות בחיפה.
עולם הולך ונעלם.
יהיה מצער מאד אם החלוץ ידרדר לאן שנפל מדרחוב נורדאו.
העירייה לא מתמרצת את המסחר ברחובות וקשה מאד לשרוד בלי לקוחות קבועים עם אוכלוסיות מצוקה שמחפשים רק סחורה מאד מאד זולה. שנות המטרונית ייאשו הרבה מאד סוחרים חזקים שהחליטו שאין טעם להילחם יותר להחזיק את השכונה והבינו לאן פני הדר ומכרו את העסקים ממש בזול העיקר לצאת.