שומאכר ואוליפנט, המפגש במושבה הגרמנית בחיפה • שלמה יובל

סיפורו של גוטליב שומאכר | חלק ב' • המפגש על אוליפנט במושבה הגרמנית בחיפה

היום נספר על מפגש שהחל בעיר הכרמל בין שתי דמויות מרתקות שהתבלטו בפעילותן בחיפה וברחבי ארץ ישראל בשלהי ימי האימפריה העות'מנית. נעסוק ברעיונות, לכאורה הזויים, שניסו השניים לקדם יחדיו, שנוגעים בגאולת קרקע בארץ ישראל על שתי גדותיה, והתחלת ההתיישבות היהודית החקלאית. כל זאת, כמהלכים ראשונים של שיבת ציון שהקדימה את רעיונות הרצל והעליות הראשונות. נעמוד על ניסיון המעצמות, במיוחד בריטניה, לאסוף מידע ע"י משלחות ריגול שעסקו במיפוי ואיסוף מידע על דרכי גישה ושטחי הערכות למבצעים צבאיים ששיאם היה במלחמת העולם הראשונה שבה הובסה וחוסלה האימפריה העות'מנית.

סר לורנס אוליפנט

אחד מן השניים הוא גוטליב שומאכר שהיה גרמני טמפלרי שנולד בארצות הברית, ואת נסיבות הגעתו לארץ ישראל תיארנו בפרק א' של סיפורו, והשני היה סיר לורנס אוליפנט, בריטי ממוצא סקוטי שנולד בדרום אפריקה כבן למשפטן בכיר בשירות המלכה ויקטוריה, שנשלח מטעמה לשרת כשופט עליון בציילון, היא סרי לנקה של ימינו, ופרט לעיסוקו כשופט, התעשר מסחר בתה המשובח של ציילון. הבן לורנס נשלח לבריטניה, החל ולא סיים לימודי משפטים. הוא הספיק להיות חבר פרלמנט, סופר ועיתונאי שהסתובב באזורי מלחמה רחוקים ובין השאר נפצע ביפן. איש קל כתיבה ושופע רעיונות נועזים שפרסם כתבות וספרים רבים על עלילותיו.

השניים השתייכו לכנסיות פרוטסטנטיות שונות, והיו חדורי אמונה, שיש להם כנוצרים נאמנים, תפקיד מעשי בפעולות סיוע ל"לידה  מחדש" של משיחם ישוע. שניהם האמינו ומימשו את הרעיון שראוי להם  להקדים ולהתגורר בארץ הקודש שבה יתחולל נס תחיית משיחם.  

הטמפלרים, אנשי עמל חרוצים עם מסורת תרבות עבודה גרמנית, סברו שעד ביאת המשיח ראוי להם לעבוד עבודה יצרנית. מנהיגיהם קבעו שהדבר יעשה במסגרת מושבות חקלאיות והראשונה בהן  הייתה המושבה הגרמנית בחיפה.

בעיית היהודים באירופה

אוליפנט היה הרפתקן דתי שריננו עליו כי התאהב ברעיון הציוני לאחר שביקר בקישינב וראה את תוצאות הפרעות ביהודים, אלה שהמשורר הלאומי ביאליק ביכה בשיר "על השחיטה" וגם בפואמה – "עיר ההריגה", אסונות אלה גרמו לו לחפש פתרון לבעיית היהודים באירופה. אוליפנט חשב על שיבת ציון ועל הקמת ישובים יהודים בארץ ישראל, וקידם מהלכים מדיניים לקבלת היתרים של השלטונות העות'מניים לעליית יהודים לארץ ולהתיישבותם. שנים רבות ניסה ונכשל במאמץ זה בטרם פגש את שומאכר ובני עדתו הטמפלרים.

מודל עליית הטמפלרים לציון ואישור השלטונות להקמת המושבה הגרמנית בחיפה, המריץ את אוליפנט להתקרב לטמפלרים, במיוחד לאזרחים האמריקאים שביניהם. אחד מהם היה גוטליב שומאכר הצעיר שחזר מלימודיו בגרמניה ב-1881 והחל לפעול כמהנדס אזרחי, מודד ואדריכל בשירות תושבי חיפה והשלטונות העות'מניים בעכו וחיפה.

ביקור בבית השכן

אוליפנט שכר בית במושבה הגרמנית וזימן עצמו לבקר בבית השכן. המפגש התנהל בשפה האנגלית ואני הייתי נוכח שם כזבוב על הקיר. השניים גילו בשיחתם שיש דמיון בעיקרי אמונתם. ואפילו בהשקפה על תפקיד היהודים שראוי לסייע להם להתיישב בארץ ישראל כמבשרי תחיית ישוע. מתוך  תחושת קירבה כנה, פתח אוליפנט ואמר לשומאכר שהוא מעריץ גדול של מפעל ההתיישבות הגרמני בהיתר השלטונות העות'מניים.

אוליפנט סיפר על תכנית שרקם להקמת יישובים בגבולות האימפריה העות'מנית ובראשם הקמת יישוב יהודי בחבל חורן שבעבר הירדן המזרחי והסביר כי לשלטונות אמר שזו הדרך לחזק את  התשתיות הרעועות של האימפריה העות'מנית באזורי גבול השורצים בדואים עוינים. אוליפנט הוסיף ואמר כי החל בפעילותו הציונית בעקבות ביקורו בארץ ישראל ואת רשמיו והמלצותיו תיאר בספרו "ארץ הגלעד" שיצא לאור בשנת 1880. הוא שלף את הספר, עלעל בו והציג את המרשם שמסביר להיכן הוא מכוון את מימוש תכניתו החדשנית.

אוליפנט נגע לליבו של שומאכר כאשר הוסיף לדבר עמו על מסילות ברזל לרכבות שהוא מציע להפעיל ברחבי ארץ ישראל, שהדרכים בה מעטות ורעועות, והזכיר לו את רכבות אמריקה, מהן נותק בגיל 12 כאשר עלה לארץ ישראל. בספרו "ארץ הגלעד" הציע הבריטי, בין היתר, לסלול מסילת ברזל מחיפה, דרך טבריה ועמק החולה, ועד דמשק. הוא דיבר על סיעוף המסילה ליד צמח דרומה, לאורך בקעת הירדן ומרחב הנגב המזרחי, עד לעיר עקבה. משם ראה אוליפנט בחזונו המשך של המסילה עד תעלת סואץ. בביקור נוסף בארץ ישראל, צמצם אוליפנט את הצעתו ודבק בתוואי שבו עברה לבסוף מסילת "רכבת העמק".

אחרי ששכנע את השלטונות הבריטיים בערך האסטרטגי של תכנית ההתיישבות בחורן, נסע לסולטאן עבד אל-חמיד על מנת להציגה בפניו, ולקבל את אישורו ואת הזיכיון לבצעו, אולם הסולטאן לא השתכנע. סופר כי הסולטן המוסלמי הדתי פסל את הרעיון משום שהוצג ע"י נתין נוצרי זר…

שומאכר ידע משיחות עם אביו, על מסעות עולי רגל אנגליים, הולנדים וצרפתים לארץ הקודש במחצית הראשונה של המאה ה-19, שקדמו לטמפלרים והיו חדורי רצון לחזק נוכחות נוצרית באימפריה המוסלמית העות'מנית. רובם סיכמו את מסעותיהם בספרים שצורפו להם מפות וציורים שהחליפו תמונות.

אוליפנט הזכיר בגעגוע את התקופה הקצרה שבה לחמו, ניצחו ושלטו הצלבנים בארץ. לפתע החל לספר על התארגנות בריטית לאיסוף מידע על ארץ הקודש: הקרן לחקר ארץ ישראל שהוקמה באנגליה כדי לסייר בארץ ישראל לחקור את אתריה הדתיים ואת אוכלוסייתה, ואגב סיורים, לחקור ולאסוף מידע בתחומי ארכיאולוגיה, גיאולוגיה, מטרולוגיה, חקר החי והצומח. מעבר לכל אלה, הונחתה הקרן לבצע מדידות ולהכין מפות מפורטות של שטחי ארץ ישראל ועבר הירדן. כל זאת למטרות שונות, די רחוקות מיעדים דתיים וצרכי השכלה ודעת אקדמית.

הסמל המסגיר

מאז 1865 כבר הופעלו שתי משלחות שכללו חוקרים ובהם קצינים בריטיים, ואוליפנט הצביע על סמל  הקרן ששלף מתיקו, סמל מסגיר מידע. בסמל נראים מודדים צבאיים פועלים תחת שמש מזרח תיכונית  קופחת.

שומאכר גילה בקיאות בכל הנוגע לקרן לחקר ארץ ישראל וביקש מאוליפנט פרטים על משלחת של הקרן האנגלית שיצאה לבצע משימה בסיני, שכידוע, אינו כלול בתחום ארץ ישראל.

בהיסוס מה סיפר אוליפנט שב-1868 יצאה משלחת של הקרן, בראשותו של קצין הנדסה מומחה למיפוי, במטרה לחקור את מדבר סיני וכן לקבוע האם ג'בל מוסא הוא הר סיני המקראי או שמא זהו ג'בל סרבל. ראוי לומר כי מעבר לסיפור הכיסוי הדתי בעניין הר סיני, חקרה המשלחת ומיפתה את חלקו של המדבר שבין תעלת סואץ לג'בל מוסא.

המזרח התיכון הרצחני

בנוסף, כדי להשלים את החסר ולחקור את שאר מדבר סיני, יצאה לסיני משלחת נוספת בראשותו של פרופ' הנרי פלמר, שהיה חבר במשלחת הקודמת. מבצע זה נגמר באסון שמלמד כי במזרח התיכון הרצחני עסקינן. חברי המשלחת נרצחו בידי בדואים בסיני למטרת שוד, וגופותיהם נמצאו מוטלות בערוץ ואדי סודר מאוחר יותר בידי כוחות בריטים שנשלחו ממצרים.

פעילות זו חשפה את נחרצות בריטניה לדכא כל התמרדות במצריים, שהיה בה איום על חופש  התנועה של ספינות בתעלת סואץ, כשבראש דאגתם האסטרטגית הייתה אבטחת הקשר להודו ולשאר האינטרסים הבריטיים במזרח.

שעון השמש

שומאכר סיפר לאוליפנט כי בשנת 1873 התארחה בביתם משלחת של הקרן בפיקוד הקצין (בהמשך לורד) קיצ'נר, ומשם יצאה למסעות מיפוי באזור חיפה והגליל. בשוב המשלחת ממסעה בשנת 1875, העניק קיצ'נר לבעל הבית שי יקר: שעון שמש ייחודי שהוצב בחצר הבית והשניים ניגשו לחלון והציצו  בשעון שהוצב בחצר. מאותו שעון נותרה עדות אילמת שמונצחת בציור שציירה הציירת האמריקאית אמילי קת'ברט, ידידת משפחות אוליפנט ושומאכר.

שומאכר, אף שהיה במינוי מהנדס בשירות השלטון המקומי העות'מני בחיפה ועכו, לגלג על תמימות השלטון העות'מני שאישר לבריטים לבצע סקרים של אתרים "דתיים", וגם סיורים ומדידות בארץ ישראל. היה ברור לשני האישים שפעילות זו אפשרה הכנת מפות מפורטות של שטחי ארץ ישראל ועבר הירדן למטרות צבאיות למעצמה הבריטית שהתכוננה לחסל את האימפריה העות'מנית. הוכנו מפות מבוססות על מדידות מדויקות. לאחר יצירת נקודות טריאנגולציה סימון דרכים, מעברים, מכשולים בלתי עבירים, ביצות , מקורות מים, נחלים, ביצות, גשרים וגם… נתיבים למסילות ברזל לרכבות שהפכו להיות כלי תחבורה אסטרטגי.

מפעל המיפוי הגדול

אוליפנט גילה לשומאכר שהביקור בחיפה היה אירוע אחד מתוך פעילות שנמשכה 7 שנים, בין השנים  1871-1878. לדבריו, גולת הכותרת של פעילות הקרן הייתה מפעל המיפוי הגדול, בו מופתה כל ארץ ישראל שממערב לנהר הירדן, מנהר הליטני שבצפון ועד נחל באר שבע שבדרום.

מבצע המיפוי חולק בין הקרן לחקר ארץ ישראל לבין החברה האמריקנית לגאוגרפיה, והוחלט שהקרן לחקר ארץ ישראל תמפה את השטח  שממערב לירדן, בעוד החברה האמריקאית תעסוק במיפוי ממזרח לירדן. הסקר הסתמך על מידע קודם, כגון המפות המדויקות של קו החוף הארץ־ישראלי שנכללו בתוך מפות הצי הבריטי. שאריות מהכנה לקרבות קודמים. תוצאות הסקר פורסמו בתור מפה, שמפאת גודלה היה צורך לחלקה לעשרים וששה חלקים, בתוספת ל-6 ספרים, הכוללים תיאורים של המקומות הנראים במפה.

"ארץ הגלעד"

אחרי שתם השיח ההיסטורי ודברי הרקע, שאל אוליפנט את שומאכר אם הוא מעוניין לתכנן תוואי של מסילת ברזל מחיפה לעבר החורן או כפי שהוא קרא בספר שפרסם ב- 1880 לאזור שממזרח לנהר  הירדן, "ארץ הגלעד" ושומאכר הגיב באמירה מאופקת "כן מאד מעוניין" והוסיף שאלה: "כיצד נקבל את אישור השלטונות העות'מנים החשדנים להנחת מסילה הברזל?"

או אז פתח אוליפנט את סגור ליבו וסיפר לשומאכר שיש מי שקיבל זיכיון מן השולטן העות'מני לתכנון והקמת המסילה והוא מיליונר לבנוני עתיר נכסים, ראש משפחת סורסוק.

על ההתקשרות עם סורסוק ויחסיו עם גואל אדמות העמק יהושע חנקין, נספר בפרק ג' של עלילות שומאכר. עוד יסופר מה עלה בגורל המסילה ואחרות שתוכננו אחריה, נספר על מעורבות שומאכר בביקור הקיסר הגרמני וילהלם ה-2 בחיפה ועל פעילות שומאכר כארכיאולוג חובב, מגלה בתי כנסת ברמת הגולן ועל חפירות בתל מגידו שבהן מצא את חותם האריה.

חלק א' – סיפורו של שומאכר, בקישור: