חופי הים בחיפה הולכים ומצטמצמים • לצערנו, המצב רק יחמיר

לא צריך לעסוק במדע כדי להבחין כי בשנים האחרונות קו החוף הולך ונעלם ונדמה כי הים מכרסם בו באופן מתמיד. תופעת עליית מפלסים היא תופעה עתיקת יומין שמלווה אותנו גם כעת.

נניח לעת עתה להיסטוריה ונתייחס לדברים שרואים מכאן ולא רואים משם.
ידוע כי מתרחשת המסת קרחונים בשני הקטבים – הצפוני והדרומי. המסת הקרחונים מעלה את מפלס פני הים בצורה איטית אך מתמדת ובעלת השפעה רבה.

אנו נתמקד בכתבה זו בחוף המזרחי באגן הים התיכון, קרי – החוף הישראלי.
הסערות שפקדו את ארצנו בשנים האחרונות, עלו בעוצמתן ואת נזקיהן ניתן לראות בנקל בסביבתנו ובאות לידי ביטוי בצילומים שלפניכם.

חוף נירוונה, למשל, עבר הרס משמעותי לפני שנים אחדות, בשל סערה חזקה שפקדה את האזור. שתי סערות חזקות נוספות שפקדו את ישראל בשנתיים האחרונות, פגעו קשות בקו שמוביל מהום סנטר (גבול ק. חיים – אזור התעשייה) לכיוון הים. הגלים החזקים פגעו גם בחומת תשן ופערו בה פתחים גדולים מתחת לפני המים, וגרמו גם למפולת של הכביש, מצדה השני של החומה – אל תוך אזור תשן.

בנוסף, גרמו הסערות להתמוטטותה של החומה המאולתרת (שנבנתה כבר כמה פעמים) על חוות המכולות שצמודה לתשן, וכן לקריסת כביש הגישה לכיוון סולל בונה, הממוקם על קו החוף.

גורם נוסף לכרסום החוף ע"י הים, הוא היעדר זרימת החול לאחר בניית סכר אסואן. אספקת החול לחופי ישראל ירדה גם כך, כאמור, אך הדבר שאף תורם להאצת התהליך ומחמיר את התופעה הוא הבניה המתמדת של מרינות ושוברי גלים בניצב לחוף.
ראו תמונה: (צולם לפני כשבועיים – ע"י רחפן)

בשל ריבוי החסימות, נעצרה הגעת החול עוד יותר, כך שהמחסור רק הולך ומעמיק בחוף. לא רק בחיפה ובקריות התופעה מורגשת, אלא גם בבת ים – בחוף הסלע, בחוף בית ינאי וחוף אשקלון.

החיבור בין מחסור בחול, עליית מפלס הים ושינויים במזג האוויר, גורם לעוד ועוד כרסום המזיק לקו החוף של ישראל.

בהיותי חיפאי, המעקב שאני עורך אחר החופים באזורנו הוא מתמיד ורציף ומאפשר לי להבחין בתהליך על כל שלביו, גם המינויים וגם הנרחבים יותר. אציין כי אני משתמש בנקודות ציון עפ"י GPS לווייני, דבר המאפשר לי דיוק מרבי במיקום.

בתמונות ניתן לראות את חוף נירוונה שנהרס קשות לפני שנים מספר ונדרש לו שיקום מאסיבי בעקבות כך. כך גם שובר הגלים בחוף מרידיאן וקריסת הבטונדה ברציף הדייגים בחוף קריית ים – כל אלה תוצאה של הסערות שהתחוללו כאן בשנים האחרונות.

לפני כשנה פרסמנו בחי פה כתבה העוסקת בקריסת חלקו של קיר באי הזבובים בעכו, (אל מנאר) בצדו המזרחי. אל מנאר היתה מחוברת בזמנו לרציף יבשתי – במקום בו ממוקם ביה"ס לקציני ים בעכו היום, ועל הרציף ההוא עמד מסגד. כל זה נעלם כלא היה, כששביל הגישה אל אותו מסגד שנהרס, שקוע כיום בעומק של מטר לערך מתחת לפני המים. חוף הסוסים של עכו, שינה גם הוא צורתו וניראה היום שונה בתכלית מבעבר, בשל עליית מפלס הים, שהושפע מכוח הסערות שפקדו את האזור.

אז מה עושים?

לא ניתן להחזיר עטרה ליושנה. זהו כבר מצב קיים, אין לנו אלא להפנים זאת ולהסתגל. מה שכן רצוי לעשות על מנת לשמר את המצב כפי שהוא היום ולעצור את החמרתו, הוא להתארגן לקראת הבאות ע"י תחזוקה שוטפת של החופים: כדאי לבנות שוברי גלים במקביל לחופים ולא בניצב להם, במקומות המועדים לפורענות, וכמו שכבר דיווחנו באחת הכתבות הקודמות בחי פה – להמשיך בפעולות הזנת החול. אך בגדול, זהו כבר המצב הנתון.

תוך כדי הכנת הכתבה, דווח לי מספורטאים שביצעו הליכה ספורטיבית וריצה בחוף הסטודנטים בחיפה, כי גלים ארוכים שהגיעו עד הגבעות הניצבות בסמוך לכביש הגישה (מרוחקות מהמים) גרמו לשקיעת רגליהם בחול הרטוב שהיה במצב ניזול.

ישנם מספר מקומות בצפון – חיפה, קריית חיים, קריית ים, לוחמי הגטאות. נהריה ועוד, שבהם מי התהום גבוהים במיוחד וקרובים לפני הקרקע, והם הגורמים לניזול החול. מדובר בתופעה ידועה ומוכרת באזורים הללו.