יהודה ארזי, גיבור נטול מדליות • חלק א’ | שלמה יובל

“אחד מארבעת האנשים שבזכותם קמה מדינת היהודים”

דוד בן – גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל, שהיה חסכן במילות שבח לאנשים ובקיא גדול באיכות הלוחמים שפעלו למען הקמת מדינת ישראל במסגרות ההגנה והפלמ”ח, תיאר אחד מהם כ-“אחד מארבעת האנשים שבזכותם קמה מדינת היהודים”.

הגדרה מיוחדת זו הציתה את דמיוני, ובמשך תקופה ארוכה חיפשתי את האיש שזכה למעמד שכזה בעיניו הקפדניות של בן גוריון, עד שנתקלתי, בעת שיטוט באינטרנט, במודעה צבעונית שנשאה כותרת קטנה “מי האיש?”. המודעה פיזרה תשובה ברמזים על איש מבצעים שפעל לפני קום המדינה אשר הבריח לארץ כמחצית מכמות הנשק שהייתה לכוחותינו במלחמת העצמאות. זה שהוציא מאיטליה 20 ספינות מעפילים ועליהן כ- 26,000 מעפילים, מלך התחבולות, שהיה מבוקש ע”י הבריטים והצליח לחמוק בזהויות שונות.

ארזי עם בן גוריון ופולה (צילום: לע"מ)
ארזי עם בן גוריון ופולה (צילום: לע”מ)

“אין לי זמן למות”

המודעה כיוונה את הקורא לאיתור סרט, שניתן לו שם שמתאים לסרטי פעולה: “אין לי זמן למות”, כיאה לסרטי ג’יימס בונד, וכללה הבטחה ששם תמצא התשובה לשאלות הללו. הקוראים הוזמנו להשתתף בגיוס המונים למימון הפקת הסרט.

כדי לענות לשאלות הסקרנים שמוכנים להסתפק במה שליקטתי עבורם, ממקורות רבים, על האדם שפועלו נרמז במודעה, נספר כאן מעט מעלילותיו של איש זה, שהיה עשוי ללא חת, תחבולן רב תושייה, “זאב בודד” ובעל כושר מנהיגות סוחף. אדם יוצא דופן שלא נעדר גם חסרונות, שהכבידו על יחסיו עם מפקדיו, ושמו – יהודה ארזי.

מי האיש?

יהודה ארזי, יליד 1907, עלה מפולין בגיל 16 ונקלט בגימנסיה הרצליה, שהייתה חממה ממנה צמחו מנהיגים כמשה שרת ומי שהנהיגו את ארגון “ההגנה” ובהם דוב הוז, אליהו גולומב ושאול אביגור. שלושתם, שהפכו למפקדי “ההגנה” למדו יחדיו במחזור הראשון של גימנסיה הרצליה, והיו חבורה מלוכדת ופעילה בטיולים ובאימוני ספורט והגנה עצמית. במלחמת העולם הראשונה שרתו דב הוז ומשה שרת כקצינים בצבא האימפריה העות’מאנית.

מלבד הקשר האידאולוגי והרעות שנוצרה במיזמים השונים, מרכזם כינון כושר עמידה עברי, נקשרו החברים בקשרי נישואין: משה שרת נשא לאישה את ציפורה, אחותו של שאול אביגור, דב הוז נשא לאישה את רבקה ,אחותו של משה שרת, ואליהו גולומב נשא לאישה את עדה אחותה הצעירה.

אליהו גולומב (נחלת הכלל)

“שלושת הגיסים”

הוז, גולומב ואביגור כונו “3 הגיסים”. בית משפחת שרתוק בתל אביב, שבו התגוררו לימים עדה ואליהו גולומב ומאז נקרא “בית גולומב”, שימש כמטה “ההגנה”, בו נערכו ישיבות הנהגת “ההגנה” בראשות “3 הגיסים”, ובהן התקבלו כמה מן ההחלטות החשובות ביותר בתקופות היישוב בנושאי התיישבות וביטחון, בהן מבצע “חומה ומגדל”, מבצעי העפלה שכונו “עליה ב'”, הקמת הפלמ”ח ועוד.

הנער יהודה גויס ע”י אליהו גולומב והופעל על ידו ובעיקר ע”י שאול אביגור, לימים מפקד מיתולוגי של “ההגנה” בתקופת המאבק שקדם להקמת המדינה, ולאחר הקמתה, סגן שר הביטחון וראש המוסד הראשון. אביגור נודע בצעירתו כאחד מלוחמי תל חי, שלחם תחת פיקוד טרומפלדור ונותר בחיים.

בשנים שלפני קום המדינה התפתח ארזי כלוחם, שתכנן ופיקד על מבצעים רבים ונועזים של הצטיידות בנשק ורכש מתוחכם. בתום מלחמת העולם השנייה נשלח לאיטליה ופעל כמפקד שלוחת המוסד לעלייה ב’, שהיה אחראי לארגון ההעפלה מאיטליה של יהודים ניצולי שואה, בדרכי פעולה מיוחדות שהקנו לו תהילה. סיפור פעולת ארזי במשימות באיטליה יפורסם בנפרד, בשבוע הבא.

ימין ושמאל, עוד אז…

תחילת שירותו הלאומי הייתה צנועה. בראשית שנות ה-30 למאה הקודמת, הורה אליהו גולומב לארזי להתגייס בשליחות ההגנה כשוטר למשטרת המנדט הבריטי. יהודה ציית והצטיין. במהירות עלה בסולם הדרגות ונהיה קצין. תפקידו זה שימש הסוואה לפעולותיו למען ארגון ה”הגנה”, כמלווה מורשה במדי קצין משטרה נושא נשק, כשהוא למעשה “מאבטח” מטענים שכללו סליקים של נשק. זה היה אימון מעולה לפיתוח יכולתו להתגבר על נקודות ביקורת ובדיקת מסמכים ומטענים. אך ללא הכנה מוקדמת, נקלע הקצין ארזי לתסבוכת ששינתה את חייו, כאשר בשנת 1933 מונה לחקור את פרשת רצח ארלוזורוב. רצח שייצר בקע גדול ביישוב היהודי בין ההנהגה בראשות בן-גוריון, לרביזיוניסטים תלמידי ז’בוטינסקי. ההנהגה יחסה לרביזיוניסטים רצח פוליטי של ארלוזורוב כמנהיג השמאל, צצו חשדות והאשמות שנשמעו, כעבור שנים, בקשר לרצח רבין. פרשה זו הלהיטה והעצימה מחלוקות בין הימין לשמאל שלא פסקו מאז.

במהלך החקירה השתכנע ארזי שהחשוד סטבסקי, הרביזיוניסט שהואשם ברצח, חף מפשע, בעוד אנשי “ההגנה”, איתם היה ארזי בקשר הפעלה במסגרת תפקידו הכפול, היו משוכנעים שסטבסקי אשם ברצח. מסקנה עם משמעות פוליטית מרחיקת לכת.

ארזי, בהגינותו המקצועית, סייע לצוות ההגנה של סטבסקי לזכותו, דבר שהוביל לקרע בין ארזי לחבריו אנשי “ההגנה”, ולפרישתו מהמשטרה. אך על אף הנתק, היה קשה למפעיליו שלא לנצל את יכולתו המבצעית של הקצין המשוחרר, וכאן נביא דוגמה, אחת מיני כמה, מתחום יצירת מקורות לאספקת נשק לכוחות “ההגנה”.

נוטים לשחיתות

עם פרישתו מהמשטרה בשנת 1934, החל ארזי לעבוד בחברת “פרדס”, שעסקה בייצוא פרי הדר. בתפקידו היה בן בית בנמל חיפה, קרוב לספינות ונתיבי שיט, והיה מסוגל לקדם הברחות של אמצעי לחימה בבטן האוניות. בין המבקרים בארץ הקודש, איתר ארזי מועמדים לעסקאות מכר נשק ותחמושת, שהיו קציני מודיעין פולניים, נוטים לשחיתות. קצינים אלה הוכיחו יכולת לחדור למערכות ייצור נשק ותחמושת של צבא פולין וגויסו על ידו. כשבשלו התנאים לקידום עסקאות רכש אמצעי לחימה בפולין, נסע יהודה עם משפחתו לוורשה ופתח פרק חדש, כשהחל לבצע משימות מיוחדות שהקנו לו תהילה.

מפולין ארגן יהודה רכש משמעותי של נשק ותחמושת מתוך פסי ייצור, כולל מכונות לייצור כדורי 9 מ”מ. מכונות אלה שהוברחו לארץ בדרכים שפיתח ארזי, היו הבסיס להקמת התעשייה הצבאית (תע”ש) של מדינת ישראל.

נשק כבד שנרכש בפולין פורק ואוכסן בפולין, בתוך “מכלים” מאולתרים שהיו למעשה תופי מכבשי כבישים, כמתואר בתצלום ההמחשה. עשרות מהם נשלחו לנמל חיפה כסחורה תמימה לחברות סוללות כבישים, וחלקם נפרקו בנמל לבנוני (כדי להתגבר על חשד המודיעין הבריטי).

ה”מכלים” המאולתרים – תופי מכבשי כבישים (צילום המחשה)

גם הוצאת המכבשים במשאיות לפיזור ופירוק במחסני ההגנה, נוהלה כמבצעים חשאיים שתוכננו באלף ואחת תחבולות. בפעילות זו גילה תושייה, תחבולנות ויכולת אלתור במצבי משבר, שניכרה בכל המבצעים עליהם פיקד ובעסקות נשק שקידם בכל רחבי העולם.

שאול אביגור ממונה על בנית מאגרי נשק ועל עליה ב’ המפקד המפעיל של ארזי (נחלת הכלל)

מלחמת מוחות במיטבה

הייתה זו מלחמת מוחות במיטבה וארזי ניצח בה בגדול. ארזי הוחזר ארצה כאשר פעולות שלו נחשפו ע”י גורמי מודיעין בריטי, והשתלב בפעילות מבצעית של “ההגנה”. באופן מוזר נוצר מצב של שיתוף פעולה עם יחידת עילית בריטית לביצוע פשיטה לעומק השטח המוחזק ע”י האויב המשותף, הגרמנים. ארזי הציע להכין ספינה קטנה ולפוצץ אותה ליד ספינה גרמנית נושאת גייסות. להפתעתו ההצעה נדחתה . המפקדה הממונה העדיפה שהספינה המיועדת להתפוצץ תביא עולים לארץ ישראל. ארזי מחה על תגובת מפקדיו, השתולל מזעם והותיר את הפרשה להתחשבנות עתידית.

בסמוך לפרשת ספינת התופת הוטל על ארזי לבצע פשיטה על מצבורי נשק בבסיס הצנחנים והקומנדו הבריטי על הכרמל בחיפה, במארס 1943. בפשיטה זו היה ארזי אמור להשיב נשק שנלקח חצי שנה קודם, על ידי הבריטים מהפלמ”ח, עם פירוק השותפות עם ה”הגנה”. בפעולה זו שהתבססה על אנשי הגנה ופלמ”ח מבני קיבוץ יגור הסמוך, נעזר ארזי במידע פנימי שסיפק חייל ששירת בבסיס האימונים הבריטי. ההפתעה הייתה מוחלטת: מאות רובים ועשרות מקלעים וכן כמות נכבדה של תחמושת, הוחזרו אל מחסני ה”הגנה”.

המודיעין הבריטי שלא חדל מלחשוד בארזי , גילה את זהות מפקד המבצע ושלטונות המנדט החליטו לעצור את יהודה ארזי ומפקד נוסף. השליטים תכננו להעמידו לדין ולהגלותו. בחודש יולי אותה שנה הודבקו תצלומי המבוקשים על לוחות המודעות ברחבי הארץ והמשטרה הכריזה על ראשם פרס גבוה.

ארזי הסתתר משך כשנה וחצי בזהות מושאלת בדירות מסתור אותן החליף בתדירות גבוהה, עד שהוחלט לשוב ולנצל את כישוריו המבצעיים. תוכנן להבריחו לאיטליה, כדי שיעמוד שם בראש שלוחת המוסד (לעלייה ב’).

החלפת מדים וזהויות

יהודה יצא את הארץ בדרכו למצרים במדי סמל בצבא הבריטי ותיעוד מתאים. לאחר כמה כישלונות ביצוע, הגיע ארזי במטוס לאיטליה, באפריל 1945, במדי טייס-משנה פולני, במטוס בריטי שהטיס טייס יהודי אנגלי שגויס על ידי ההגנה. טייס זה קנה את אמון מפעיליו לאחר כמה מבחנים והפך, לקראת קום המדינה, לאחד מטייסי חיל האוויר ולאחראי לרכש מטוסים וחלפים. כעבור כמה שנים ביצע הטייס הבריטי המגויס משימות עצמאיות להצטיידות במטוסים בדרכים כשרות ולעיתים די מפוקפקות, אותן הנחיל לו ארזי בהדרכה שהחלה במהלך הטיסה לאיטליה.

ראוי לספר כי מפקדו של ארזי בתפקידו באיטליה, שאול אביגור, היה ספקן באשר להתאמתו לתפקיד מארגן העלייה. הוא הקניט אותו כשטען כי שקשה לראות את ארזי, שאוהב נשק יותר מאשר בני אדם, מבצע את משימתו החדשה. כשקיבל על עצמו ארזי את הפיקוד על ‘המוסד’ לעלייה ב’ באיטליה, עמד לרשותו ארגון רופף ודל מאוד, אולם לעזרתו היה כלי רב חשיבות: היחידות העבריות בצבא הבריטי, ובמיוחד הבריגאדה, שנפרסו ככוח כובש באיטליה. אמנם עד מהרה החלו היחידות להתפרק ולחזור לארץ ישראל, אולם הנכונות לעזרה וקיומו של מאגר כוח אדם גדול ומסור, ובנוסף מקור חשוב של ציוד, מזון והסוואה, ששימש למבצעי העפלה – נוצלו היטב.

יהודה ארזי (נחלת הכלל)

ארזי ניצל את התוהו-ובוהו הארגוני והפוליטי ששרר באיטליה מיד לאחר המלחמה וכן את העויינות של האיטלקים כלפי הכובשים הבריטים, וחיש מהר היה מעורב באירוע עלייה דרמטי, שיתואר בחלק השני של עלילותיו באיטליה.

בית אליהו גולומב (מוזיאון ההגנה) צלם: Degser תורם הצילום: אתרי מורשת ויקיפדיה 2012 מקום: שדרות רוטשילד 23, תל אביב-יפו תאריך הצילום: 1.10.2012

הגיבו כאן לכתבה

4 תגובות
  1. רפי רפול - חסון.חיפה אמר/ה

    אכן יהודה ארזי גיבור. כל הכבוד. שבת שלום

  2. לילי טל אמר/ה

    🤗 תודה על רשימה מאירת עבר ןמוסיפה ידע.

  3. תחת המורשעת אמר/ה

    על שמו נקרא רחוב בחיפה בו מצוי מטה המשטרה.

  4. פוזמק חוטטרה אמר/ה

    כולם מדברים על בן גוריון, ז’בוטינסקי, וכל מנהיגי ההגנה והאצ”ל ושלוחיהם, כעל “גיבורי נפש” ו”אנשי חזון” ש
    הקימו את המדינה”… אבל מדובר באנשים קטנים, כוחנים, תחמניים ובעיקר חסרי אינטליגנציה מוסר וחזון אמת. שהרי אם היו נחנים בתכונות אלה, היו מבינים שאזרחי פלסטין הערביים ויחסים טובים עימם, הם הדרך הנכונה לבנות כאן מדינה נרחבת וגדולת ידיים, נאורה, סוציאליסטית, חילונית וחופשית, כזו שבאמת תשפיעה גם ובעיק על העולם הערבי שמסביבה… ומה קבלנו? אוסף של תחמנים כוחניים ועבריני גזל ונישול, אדריכלי מלחמה נצחית, בורות נסערות ופגניזם… לא הייתי רץ להלל טיפסים כאלה ו/או את אנשי שילוחיהם. (וגם אם תצנזרוני לכבוד יהיה לי הדבר).

הגיבו כאן לכתבה