הסכסכן המעופף מהכרמל | שלמה יובל

"בוא נעבור דירה אני לא יכולה יותר". אמרה עופרה לבן זוגה זרח ברגע נוסף של ייאוש. האמת ראויה להיאמר, שמאז הגיע לביתם המשקיף אל הים התיכון ממרומי הכרמל, שכן חדש שסירב לשלם כספים לוועד הבית בנימוק שזרח "מועל בכספי הציבור", ובנוסף קרא לעופרה שצעקה עליו "בת זונה", חיי בני הזוג הפכו לסיוט שהחריף מיום ליום.

למען הדיוק, ההתדרדרות התרחשה מידי לילה, בזמן שהיו לעופרה שעות חופשיות לספר לזרח, שמת להירדם, עד כמה רע לה. מעת לעת, היה זרח, שהתעלם מההאשמה שהוא גנב, מנסה להרגיע את עופרה, מדבר אל ההיגיון שלה שנטה להתרופף, כשהוא משתדל להסביר לרעייתו פעם נוספת, שזה עסק יקר למכור דירה בתקופת שפל בגלל דיבור גס של השכן המעליב.

זרח ציין באופן שעיצבן את עופרה, שהשכן אינו מעליב אותה ישירות, אלא מתייחס לעיסוק לא מכובד של אימא שלה, ויש בכל זאת הבדל בין עלבון ישיר לעלבון עקיף. המתח בין משפחות השכנים התעצם כאשר השכן עשה שימוש בתפוצת קבוצת הווטסאפ של דיירי הבית וייחס לזרח ורעייתו פריצה לדירתו וגניבת תכשיטים של אשתו מתוך תיבה שמוצבת בחדר השינה: וטען שבין השאר נעלמו 2 טבעות זהב וצמיד משובץ יהלומים. בצד תמונת התכשיטים שהכין לצרכי ביטוח דווח לשכנים שהוגשה תלונה למשטרה וצפויות התפתחויות.

ואכן, היו "התפתחויות". אף שמדובר בתלונה על אירוע שמשטרת ישראל אינה חוקרת בדרך כלל, התערב מי שהתערב ולמחרת הפרסום הגיעו שוטרים לדירת זרח ועופרה וביצעו חיפוש יסודי ו… מצאו בפינת מרפסת עמוסת עציצים, תכשיטים מונחים בעציץ ריק, על מצע קטיפה שחורה , בהם טבעות תואמות לתמונות שפורסמו. הזוג הסובל זומן לחקירה ולא היה מסוגל לספק הסבר להימצאות התכשיטים בדירתם, פרט להשערה שהשכן תכנן וביצע את המעשה ביום הגניבה ושתל את התכשיטים במרפסת ברגע ששנואיי נפשו יצאו מן הבית. וכך, בסופו של מהלך ידוע של סיכום חקירה והמלצות לפרקליטות, הומלץ להעמיד את עפרה וזרח לדין פלילי ונפתח פתח לפתרון העלומה.

פרקליט מתמחה בזוטות הציע לנאשמים להפעיל חוקר ולקיים תצפית על דירות המעורבים, בתקווה שהתצפית תבהיר דברים. כך נעשה, ונאספו ממצאים. ובהגיע יום המשפט הייתה לחוקר הזדמנות לחשוף בעדות את דו"ח החקירה חסוי ובו פרט ת תגליותיו. וכאן תפנית בעלילה ובסיפור משתלב שמוליק.

את שמוליק אנו מגדירים כמלאך הגואל של זרח ורעייתו. למה נאמר מלאך? שמוליק, על אף שמו שהולם בני אדם, אינו אדם. שמוליק, שמכונה הסכסכן, הוא ציפור, שהייתה עבור כולכם אלמונית, אך מעתה שוב לא תשכחוה.

זהו עורב קטן, חכם ונוטר טינה, ששמו, כאמור, שמוליק. הוא שוכן על צמרת עץ גבוה, צופה ממקום שבתו על המרפסת של זרח ורעייתו. במשך כמה חודשים טיפח יחסים ידידותיים עם זרח, שקרב אותו למרפסת וגם ביקש להפוך אותו לציפור שיר. לשיר שמוליק סרב, אבל עשה טובה כאשר הסכים לסעוד ולהרגיע את רעבונו בלחם שהניח עבורו זרח על גג הנדנדה שבמרפסת. זרח התרשם שלציפור הקטנה היה קושי להתגבר על לחם יבש. על כן, בנדיבותו, העמיד זרח ליד הלחם קערה, לתוכה הזרים מידי יום מים מן הצינור שעל הגג. זרח ציפה שהעורב – אם הוא חכם כמו שמספרים על עורבים – ישתמש במים להרטבת הלחם והבעיה תפטר. ואכן, שמוליק, בהתייעצות עם עוד עורב מנוסה בפתרון בעיות, הבין את הרעיון והחל טובל פרוסות יבשות בקערת המים ומתוך שהיה מרוצה מתבונתו, אכל לחם מורטב ולבו גאה מחיבה לפטרונו האנושי. שמוליק גם לקח על עצמו להשתלב בהגנה על בני הזוג. בתנועה גמלונית, כיאה לעוף, החל מפטרל בכניסה לבית ומונע כניסת בלתי מזוהים. שמוליק בנה על המוניטין של עורבים שהם נקמנים, בעלי זיכרון לאלה שמתנכלים להם ולגוזליהם, ובהדרגה טיפח עויינות לשכן המעליב את אלה שאהבה נפשו.

שמוליק היה עד שקט לחילופי צעקות בין השכנים המסוכסכים. במוחו, שממיין אנשים לאהובים על עורבים ולשנואים, השכן המתנכל לזרח הפך לאויב. שמוליק ביקש דרך לנקום בו ולהזיק לשכן בדרך עליה סיפרו לו העורבים, דרך שמציקה למהלכים על שתיים, פגיעה בנכסיהם. למשל בתכשיטים.

שמוליק, כמו עורבים אחרים על הכרמל, ניצל את נטייתו הטבעית לגנוב תכשיטים נוצצים, ובבוקר אחד, משראתה הציפור שהדיירים יצאו מן הבית לעסקי בני האדם, התעופף לתוך חדר השינה של השכן, כדרך שעושים העורבים המומחים, מהם למד את רזי גניבת התכשיטים בחיפה וסביבותיה, נחת על קופסת התכשיטים שנותרה פתוחה וליקט מתוכה כמה וכמה תכשיטים ובהם 2 טבעות זהב וצמיד טניס משובץ יהלומים קטנים.

כפי שלמד, אירגן שמוליק את שללו לתעופה ועף עם המטען מן החדר. אין לדעת מה חלף במוח הציפור שאולי התעמקה בשאלה היכן ראוי להחביא את השלל ואולי לא העסיקה עצמה במחשבה פלילית. לי, המספר, נוח, כחסיד הציפור הנבונה, לייחס לה תום לב בבחירת המרפסת של זרח.
אפילו ציפור נבונה לא יכולה היתה לצפות כי היא בונה תיק פלילי נגד זרח שלה, כאשר בחרה במרפסת עליה היה ביכולתה להשגיח ממרום העץ עליו קיננה.

ועדיין נותר ההליך הפלילי. כאשר הציג החוקר את ממצאיו, היה ברור לכל הצדדים שזרח זכאי ושמוליק אשם. וכצפוי, התיק הפלילי נסגר, אך העבריין לא נענש. לך תאשים ציפור.