הראשון נלחם על חופש הדיבור.
השני מתנגד לחופש הבירבור.
השלישי טוען: "סכנה לציבור!".
אצל הרביעי – כל מילה היא בסלע.
באוזני חמישי היא נשמעת כבלע.
צועק השישי: אני הוא תרבות!".
משיב השביעי: "אתה רק שירבוט!".
שואל השמיני: "על מה אתה רב?".
משיב התשיעי: "על תרבות מערב".
יטען עשירי: "זכותי כאזרח
לחלום ולנצור את תרבות המזרח!
ואם נלחמים כאן על חופש ביטוי,
חשוב לכבד את חוכמת החיטוי".
וכך הם רבים במרכז הכיכר.
כל אחד משוכנע שדבריו העיקר.
ובעוד הוא טוען: "זה אוצר כה יקר",
מצליף בו אחר עם מלמד הבקר.
ואז הסיגנון כבר הופך למוכר:
והוא מגלם את תרבות העקר!
יהיו שיאמרו: "זו שמחת עניים".
אחרים יטענו: "ככה אנו נראים!!!".
ואני שואל: האם התרבות לכולנו היא נחת?
או רק נחלת אותם תפוסי-תחת?
(20 ביוני 2015) אורי שרון, חיפה