‘חיים ארלוזורוב’ • הספינה הדוממת מול חוף בת גלים בחיפה | שלמה יובל

מתוך ויקיפדיה - נחלת הכלל

חיים ארלוזורוב ואני

חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, היה אמור להיות בצמרת הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל, אלמלא נרצח בשנת 1933, בנסיבות שנותרו אפופות מסתורין עד עצם היום הזה.

תולדות חייו הקצרים מזמינים הכנת תסריט, שגם תסריטאי רשלן יתקשה להרוס. האיש הצעיר היה – רק לדוגמה – חבר קרוב של מגדה, שהפכה להיות נאצית בכירה, במעמד אשתו של הימלר… אך פרט  זה הוא התחלה של סיפור שלא התכוונתי לכתוב ולכן אתקן מסלול…

מיום שעמדתי על דעתי כילד, הייתה לי זיקת קירבה “משפחתית” אל השם ארלוזורוב, מסיבות שנערמו  במהלך השנים: תחילה נולדתי בבית חולים בתר ברחוב שמנציח את זכרו. את 10 השנים הראשונות של חיי ביליתי בדירת משפחתנו במורד הרחוב בכתובת ארלוזורוב 1א, עד הכרזת העצמאות ב- 1948. שנתיים קודם לכן, מצאתי עצמי נמשך לספינה שהייתה תקועה על שרטון בחוף בת גלים. זו הייתה ספינת מעפילים עמוסה בניצולי שואה, שנרדפה ע”י משמר החופים הבריטי, ושם הספינה, כנרמז בכותרת הסיפור – אמנם היה זה שם זמני לקראת סוף חייה – ספינת “חיים ארלוזורוב”.

מתוך ויקיפדיה - נחלת הכלל
מתוך ויקיפדיה – נחלת הכלל

כאן אספר מעט ממה שליקטתי על הספינה ועל נסיבות הגעתה לחוף בת גלים. הספינה אינה קיימת  עוד, אך היא שוכנת קבע במאגר זיכרונותיי, מאז דרכה כף רגלי הקטנה על סיפונה הקרוע, רגלו של ילד בן 8, שלא ידע שראוי לו לייצור אנוש, לפחד מספינות רפאים.

במשך שנים רבות העסקתי עצמי בלימוד התפתחות כוח המגן העברי ופעילות ההגנה, האצ”ל וה-לח”י בתקופת המנדט הבריטי, והצטבר אצלי ידע על דמויות מפתח בלתי מוכרות, שמבקשות ממני בהתמדה, להנציחן. אחת מהן, שקשורה לספינת המעפילים, גיבורת סיפורנו, תזכה עתה לחשיפה המבוקשת.

בחיפושיי אחר יהודי בעל אזרחות אמריקאית, שרכש ספינות לצורך העמסתן ביהודים פליטי שואה והשטתם לארץ ישראל, בניגוד לרצון השלטון הבריטי, נתקלתי באדם שעסק בגאולת היהודים הללו. היה זה שמריהו צמרת, שם שנראה לי נדיר ומסתיר סוד.

חיפשתי באינטרנט ובמקורות פחות גלויים, פרטים על איש עם שם משפחה מיוחד – צמרת, והתברר לי שאזרח אמריקאי בשם בדוי, רכש ביבשת אמריקה, באמצעות “חברת קש” מאחוריה הסתתר שמריהו צמרת, 9 ספינות ובהן ספינה בשם “אלואה”.

ספינה זו ידעה ימים טובים יותר במשימות הגנה צבאיות, מאז הושקה ב- 1912 כספינת משמר חופים. הצי מכר אותה ב- 1945 לחברה בהונדורס, שהשתמשה בה להובלת בננות, עד שנרכשה ע”י חברת הקש שהפעיל שמריהו.

הספינה נרכשה עבור המוסד לעליה ב’, להובלת פליטים לארץ ישראל. היא שופצה בבולטימור ע”י צוות מתנדבים שהושבע לנאמנות ל”הגנה” ואז הפליגה הספינה למרסיי בצרפת, לקראת שירותה במשימות העפלה לארץ ישראל. אנשי ההגנה העמיסו עליה פליטים בשוודיה ובצרפת. שם הספינה הוסב, כחלק ממאבק בשלטון הבריטי שאסר עלייה לארץ ישראל, לשם – “חיים ארלוזורוב”. מונה לה מפקד מכובד – לובה אליאב. משימתה הראשונה והאחרונה הייתה הובלת 1398 מעפילים לפלשתינה (א”י), במבצע שהפך אותה, לעת חורבנה, לגיבורת סיפורנו.

לפני שהתעמקתי בעלילות הספינה והתחלתי לרשום מה לי ולה, אספתי מידע נוסף על שמריהו צמרת, בשנים שחי בקרבנו. תכננתי לראיין אותו בזקנתו, אך חיש מהר הבנתי שהחמצתי את האפשרות הזו. המקור העיקרי למידע היה פרסום לזכרו שיזמה משפחתו, בהשתתפות פעילה של חבריו בקיבוץ בית השיטה.

האיש המיוחד הזה, גיבור מרכזי בעלילות עליה ב’, משני צדי האוקיאנוס האטלנטי, נהרג בשנת 1962  בתאונת עבודה בזיתיה של קיבוץ בית השיטה שבו חי לאחר קום המדינה, והוא בן 52. בשיחות עם  חברי הקיבוץ, התברר לי שאפשר להיהרג כאשר סל בקצה מנוף מסייע במסיק זיתים קורס על  ראשך. במקום ראיון עם המנוח, קבלתי חוברת לזכרו ומקבץ תמונות משפחתיות שעזרו לי לפענח  את מסתרי השם צמרת. למדתי לדעת שאביו של שמריהו, מאיר, שהיה בנו של מלמד שהקנה תורה  לילדי ישראל בקהילות יהודים שחיו בעיירות ברוסיה הלבנה, חלם על ארץ ישראל, עזב את רוסיה, היגר לארצות הברית, נשא אישה ושינה את שם משפחתו לצמרת. זה לא היה שם סתמי, אלא צירוף אותיות שבנוסף להיותן מילה עברית נוסקת למרומים, יצרו ראשי תיבות של משפט שמבטא חלום שמתחייבים לממש:

ציון מדינה ריבונית תהיה

שמריהו, בנו של מאיר, נולד בארה”ב ב-1910 וגדל כילד יהודי-אמריקאי, ויחד עם אביו ביקר בארץ הקודש בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת. בעת הביקור החליטו השניים לחזור ולשוב כעולים. אך האב מאיר, חלה בשחפת ונפטר בארה”ב ב- 1925. חלומו לא התגשם, אך על מצבת קברו נחקקו המילים:

עברי, שתחיית עמנו בארץ אבותינו הייתה שאיפתו וכל תקוותו

 תמונה  מאלבום משפחת צמרת

שמריהו החליט לעלות ארצה בגפו והפך במהירות לנער תל אביבי. הוא נרשם לגימנסיה הרצליה וחי, ללא משפחה, בתל אביב. במסגרת כיתתו הגיע עם חברים להתארגנות להקמת קיבוץ וגם התגייס  לארגון ההגנה. במהלך התקדמותו בשירות הלאום, הפך הדרכון האמריקאי של שמריהו לפריט חיוני  לפעולותיו בשירות ההגנה, בנושא ההעפלה בארה”ב ובאירופה. שמריהו עסק, עם קבוצת יהודים-אמריקאים, באיתור ורכישה של ספינות קטנות, שיועדו להתאמה להובלת אלפי מעפילים. לאחר מכן עבר לצרפת ועמד בראש הפעילות באירופה לריכוז המועמדים להעפלה. הוא ריכז את תיאום הכנת הפליטים להפלגה ואת הכנת כלי השייט להפלגה ותכנון ההתחמקות מזרועות המודיעין הבריטי, שעקבו אחר פעולות אלה ביבשה, באוויר ובים. ההתארגנות זו מוכרת כיום בשם המוסד לעליה ב’ ועלילותיה נחשפות אט אט.

‘חיים ארלוזורוב’ העמיסה בשוודיה 664 מעפילים, בהם 500 נערות ניצולות ממחנות המוות, שהגרמנים  העבירו לשוודיה לקראת סוף המלחמה ב”עיסקה” בין השוודים לגסטאפו. לאחר מכן התעכבה הספינה בנמל אלג’יריה עד גיבוש תכנית ההתקרבות לחופי הארץ. כשניתן האות להפלגה, העמיסו על הספינה, בנמל איטלקי, עוד 734 מעפילים והשייט לארץ ישראל, החל. 

ב- 27/2/1946 זוהתה האוניה ע”י מטוס סיור בריטי, ונאספו סביבה ספינות הצי, כשעליהן חיילים שקיבלו פקודה ללכוד את המעפילים תוך שימוש בכוח, אם יהיה בכך צורך. למחרת בבוקר התפתח קרב קשה בין צוותי השתלטות בריטיים לבין המעפילים שנמשך כ- 3 שעות, תוך כדי התקדמות לעבר חיפה. דווח על פצועים משני הצדדים.

שלמה יובל | ארלוזורוב

במבואות מפרץ חיפה, הצליח הצוות לתמרן את האוניה, ובהפעלת מנועים עזה, הגיעה האוניה ממש  למים הרדודים ונתקעה בחול, קרוב לחוף. למזלם הרע של המעפילים, קרה הדבר בחוף בת גלים, ממש מול הבסיס הבריטי הגדול שהיה מצוי שם, בקרבת החוף השקט. מעט המעפילים שקפצו למים ושחו לחוף, נתפסו מיד.

קבוצת מפקדים וכמה אנשי צוות התחבאו בבטן הספינה והצליחו להגיע לחוף למחרת, בחסות  החשכה. כל המעפילים גורשו לקפריסין והגיעו ארצה לאחר קום המדינה והסתלקות הבריטים מארץ  ישראל.

כשנפוצה השמועה על הגעת ספינת מעפילים, מיהרתי להגיע לבריכת השחייה של בת גלים. טיפסתי כהרגלי למגדל הקפיצות, המתנשא לגובה של 10 מטרים, ומשם יכולתי לראות את הספינה ולתכנן התקרבות אליה.

בריכת בת גלים | מתוך ויקיפדיה - נחלת הכלל

הספינה נטתה על צדה והייתה תקועה בחול במרחק 200 מטר מן המקפצה ואני בחנתי, מנקודת  התצפית של המקפצה, את המסלול המתאים לשחייה לעבר הספינה, בהתחשב בזרמים שהכרתי  מרחצה בפינת החוף שליד הבריכה. בדמיוני העשיר בעלילות שודדי ים, דמיינתי עצמי מגשים חלום של עלייה על ספינת רפאים ומוצא מציאות בבטן כלי השייט הדומם.

במרחק  הזמן ודעיכת נטייתי להרפתקאות, בצירוף חששות שפיתחתי כהורה חרד לילדיו, דומה שטוב  עשיתי שלא סיפרתי לאיש על תוכניתי לביקור בספינה. אך חשוב מהרפתקת נעורים סודית, נותרה בי  תחושה של שותפות באירוע היסטורי. תחושת סיפוק היסטורית, שגם אני “הייתי שם”, במקום בו נאספו וניצלו השורדים. מי עוד יוכל לספר, בדורות הבאים, סיפור שכזה מזיכרונותיו…?

עכשיו נחזור מן העתיד אל העבר, לפרשת השחייה אל הספינה. זו הייתה הרפתקה מסוכנת, אפילו לפי  הסטנדרטים הפרועים של שנות ילדותי העליזות. גיליתי כי שחייה ליד גוף כלי שייט קרוב לחוף, היא תמיד שחייה מסוכנת, בגלל זרמים ובורות. ואני… יצאתי לדרך, אמיץ ולא חכם.

כשהגעתי, כל עוד נפשי בי, לגוף הספינה המוטה על צדה, גיליתי שאין דרך לטפס מן הים אל הסיפון, אלא בחבל נוטה להיקרע, ובטרם ייאוש מצאתי, למזלי, קרע בגוף הספינה, ששימש לי כפתח חד פעמי לכניסה ויציאה.

בהיותי על הספינה, נצמדתי לשטחים מוארים, כי הניסיון לנוע באזור הפנימי החשוך היה, אפילו לדעתי הפזיזה, מסוכן במיוחד. עד מהרה הגעתי למסקנה כי פסגת השגיי הייתה עצם הגעתי לספינה וההצלחה לעלות עליה בתנאים כה קשים. חיפשתי לי מזכרת שאוכל להתהדר בה בפני חברים שלא  זכו לחוויה שלי, ומצאתי חגורת הצלה עם כתובת הספינה מימיה כספינה אמריקאית – ULUA – עשויה  בדי ברזנט וצינור גומי לשאיפת אוויר להצלה בדרך שככל הנראה, נהגו לעשות זאת המבקשים לשרוד בעת טביעת אוניות בראשית המאה ה-20.

הספינה “חיים ארלוזורוב” יום למחרת ההשתלטות

במהלך השנים הפכה הספינה למטרד. ראו בה מכשול שהכביד על כל ניסיון לפתח את חוף בת גלים לרווחת תושבי השכונה וחיפאים שוחרי ספורט ימי ובידור צמוד לים.

סוחרי מתכת מצאו דרך לרכוש את שלד הספינה, המחליד בחוסר מעש בצמוד לחוף. ביום אחד, שבו השמש הטובה לא זרחה, נעלמה הספינה מן הנוף וכל שנותר ממנה בים התיכון, בחוף בת גלים שלנו… אדוות גלים עמוסת זיכרונות דועכים.

עדיין יש מי שמבקש למצוא פיסת מתכת מגופה השבור של “חיים  ארלוזורוב“, להציבה בטיילת בת גלים, למזכרת עבור אלה שחיים ובעיקר לדורות הבאים, שאינם יודעים את פרטי פועלה של הספינה, שליחת המוסד לעליה ב’ ובכלל זה פליטיה, מלחיה ומפקדיה. סיפור פרק אחד מתוך עלילות המפעל המופלא של “עליה ב’” להצלת אחים, שרידי השואה, מכל רחבי אירופה וצפון אפריקה.

הגיבו כאן לכתבה

13 תגובות
  1. שומר הים אמר/ה

    שרידי הספינה עדיין במקומם, במיקום נגיש וקל לשחייה מהחוף המוכרז של בת גלים. עשרות שנים של מסך ברזל ע”י בה”ד חיל הים שהיקשה על הגעה לאתר ועשה הכל בשביל להשכיח מורשת זו לא ימנעו על הכרזל שרידי הארלוזורוב כאתר מורשת ייחודי להעפלה שאין שני לו בארץ!
    בשנרקול ושחייה במרחק של 60 מ’ מהחוף ובעומק של 4 מטרים אפשר לראות את גוף הספינה, ארובת הקיטור, חלונות עגולים, חללי הסיפון, העוגן וכן מגוון בע”ח ימיים עשיר כגון צבים וחתולי ים.

  2. רפי רפול - חסון.חיפה אמר/ה

    סיפור מעניין על חיים ארלוזורוב. שבת שלום

  3. הפסבדונים של ארלוזורוב הוא פבזנר אמר/ה

    הרי בית החולים בתר שכן בעבר ושוכן גם היום ברחוב פבזנר.

  4. Jenny אמר/ה

    תמהני כיצד יכולה ספינת מעפילים כל כך מגושמת להעלם בין לילה והדבר לא נחקר עד עצם היום הזה? כנראה שהבריטים ששהו על החוף הזה “דאגו” לגרור אותה משם. היא יכולה היתה לשמש כמוזאון כפי שרצו לעשות. חבל…

  5. מרתק תודה רבה אמר/ה

    הספינה לא נגררה אלא הוטבעה.
    מדוע נשכח – בלהט רצונו של בן גוריון לבנות את צה”ל ולהטביע לקרקעית הים זכרון היסטורי של כל מה שקדם לו.
    שהרי מדובר בכשלון מבצעי, וגם: המחלוקות על היחס לבריטניה לאחר קום המדינה.
    כתוצאה, גם גומד לעבר שכחה היחס המחפיר של הבריטים לפליטי השואה לאחר מסע מפרך בים. כמובן שהם ידעו כבר הכל על אסון השואה, על היהודים שנלחמו בצבא הבריטי.
    כל זה לא שינה להם בהוראות לגרש את הניצולים לקפריסין.
    כתוצאה יש המקשים היום “להחזיר את שלטון המנדט” כאילו שכחו מהספר הלבן ואכזריותם.
    אין ספק שיש לתקן את העוול כלפי גיבורי ההעפלה, ולצד גבעות זמרים ואמנים, להנציח את גבורתו של שמריה צמרת ליד מוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. שנדמה שגם הוא קטן ומגומד מול מה שהיה ראוי להנצחת המפעל.

  6. רחל אמר/ה

    כמה ריגשת אותי בכתבה שלך. ההורים שלי היו בין ניצולי השואה שעלו על הספינה בשוודיה. אוכל לספר לך סיפורים ששמעתי מהורי על מה שעבר עליהם בדרך לארץ. אני גם חיפאית מלידה ועדיין גרה בחיפה. אשמח ליצור קשר
    רחל מורן 0523741943

  7. שאול הולנדר אמר/ה

    מבקש ליצור קשר עם שלמה יובל. עסקתי בנושאים דומים וממשיך. דוד קרוב פעל במוסד לעלייה ב’ וגם בשליחות ממלכתית .לאחר הקמת המדינה וגם אני. עודני חי את הנושאים הללו. מבקש ,משלמה יובל להצטרף וליזום מעין גשר בין עבר הווה ועתיד לאור המתרחש כיום. האמור מתייחס ליזמה בהתנדבות. ליצירת קשרעמי :
    הודעות ווטצאפ ו SMS, בלבד 0544242986.
    בטלפון: 0512786820.
    שמי שאול הולנדר.

  8. סימה אמר/ה

    יופי של כתבה. הורי העפילו הינה זו ממטאפונטו, איטליה.

  9. שלמה יובל אמר/ה

    שלום למחפשי אי דיוקים בסיפורי. אקדים ואומר למי שלא שם לב , איני כותב שיעור בהיסטוריה אלא סיפורים קצרים למטרת בידור והשכלה שטחית, שיש להם בסיס עובדתי סביר ומוסיף לעובדות קטעי קישור קלים שאמורים לעורר חיוך. היום אטפל בעניין שמטריד כנראה את תושבי חיפה. מישהו הדגיש שטעיתי כשכתבתי שיש כניסה לבית חולים בתר מרח’ ארלוזורוב כאשר ידוע שהכניסה היא מרחוב פבזנר. כאן אני מתעקש ונתמך בהוכחות ואומר “לא טעיתי”. היו גם היו לבית החולים שתי כניסות. להולכי רגל. אמי זיכרונה לברכה ביום שהגיעה שעתה ללדת ב1938 גנחה עת עלתה עמי במדרגות שחיברו את בית החולים בתר לרח’ ארלוזורוב. אני יודע זאת כי הייתי שם בכרסה. זאת עובדה.

  10. טלי פריימן אמר/ה

    גם אמי, שרה – סאלה זייפמן הייתה על האונייה. גורשה לקפריסין ושהתה שם כשנה וחצי, הייתה אחות במחנה 66 בקפריסין. העפילה לארץ באונייה באמצע מרץ 1948 – כחודשיים לפני הקמת המדינה. היא הועברה למחנה המעפילים בעתלית ומשם לבית החלוצות בתל-אביב, שם אבא שלי, חיים לייכטר ז”ל – איתר אותה (הם היו שכנים בפולין והוא זכר אותה) נסע לפגוש אותה והשאר… “ומצעדנו עוד ירעים “אנחנו פה” כי עם ישראל חי.

  11. מרים ברוך אמר/ה

    שרתי במחנה 80 לפני שנים רבות ככל הנראה עם מיכל בתו
    של שמריהואת סיפורו של סבה ואביה למדתי כרגע ממך.
    אכן אנו יודעים מעט מפועלה של עליה ב’.
    תבורך על פרסום הפוסט המענין שלך.

  12. נילי מאירי אמר/ה

    שמי נילי מאירי. אמי שושנה מילר הייתה על האנייה. עלתה בגטבורג שוודיה, השתייכה לקבוצת בני עקיבא. את משה פרימרמן שהופיע בסרטון הכרתי לאורך שנות ילדותי שכן משפחותינו היו בקשר רציף. אמי עלתה לארץ מקפריסין לאחר הכרזת המדינה, גרה בתל אביב ובשלב מסוים הגיעה לבית החלוצות שהיה בצמוד לגן מאיר.

  13. עוז אב-רם אמר/ה

    כיליד שכונת בת גלים, זכיתי להיות גם בין אותם ילדים שהגיעו באותו יום לחוף בת גלים עם הוריהם עם בגדים עבור המעפילים, והייתי גם עד באותו מעמד כאשר הבריטים פרסו את כוחותיהם בחוף בת גלים על גבי המדרכה, בכדי שאיש מהמעפילים לא יצליח להתחמק מהאוניה.
    התמונות הבלתי רגילות זכורותו לי לפרטיהם עוד היום.
    וצחוק הגורל שרק לפני כיומיים יצא לתאר את הסיפור של האוניה הבלתי נשכחת חיים ארלוזורוב !
    קראתי את הסיפור המאלף והמעניין, ומצאתי גם מספר אי דיוקים בתיאור, ואשמח אף להשלים את אותן טעויות ולהביא את התיאור ביתר דיוק.
    נ.ב. ברצוני להוסיף שהייתי בין אותם יזמים שהקימו והפיקו כנס ענק של כל ילדי בת גלים, כנס שמעולם לא נערך כדוגמתו בעולם ! הכנס נערך בשנת 2007 באולמי הקונגרסים ואליו הגיעו 872 איש מכל רחבי העולם !
    ובנוסף ולאחר תחקיר מיוחד שערכנו הצלחנו להזמין לטכס את מפקד האוניה מטעם הפלמ”ח לובה אליאב ח”כ לשעבר,
    ואת רב חובל האוניה גד הילף ז”ל ואשתו
    הזמנת המכובדים הייתה מעשה מיוחד במינו שהעניק כבוד רב והוסיף רבות להצלחת הכנס !
    עוזי אברהם
    0505475557

הגיבו כאן לכתבה

תודה על המשוב. לאן תרצו להמשיך מכאן?

  1. להגיב לכתבה
  2. לדף הבית של חי פה
  3. למדור העיר חיפה
  4. סגור והמשך בכתבה זו