לכל עיר יש נכסים: הסטוריה, סביבה, אנשים וכל מה שיוצר אותה למה שהיא. הדרך ליצור השתייכות וגאווה עירונית של התושבים, היא לחבר אותם לנכסים של המקום ולהפוך אותם לנוכחים בחיינו.
חיפה מלאה נכסים מדהימים ויקרי ערך שאין אותם לשום עיר אחרת. כל חיפאי וחיפאית יכולים לפרט לנו אותם. לכן, לא ברור מדוע פצחה לשכת ראש העירייה במבצע המתאמץ לחבר לחיפה את מה שאין בה? את מי שלא היו בה או שהלכו ממנה כבר לפני הרבה שנים עד שהם שכחו שהיו בה פעם. לולא כך לפתע פתאום, עיריית חיפה הופכת אותם לאנשי המחמד שלה ולקישוט חוצותיה.
החלטנו לקרוא כיכרות על שם להקות כוורת ומשינה. למה? ככה.
השבוע עלתה הודעה המספרת שראש העירייה עינת קליש רותם מתכוונת לקרוא שתי כיכרות על שם להקות כוורת ומשינה "כאות הוקרה לתרומתם לזמר העברי."
למה דוקא אלו? לא ברור. אולי אלו מושאי ההערצה שלה או של מי שמרכז את הועדה? (כי על פי עיון בשמות חברי הועדה, לא ברור אם רוב חברי וחברות הועדה בכלל שמעו על הלהקות הללו או הקשיבו להן במהלך חייהם). לועדה קוראים " ועדה לשילוט הסטורי, ועדת שמות ויקירי העיר חיפה". מטבע הדברים אמורה ועדה זו לאתר ולחבר את כל הנכסים ההסטוריים של חיפה ולהפוך אותם לנוכחים במרחב הציבורי. אולם נראה שבשנה האחרונה הפכה ועדה זו לועדה לפופוליזם מביך המנסה ללקט חיבה ממי שרק אפשר.
יש אמנים ואישים חיפאים שראוי וחשוב להנציח
הנצחת מייק בראנט היתה מהלך נכון ביותר. גם את אבי רן שהציבור דרש במשך שנים להנציח, היה נכון. אלו נכסים חיפאיים פר אקסלנס. אולם לא הבנתי עד עתה את עניין הנצחת עפרה חזה. אם חיפשו אשה וזמרת ממוצא מזרחי, אפשר היה לבחור למשל בגילה אדרי, זמרת משנות ה-60 שהיתה פופולרית ואף פורצת דרך בגילה. חיתה כל שנותיה בקרית חיים והיתה נשואה לכדורגלן הפועל חיפה. כיום ביתה הילה לאופר חברת מועצה מטעם הירוקים. הצפת זכרה של גילה אדרי היתה יכולה להיות מחווה מקסימה להסטוריית הזמר החיפאית, שפרצה הרחק מעבר לגבולות העיר.
יש רשימה ארוכה של להקות שאפשר היה להנציח אותן באותם נימוקים
מנהיגות היא לפעמים המשימה להוביל מהלכים שלא מובנים לכולם אבל מייצרים ערך או משיגים מטרה. מהי המטרה בקריאת כיכרות דוקא על שם להקות כוורת ומשינה? כשאנשים עודם בחיים ושיחיו עד 120 בבריאות טובה. מי החליט שהם הטביעו את חותמם התרבותית והמוסיקלי במדינה, באופן המצדיק קריאת כיכרות בחיפה על שמן? מי יצר את האיפה ואיפה בין להקות אחרות כמו החמציצים? התרנגולים? צלילי הכרם? צלילי העוד? תיסלם? בנזין? תמוז? החלונות הגבוהים? הפרברים? השלושרים? שלישיית גשר הירקון? אחרית הימים? כנסיית השכל? שפתיים? טיפקס? איפה הילד? מוניקה סקס? למה לא מועדון התיאטרון ששרו "יש בחיפה חתיכה היא גרה ברחוב פנורמה"? אולי בכלל על שם להקת קיס? הסולן שלהם ג'ין סימונס שבכלל קראו לו חיים וייץ גדל בחיפה וזכה לתואר יקיר העיר חיפה. הוא הביא לנו כבוד בינלאומי. כמה נחמד היה לראות אותו מגיע להשקה ומביע מחוות הוקרה בהוצאת הלשון המפורסמת שלו. אני יכולה להמשיך לכתוב עוד שורות ארוכות המכילות שמות של להקות מדהימות ומצויינות שהטביעו את חותמן על השירה המוסיקה והתרבות בישראל.
איך שכחו את דיוויד ברוזה?
הלהקות שנבחרו הן תל אביביות במהותן ובנפשן. אף אחד מחבריהם לא חי בחיפה, לא השתקע בחיפה ולא הביע יחס מיוחד לחיפה. הן גם לא שרו על חיפה למעט השורה: "חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים" בשיר "משהו חייב להשתנות" של משינה. אבל תסכימו שזו לא סיבה לקרוא על שמם כיכר בחיפה ואפילו לא עמוד. אחרת חיפה צריכה להיקרא חיפה ע"ש דיוויד ברוזה. בגלל השיר "חיפה חיפה עיר עם עתיד", שלא מפסיקים לדחוף בכל כתבה על חיפה כבר כמעט 40 שנה.
הלכתי לחפש היגיון וסיבה בבחירת שתי הלהקות הללו נתחיל עם משינה.
החלטתי שחייב להיות הגיון וניסיתי לחפש את הגורם החיפאי. בנושא משינה: אמנם יובל בנאי היה נשוי לאורלי זילברשץ שכיכבה בסרט כנפיים, אשר צולם בין בריכת הפועל, בי"ס ויצ"ו, בי"ח בני ציון, דרך נוה שאנן והחורבה בעירתחתית. אבל הם התגרשו כבר מזמן ולא נראה לי שזה מה שהשפיע על ההחלטה. חשבתי שאולי בגלל השורה בשיר רכבת לילה בקהיר, שבגללה קוראים לי לפעמים: גילה גילה בוג'ה בדי, אבל לא נראה לי שזה מה שניווט את דעת המחליטים.
יכול להיות שזה הקשר החיפאי של כוורת?
בכוורת מצאתי את קצה החוט: ראשית אומר שהיתה לי הזכות להיות באחת ההופעות הראשונות שלהם בשנת 1973 בקולנוע שביט. אחי ואנוכי הלכנו להופעה, שני ילדים נרגשים שנגשו לחברי הלהקה שחתמו להם על התכניה.
חשבתי שאולי זה בגלל יותם בן חורין, חיפאי, מנהיג להקת רוק פאנק החיפאית Useless ID – יוסלס איידי, שדרך אגב קוצרת הצלחה בארץ וברחבי העולם כבר למעלה מ- 20 שנה וחבריה גרו בחיפה במשך שנים רבות. יותם היה הגיטריסט של דני סנדרסון ובמופע האחרון שהיה בפארק הוא ניגן בהרכב. אבל מכיוון ששמה של יוסלס איידי לא עלה כבחירה אולטימטיבית, הורדתי גם את האפשרות הזו ואז נזכרתי בירדנה ארזי. אותה ירדנה שלשכת קליש החליטה כנראה להדביק בכוח לחיפה. בעקבות כתבה של חיים אתגר לפני כשנתיים, בה סיפרה ארזי על ילדותה ברחוב בר גיורא והגיעה להיכל העירייה, בדיוק כשדנו בנושא החתולים בפורום חובבי חתולים, שם פגשה את ראש עירייתנו הנרגשת. ירדנה כבר לא גרה בחיפה לפחות 50 שנה אבל זמן מה אחר כך דיוקנה הונצח לפתע בכרמלית ליד עוד עוזבי חיפה שהפכו לסלבריטאים., מה שהניב שוב שיחות טלפון מתקתקות, בה המונצחים הביעו את התרגשותם מהעניין. כמו שצריך.
חברי להקת כוורת שרו יחד עם ירדנה ארזי בלהקת הנח"ל, אפרים שמיר כתב אודותיה את השיר: נכון את יפה. אז הנה, הם זוכרים אותה מהלהקה, ואפילו גם מהמכולת. האם אין יותר מוצדק מזה כדי לקרוא את הכיכר על שם להקת כוורת וגם להזמין שוב את ירדנה באותה הזדמנות? היא בטח שוב תשמח ותתרגש לפגוש את ראש עירייתנו, שלא מפסיקה להנציח אותה בחיפה.
יגעתי ומצאתי להקות מצויינות שדוקא קשורות לחיפה
וברצינות: אם רוצים באמת להנציח מכמנים חיפאיים מוסיקליים שאנו נחליט שהם גדולים ואהובים כי הם משלנו, יש לנו מספיק כאלו הקשורים אלינו. עם כל הכבוד לקילר הלוהטת ויש כבוד, הייתי חושבת קודם על להקת "בנזין", שחבריה מגיעים מקרית חיים ומהקריות, שהן בעצם האחיות שלנו לצרת בעיות המפרץ. אפילו "החברים של נטשה" הם מקרית ים וקרובים אלינו הרבה יותר מחברי כוורת או משינה. אלו וגם אלו הטביעו את חותמם בהחלט על המוסיקה עברית ועל התרבות. מדוע לא לתת כבוד לאלו שמשלנו?
אבל, ויש אבל גדול של העדפות סגנוניות ותרבותיות השייכות לפוליטיקת הזהויות הרוחשת וגועשת. יש בכך צדק. מי החליט מהי מוסיקה עברית? ישראלית? מי הטביע מה ועל מי?
והנה ההצעה שלי שתגשר על פני כל הבעיות
אני מציעה פשרה. בואו נקרא כיכר על שם "להקת חיל הים". חיל הים הוא צבא, הקונצנזוס הכי גדול, חיל הים הוא החיל של חיפה. זה משלנו ואצלנו ועם צה"ל לא מתווכחים. כולנו אוהבים את צה"ל ואת חיל הים בפרט.
לפני שנתיים וחצי, הלכתי להופעה של ותיקי חיל הים במועדון הביט. הזמינה אותי מירי אייל תושבת העיר וותיקת הלהקה. בהרכב גם חיה ארד יונאי חברת הלהקה שהתפרסמה בלהיטה המקסים: על אם הדרך עץ עמד, וכך גם עוד תושבי חיפה שהם מותיקי הלהקה וסליחה שאיני זוכרת את השמות. שלמה ארצי לא היה. ולא חסר לאף אחד. הוא מתגורר קרוב לחברי משינה וכוורת – במרכז הארץ.
ישבתי על כיסא גבוה באולם מלא עד אפס מקום של חיפאים וחיפאיות נלהבים, שעפו על השירים והמופע שהיה פשוט מעולה. עבורי זו היתה סגירת מעגל מאותו מופע שראיתי כילדה בת 10, בחנוכה, בקולנוע אורה בהדר. עם אותם חברי להקה כשהיו חיילים .לאחר מכן, כעבור 11 שנים, ליוויתי לחזרות את להקת המילואים של ותיקי הלהקה, כשהייתי קצינת חינוך של חיל הים. איזו חוויה זו היתה!
אני יכולה לראות בעיני רוחי את השקת הכיכר של להקת חיל הים, את כל הציבור שר: בוא אלינו לים, שוטי שוטי ספינתי, אני אהיה עוד רב חובל כשאהיה גדול.
אבל, כנראה שהמחליטים בנושא, מעדיפים מכולת.
מצוין. לשיטתך נחליף את שמות רחוב טשרניחוסקי, רחוב הרצל, החלוץ, שדרות בן גוריון.
הם הרי לא היו חיפאים
אייל, אני אוהבת את הרעיון של גבעת היצירה. אכן עמיר גוטפרוינד כמו א.ב יהושע, יהודית קציר, אשכול נבו, וזה קצה קצהה של רשימת יוצרי ויוצרות ספרות ושירה ובכלל תחומי יצירה רבים שיצאו מחיפה וכותבים עליה.
ההצעה של קיס היתה כדי להמחיש עד כמה מגוחכת הרדיפה בכוח ואילוץ מפורסמים להתחבר לחיפה למרות שאין להם שום קשר אליה, היא פאתטית ומגחיכה את כל העיר, כנראה לדעתי בגלל תשוקת סלפי עם סלבריטאים של מאן דהו, שכנראה מצליח לשלוט בעינת קליש רותם ולנתב אותה לשיגיונותיו.
ההצעה שלי אחרת והיא להפסיק את הפופוליזם להנציח אנשים על המקריות שבהיותם ילידי חיפה ושגדלו בה. אלא להנציח רק אישים, להקות אמנים שפעלו בעיר במהלך חייהם הבוגרים, נקשרו בה ואליה, העניקו לחיפה תרומה מיוחדת או עסקו בפעילות פילנטרופית יוצאת דופן בחיפה.
עם כל הכבוד לכל האמנים, העובדה שמייק ברנט גדל פה בילדותו, שדני סנדרסון גדל פה בילדותו, שחבר להקת קיס גדל פה כמה שנים, או שחברי להקה הקימו אותה בבית ספר תיכון בעיר, פשוט לא מהוות סיבות מוצדקות לקריאת אתרים בעיר על שמם. יש פה לא רק פופוליזם אלא הפגנת זלזול כלפי אלו שזכו לתואר יקיר העיר חיפה, וגם זלזול בהענקתו על הישג שכולו לגדול בעיר. בחיפה גדלו גם אלפי פרופסורים פורצי דרך, בחיפה גדלו גם מאות ספורטאים בהם אולימפים וזוכי אליפויות אירופה ועולם, בחיפה גדלו מאות לוחמי צה"ל עם עיטורי גבורה, בחיפה גדלו בכירי תעשייה רבים.
אם עלינו להנציחם על ההישג הרבה והכבוד הרב שהביאו בכך שיצאו לאויר העולם ברמב"ם או בני ציון ודרכו על אדמת העיר מספר שנים בילדותם, אז אין ספק שההנצחה הפכה לפארסה מוחלטת, שמזלזלת בתרומה אמיתית לעיר חיפה ותושביה, למדע ולספורט, לתרבות ולבריאות של העיר.
בכל הארץ החלה סגידה לשושנה דמארי, אריק אינשטיין, עופרה חזה, אהוד מנור. משמע, הלחנה וזימרה של מוזיקה הם הם פסגת ההישג האנושי והתרבותי. הייתי שמח לראות שכונה המנציחה למשל אנשי קולנוע (וגם כאלו צמחו בחיפה). שדרנים וקריינים ותיקים, שחלקם שידרו וקולם נשמע פי כמה וכמה מהזמרים (וגם כאלו צמחו בחיפה). הנצחה של בעלי חברות ההיי טק הראשונות, חלקן הראשונות בעולם, שעל בסיסן צמח מת"ם (ותרומתם לחיפה כלכלית וחברתית עצומה).
הרדידות והפופוליזם הזול מאד המאפיינים כרגע את עבודת הועדה חייבים להסתיים.
טוב שהצפת את הנושא הזה אך הוא חמור לאין שיעור מההתייחסות הצרה שלך רק לענייני להקות ומוזיקה. עם כל הכבוד, העובדה שידוען כלשהו שהצליח בעולם נולד בחיפה, לא תורמת לעיר דבר, אם אינם יוצרים ומחוברים למקום.
אני קורא לשקול מחדש את גבעת זמר, ולציין אותה כגבעת היצירה. יצירה בחיפה יכולה להיות אמן, זמר, תעשיין, מלחין, איש קולנוע, איש רפואה, שדרנים, סופרים, אנשי מדע ומחקר. ולהנציח בגבעת היצירה, במדרגות, כיכרות, רחובות ומבנים אישים שיצירתם תרמה תרומה ממשית לפיתוח חיפה או שחיפה הייתה מקור השראה עיקרי ביצירתם.
כזה הייתי מציע את הסופר אמיר גוטפרוינד, סופר חיפאי שעלילות ספריו שזורות בחיי העיר. נראה לי שתרומתו רבה יותר מחבר להקת קיס, שתרומתו היא חיתוליו הריחניים על חוט כביסה בעודו גודל בחיפה.
ממש…את רואה את קליש עושה מחווה כזו לאמה של חברת אופוזיציה? אין סרט כזה אצל האשה הזו שמונעת משנאת חינם לכל מי שלא חושב כמותה…
אם כבר ירדנה ארזי התגוררה ברחוב ארלוזורוב
אהבתי. להקת חיל הים
גילה, דני סנדרסון היה חיפאי ולמד בריאלי עד גיל 10, עת עזב עם משפחתו לניו יורק (האבא ניהל את אל על ארהב). חוץ מזה כוורת הופיעו גם בעממי, לא רק בשביט ואני באופן אישי קילפתי כרזות פרסום של מופיעהם רגע לאחר שהודבקו (כשהדבק עדיין טרי) מלוחות מודעות ברחבי חיפה. אז אולי תוותרי לי בנושא כיכר כווגת בחיפה? שלך, אחיך האוהב (שכן של שלמה ארצי במרכז הארץ).
את כותבת נהדר. חדה משעשעת וגם רצינית.
רחוב על שם א. אינשטיין כבר יש. מגיע גם לכוורת ומשינה.