אני זוכר את חיפה מהמכולת או מרכבת לילה לקהיר? טור דעה • גילה לבני זמיר

לכל עיר יש נכסים: הסטוריה, סביבה, אנשים וכל מה שיוצר אותה למה שהיא. הדרך ליצור השתייכות וגאווה עירונית של התושבים, היא לחבר אותם לנכסים של המקום ולהפוך אותם לנוכחים בחיינו.

 חיפה מלאה נכסים מדהימים ויקרי ערך שאין אותם לשום עיר אחרת. כל חיפאי וחיפאית יכולים לפרט לנו אותם. לכן, לא ברור מדוע פצחה לשכת ראש העירייה במבצע המתאמץ לחבר לחיפה את מה שאין בה? את מי שלא היו בה או שהלכו ממנה כבר לפני הרבה שנים עד שהם שכחו שהיו בה פעם. לולא כך לפתע פתאום, עיריית חיפה הופכת אותם לאנשי המחמד שלה ולקישוט חוצותיה.

החלטנו לקרוא כיכרות על שם להקות כוורת ומשינה. למה? ככה.

השבוע עלתה הודעה המספרת שראש העירייה עינת קליש רותם מתכוונת לקרוא שתי כיכרות על שם להקות כוורת ומשינה "כאות הוקרה לתרומתם לזמר העברי."

למה דוקא אלו? לא ברור. אולי אלו מושאי ההערצה שלה או של מי שמרכז את הועדה? (כי על פי עיון בשמות חברי הועדה, לא ברור אם רוב  חברי וחברות הועדה בכלל שמעו על הלהקות הללו או הקשיבו להן במהלך חייהם).  לועדה קוראים " ועדה לשילוט הסטורי, ועדת שמות ויקירי העיר חיפה". מטבע הדברים אמורה ועדה זו לאתר ולחבר את כל הנכסים ההסטוריים של חיפה ולהפוך אותם לנוכחים במרחב הציבורי. אולם נראה שבשנה האחרונה הפכה ועדה זו לועדה לפופוליזם מביך המנסה ללקט חיבה ממי שרק אפשר.

יש אמנים ואישים חיפאים שראוי וחשוב להנציח

הנצחת מייק בראנט היתה מהלך נכון ביותר. גם את אבי רן שהציבור דרש במשך שנים להנציח, היה נכון. אלו נכסים חיפאיים פר אקסלנס. אולם לא הבנתי עד עתה את עניין הנצחת עפרה חזה. אם חיפשו אשה  וזמרת ממוצא מזרחי, אפשר היה לבחור למשל בגילה אדרי, זמרת משנות ה-60 שהיתה פופולרית ואף פורצת דרך בגילה. חיתה כל שנותיה בקרית חיים והיתה נשואה לכדורגלן הפועל חיפה. כיום ביתה הילה לאופר חברת מועצה מטעם הירוקים. הצפת זכרה של גילה אדרי היתה יכולה להיות מחווה מקסימה להסטוריית הזמר החיפאית, שפרצה הרחק מעבר לגבולות העיר.

יש רשימה ארוכה של להקות שאפשר היה להנציח אותן באותם נימוקים

מנהיגות היא לפעמים המשימה להוביל מהלכים שלא מובנים לכולם אבל מייצרים ערך או משיגים מטרה. מהי המטרה בקריאת כיכרות דוקא על  שם להקות כוורת ומשינה? כשאנשים עודם בחיים ושיחיו עד 120 בבריאות טובה. מי החליט שהם הטביעו את חותמם התרבותית והמוסיקלי במדינה, באופן המצדיק קריאת כיכרות בחיפה על שמן? מי יצר את האיפה ואיפה בין להקות אחרות כמו החמציצים? התרנגולים? צלילי הכרם? צלילי העוד? תיסלם? בנזין? תמוז? החלונות הגבוהים? הפרברים? השלושרים?  שלישיית גשר הירקון? אחרית הימים? כנסיית השכל? שפתיים? טיפקס? איפה הילד? מוניקה סקס? למה לא מועדון התיאטרון ששרו "יש בחיפה חתיכה היא גרה  ברחוב פנורמה"? אולי בכלל על שם להקת קיס? הסולן שלהם ג'ין סימונס שבכלל קראו לו חיים וייץ גדל בחיפה וזכה לתואר יקיר העיר חיפה.  הוא הביא לנו כבוד בינלאומי. כמה נחמד היה לראות אותו מגיע להשקה ומביע מחוות הוקרה בהוצאת הלשון המפורסמת שלו. אני יכולה להמשיך לכתוב עוד שורות ארוכות המכילות שמות של להקות מדהימות ומצויינות שהטביעו את חותמן על השירה המוסיקה והתרבות בישראל.

איך שכחו את דיוויד ברוזה?

הלהקות שנבחרו הן תל אביביות במהותן ובנפשן. אף אחד מחבריהם לא חי בחיפה, לא השתקע בחיפה ולא הביע יחס מיוחד לחיפה. הן גם לא שרו על חיפה למעט השורה: "חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים" בשיר "משהו חייב להשתנות" של משינה. אבל תסכימו שזו לא סיבה לקרוא על שמם כיכר בחיפה ואפילו לא עמוד. אחרת חיפה צריכה להיקרא חיפה ע"ש דיוויד ברוזה. בגלל השיר "חיפה חיפה עיר עם עתיד", שלא מפסיקים לדחוף בכל כתבה על חיפה כבר כמעט 40 שנה.

הלכתי לחפש היגיון וסיבה בבחירת שתי הלהקות הללו נתחיל עם משינה.

החלטתי שחייב להיות הגיון וניסיתי לחפש את הגורם החיפאי. בנושא משינה: אמנם יובל בנאי היה נשוי לאורלי זילברשץ שכיכבה בסרט כנפיים, אשר צולם בין בריכת הפועל, בי"ס ויצ"ו, בי"ח בני ציון, דרך נוה שאנן והחורבה בעירתחתית. אבל הם התגרשו כבר מזמן ולא נראה לי שזה מה שהשפיע על ההחלטה. חשבתי שאולי בגלל השורה בשיר רכבת לילה בקהיר, שבגללה קוראים לי לפעמים: גילה גילה בוג'ה בדי, אבל לא נראה לי שזה מה שניווט את דעת המחליטים.

יכול להיות שזה הקשר החיפאי של כוורת?

בכוורת מצאתי את קצה החוט: ראשית אומר שהיתה לי הזכות להיות באחת ההופעות  הראשונות שלהם בשנת 1973 בקולנוע שביט. אחי ואנוכי הלכנו להופעה, שני ילדים נרגשים שנגשו לחברי הלהקה שחתמו להם על התכניה.
חשבתי שאולי זה בגלל יותם בן חורין, חיפאי, מנהיג להקת רוק פאנק החיפאית Useless ID – יוסלס איידי, שדרך אגב קוצרת הצלחה  בארץ וברחבי העולם כבר למעלה מ- 20 שנה וחבריה גרו בחיפה במשך שנים רבות. יותם היה הגיטריסט של דני סנדרסון ובמופע האחרון שהיה בפארק הוא ניגן בהרכב. אבל מכיוון ששמה של יוסלס איידי לא עלה כבחירה אולטימטיבית, הורדתי גם את האפשרות הזו ואז נזכרתי בירדנה ארזי. אותה ירדנה שלשכת קליש החליטה כנראה להדביק בכוח לחיפה. בעקבות כתבה של חיים אתגר לפני כשנתיים, בה סיפרה ארזי על ילדותה ברחוב בר גיורא והגיעה להיכל העירייה, בדיוק כשדנו בנושא החתולים בפורום חובבי חתולים, שם פגשה את ראש עירייתנו הנרגשת. ירדנה כבר לא גרה בחיפה לפחות 50 שנה אבל זמן מה אחר כך דיוקנה הונצח לפתע בכרמלית ליד עוד עוזבי חיפה שהפכו לסלבריטאים., מה שהניב שוב שיחות טלפון מתקתקות, בה המונצחים הביעו את התרגשותם מהעניין. כמו שצריך.

חברי להקת כוורת שרו יחד עם ירדנה ארזי בלהקת הנח"ל, אפרים שמיר כתב אודותיה את השיר: נכון את יפה. אז הנה, הם זוכרים אותה מהלהקה, ואפילו גם מהמכולת. האם אין יותר מוצדק מזה כדי לקרוא את הכיכר על שם להקת כוורת וגם להזמין שוב את ירדנה באותה הזדמנות? היא בטח שוב תשמח ותתרגש לפגוש את ראש עירייתנו, שלא מפסיקה להנציח אותה בחיפה.

יגעתי ומצאתי להקות מצויינות שדוקא קשורות לחיפה

וברצינות: אם רוצים באמת להנציח מכמנים חיפאיים מוסיקליים שאנו נחליט שהם גדולים ואהובים כי הם משלנו, יש לנו מספיק כאלו הקשורים אלינו. עם כל הכבוד לקילר הלוהטת ויש כבוד, הייתי חושבת קודם על להקת "בנזין", שחבריה מגיעים מקרית חיים ומהקריות, שהן בעצם האחיות שלנו לצרת בעיות המפרץ. אפילו "החברים של נטשה" הם מקרית ים וקרובים אלינו הרבה יותר מחברי כוורת או משינה. אלו וגם אלו הטביעו את חותמם בהחלט על המוסיקה עברית ועל התרבות. מדוע לא לתת כבוד לאלו שמשלנו?
אבל, ויש אבל גדול של העדפות סגנוניות ותרבותיות השייכות לפוליטיקת הזהויות הרוחשת וגועשת. יש בכך צדק. מי החליט מהי מוסיקה עברית? ישראלית? מי הטביע מה ועל מי?

והנה ההצעה שלי שתגשר על פני כל הבעיות

אני מציעה פשרה. בואו נקרא כיכר על שם "להקת חיל הים". חיל הים הוא צבא, הקונצנזוס הכי גדול, חיל הים הוא החיל של חיפה. זה משלנו ואצלנו  ועם צה"ל לא מתווכחים.  כולנו אוהבים את צה"ל ואת חיל הים בפרט.

לפני שנתיים וחצי, הלכתי להופעה של ותיקי חיל הים במועדון הביט. הזמינה אותי מירי אייל תושבת העיר וותיקת הלהקה. בהרכב גם חיה ארד יונאי חברת הלהקה שהתפרסמה בלהיטה המקסים: על אם הדרך עץ עמד, וכך גם עוד תושבי חיפה שהם מותיקי הלהקה וסליחה שאיני זוכרת את השמות. שלמה ארצי לא היה. ולא חסר לאף אחד. הוא מתגורר קרוב לחברי משינה וכוורת – במרכז הארץ.

ישבתי על כיסא גבוה באולם מלא עד אפס מקום של חיפאים וחיפאיות נלהבים,  שעפו על השירים והמופע שהיה פשוט מעולה. עבורי זו היתה סגירת מעגל מאותו מופע שראיתי כילדה בת 10, בחנוכה, בקולנוע אורה בהדר. עם אותם חברי להקה כשהיו חיילים .לאחר מכן, כעבור 11 שנים, ליוויתי  לחזרות את להקת המילואים של ותיקי הלהקה, כשהייתי קצינת חינוך של חיל הים. איזו חוויה זו היתה!

אני יכולה לראות בעיני רוחי את השקת הכיכר של להקת חיל הים, את כל הציבור שר: בוא אלינו לים, שוטי שוטי ספינתי, אני אהיה עוד רב חובל כשאהיה גדול.

אבל, כנראה שהמחליטים בנושא, מעדיפים מכולת.