אומנות שנותנת חיים לחיפה, פשוט כך

"זה תמיד מתחיל מאומנות, מיצירה" | כשהאומנות מגיעה, מגיעים העסקים, מגיעה הפרנסה, מגיעים שיתופי הפעולה • קבלו זריקה של אופטימיות

כן שבת, לא שבת, עיכובים של העירייה, דחיות, את מיכל נר-דוד וארז שמח מקולקטיב "סירה" זה לא מעניין הם כאן כדי לעשות אומנות, לקשט את הרחובות ולהפוך את העיר למקום שיותר נעים להסתובב בו

שניהם אמנים וחלק מחברי קולקטיב "סירה" שקם לפני שנה, יחד עם זיו שמח, בלה פטצ׳י, טל פוגל, שרון שפיץ ויעל אופיר. המטרה – לעשות אומנות, ליצור, לחלום ביחד. חלק מהפעילות היא עיצוב המרחב העירוני – פעילות מבפנים החוצה, שנועדה לשנות לחיוב ולהעיר לחיים את האזור.

שיתוף הפעולה עם עיריית חיפה יצא קצת עקום, מה קרה?
למי שלא בקיא בפרטים, האירוע ברחוב שיבת ציון נקבע ליום שבת (26/12/20) משעה 11:00, אך עיריית חיפה, תוך התחשבות בקהילה החרדית ובצביון היהודי של האזור ושל העיר, דחתה את פתיחת האירוע לשעה 18:00, אחרי יציאת השבת. ובכל זאת, מי שהגיע למקום יכול היה לראות את הקירות נצבעים כבר משעות הבוקר.

הקהילה במיטבה

מיכל לא רוצה להתעסק בזה, לא נכנסת לפוליטיקה. היא כן אומרת "העניין הוא שיום שבת זה היום היחידי שמתאים – כך אנחנו לא לוקחים לבעלי הבית יום עבודה ואנחנו יכולים לצייר על הדלתות בשקט. בכלל,  כל האירוע הוא בשיח ושיתוף פעולה מלא עם בעלי העסקים." עד כדי כך שיתוף הפעולה פורה, שחלק מבעלי הבית אף שילמו כסף כדאי לכסות את עלות החומרים. פעילות קהילתית במיטבה.

איך התגלגל הרעיון לצייר דווקא כאן?
"קודם כל, המטרה היא לעשות שינוי ארוך טווח. תמיד קבוצות של אמנים מגיעות לאזורים פחות מפותחים, פחות צבעוניים. תסתכל על שיבת ציון – הוא אפור, גם בצבע, גם באווירה. כשבאים אומנים, זה משנה את הכל – באים, מציירים, אחרי שנה פתאום צץ איזה בית קפה, איזו מסעדה. זה תמיד מתחיל מאומנות, מיצירה." ובאמת, חנות כלי החרסינה שנפתחה לא מזמן או מסעדת "הבולגרי" הסמוכה לרחוב, יעידו על כך.

"25 אומנים – 25 עסקים"

איך בעלי העסקים ברחוב הגיבו לרעיון?
"השיח מולם היה כיף ומלמד, חלק מההנאה היה התהליך שעברנו ביחד עם הרחוב. בילינו לא מעט בלדבר איתם, להקשיב, להבין את אותם בעלי נגריות שנמצאים במקום כבר 30 שנה ויותר". ואכן, רחוב שיבת ציון מפוצץ בנגריות של פעם, של אנשים שהקימו את העסק ולא זזו מילימטר במשך שנים. "בסוף, גם הם רוצים יותר פרנסה, יותר תנועה, והם מבינים שבעזרת האומנים זה יכול לקרות. זה שהם שמו כסף משלהם זו אמירה מבחינתנו, לא סתם אנחנו אומרים "25 אומנים – 25 עסקים."

25 אמנים כלל האירוע, רובם מחיפה, אבל גם כאלה מתל אביב והמרכז, שבאו לשים צבע על קירות הרחוב. שמדמיינים גרפיטי, חושבים על לילה, חושך, מישהו במסכה בא לרסס. ב"סירה" זה ההיפך הגמור. "ברור! אנחנו צריכים אור בשביל לראות מה לצייר. אבל ברצינות, חשוב לנו מאד להיות בפרונט, שיתוף פעולה מלא, יש מורכבות בזה אבל זה גורם לשיח להיות בגובה העיניים."

לשיחה מצטרף ארז, מלא בכתמי צבע, הרגע סיים. מה ציירת?
"אני לא רגיל לדבר על האומנות עצמה אבל בגדול, זה ציור של בן אדם, ארוך גפיים, יושב על שטיח באמצע המדבר, מעליו שמיים שנראים כמו ים ומסביבו מרחפים מלא דגים. האיש מצביע בידו ונראה כמאשים. בצד כתוב " light gun" שזה בעצם אקדח זיקוקים של ספינה. זה בא להראות את האצבע של כל אחד מאיתנו שמחפשת להאשים מישהו או משהו וזה מה שהופך אותנו לדמויי רובים או מטרות. אם נפסיק להצביע על אנשים ונתחיל להצביע לכיוון האופק או על משהו חיובי, נוכל לתקשר טוב יותר".

יפה מאד. מילה לסיום?
"זה גם כיף שאומנים מסוגים שונים משתפים פעולה בלי אגו, ובנוסף, נותנים להם מקום לעוף עם הרעיונות שלהם. בכלל, רוב הפרויקטים של "סירה" מתעסקים עם הקיים, מקשיבים לצרכים של העיר ומתוך זה נולדת האומנות. הלוואי שיתמכו בזה יותר".