"אולי העולם בכלל לא ער לכך שפעם היה גברי"
כשבנו גבריאל נעלם במלחמת יום הכיפורים, החל אביו מיירים, שמעולם לא עסק באומנות קודם לכן, להנציח את בנו האהוב ע"י יצירת חנוכיות מיוחדות במינן. "אבא רצה להוכיח לעולם שגברי היה קיים", מספר אמציה, אחיו של גבריאל.
"חנוכיות לגבריאל" | סרטו של אבי בינדר • צפו
"ואז היה האסון"
"אבא לא עסק באומנות קודם, הוא היה מכונאי מוכשר, מסגר, נפח, הוא המציא הרבה דברים, אך לא עסק באומנות אף פעם. ואז היה האסון…" מספר פרופ' אמציה ברעם, אחיו של גבריאל.
"גבריאל נעלם במהלך מלחמת יום הכיפורים, בלילה הראשון, כמו הרבה אחרים. לא היה שום מידע, כלום. לא שהוא חי, לא שהוא מת, לא שבוי, כלום. נוצרה אצל אבא ההרגשה, שאולי העולם לא ער בכלל לזה שפעם היה גברי", הוא מספר. "הוא הפך לאומן בעקבות… הטרגדיה".
כל חנוכיה הוקדשה לגבריאל
"אבא החליט שהוא יתחיל ליצור חנוכיות, כדי להוכיח שגברי היה קיים, וגם החליט שהחנוכיות תהיינה עשויות ממתכות שאינן מתכלות. ברזל מחליד למשל, אבל נחושת, ברונזה, (גם כסף, אך לכך לא היה לאבא הקיבוצניק, תקציב), אלה לא מתכלות, לכן יצר מהמתכות הללו את החנוכיות, ואת כל אחת מהן הקדיש לאחי הקטן, גברי".
כל פרט תוכנן בקפידה
"הטכניקה שבה אבא עבד", ממשיך אמציה, "היא טכניקה של המאה ה-19. לא תבנית, לא יציקה, לא שכפול. כל כיפוף של מתכת הוא מתוך תכנון מדויק, כל גזירה במספרי פלדה, כל ריתוך. הוא יצר חנוכיות מאוד מתוחכמות וזכה להכרה ולהערכה רבה. חנוכיותיו הוצגו בתערוכות רבות ומכובדות, וזה נתן לו המון כוח והעיר בו מחדש את האופטימיות", הוא מספר.
"זה הציל את נפשו"
"זה מה שהציל את נפשו של אבא, זה נתן לו את הכוח להמשיך", אומרת כוכבת (ברעם) גפני, אחותם של גבריאל ואמציה. "לאמא זה היה קשה, כי היא נשארה עם הכאב שלה ודעכה לאט לאט. אבא טיפל בה במסירות בלתי רגילה, הוא אהב אותה אהבת נפש".
אמציה ואשתו בוני, פותחים את ביתם בחיפה פעמיים בחודש, ומציגים לקהל הרחב את החנוכיות הנדירות של מיירים – חנוכיות לגבריאל.
המעוניינים לקבל פרטים ולהגיע, מוזמנים להתקשר לטלפון:
052-2470242
ומהאש שאוכל בו הבן עפו ניצוצות ניצוצות. ואותם שיכן האב במאות חנוכיות שלא יאוכלו לעולם. ובכל אחת מהם עשרה פכים חסר אחד. הבן החסר. ושיכן בם את זכרון בנו.
מרגש מאד. איזה מיזם ענק ואיזה חנוכיות מדהימות הנצחה נהדרת של אב לבן שיאיר באורם של הנרות.
מדהים ומפעים!! יהי זכרם מבורך.
איזה מיזם נפלא. להביא אור למעמקי כאב וחושך. עם כל כך הרבה אור, אין ספק שגבריאל חי וקיים.