מרים הראל (96) ואילנה הראל (92), גיסות שורדות שואה מקריית מוצקין, חגגו יום הולדת בחברתן של סמ"ר לישי בן חיים וחברותיה מפיקוד העורף
סמ"ר לישי בן חיים היא חלק ממערך ההסברה של פיקוד העורף במחוז חיפה. אתמול (ב' 16/11/20) היא וחברותיה מפיקוד העורף לקחו חלק באירוע מיוחד: יום הולדת למרים הראל (96) ולאילנה הראל (92), גיסות שורדות שואה, תושבות קריית מוצקין.
"זה היה מרגש מאוד"
"זה היה אירוע מרגש מאוד" אומרת סמ"ר לישי בן חיים, נגדת משאבי אנוש במחוז חיפה שהייתה אחראית על המיזם. לאחר החגיגות, ישבו עמן החיילות לשיחה ושמעו מפיהן את סיפורי הגבורה שלהן מתקופת השואה.
סמ"ר לישי בן חיים:
כששמענו שיש לנו הזדמנות לעשות מעשה טוב ולשמח כמה אנשים, במיוחד בתקופה הקשה הזאת, היה לנו ברור שלא נפספס. הגענו וחגגנו להן, כמובן, תוך כדי שמירת ההנחיות. מרים ואילנה סיפרו לנו את החוויות האישיות שלהן, ועל מה שעברו בחיים. הסיפור שלהן היה מרגש כל כך.
מרים, ששרדה את גטו לודז' ואחריו את מחנה אושוויץ, היא סופרת, וכבר כמה שנים שהיא מצטרפת למשלחות נוער לפולין, שם היא מספרת על חייה לתלמידים וחיילים.
מרים מספרת:
מאז שאני זוכרת את עצמי בערה בי תשוקה ללמידה ולהרחבת אופקיי, וכן, אהבה למילה הכתובה בספר. פלישת הנאצים לפולין באחד בספטמבר 1939 גדעה את השכלתי הפורמלית, חודשיים לפני יום הולדתי ה-15. מעולם לא ניתנה לי הזדמנות להמשיך את לימודיי. לא עלה בדעתי להניח לנסיבות חיי הטרגיות לעמוד ביני ובין פיתוח הידע, ההשכלה והכתיבה.
אילנה, גיסתה של מרים, שרדה את גטו ביאליסטוק כילדה יחידה, שנותרה מבין כל בני משפחתה.
אילנה מספרת:
כשפרצה המלחמה הזהירו את הוריי כי הולכים לקחת את כל היהודים לגטאות. כשלקחו גם את הוריי, דודי הצליח למצוא אישה שתציל אותי. כך ניצלתי מהאיום הנורא , ולצערי הרב הנאצים מצאו אותו ואת כל משפחתו שהסתתרה והרגו אותם ואני נשארתי לבד, עם זאת, הקמתי משפחה גדולה משלי.
כשהייתה בת 90, אילנה אפילו זכתה באות הנשיא למתנדב על תרומתה למשפחות של עולים חדשים.
שתי הגיסות ציינו כי האירוע היה מרגש מאוד עבורן ושמחו לחגוג יחד עם חיילות הפיקוד.
למרים ואילנה הראל ולישי בן – חיים.יישר כוח.משמח
יום הולדת שמח לכן בנות טובות.