הקרבת בריאותם של תושבי הצפון תמורת ייצוא דלקים

כתבה זו היא פרויקט משותף של אלה נווה וחנה קופרמן. מצ"ב תמונה שצולמה בוועידה השנתית למדע וסביבה שהתקיימה באונ' בר אילן, בה הצגנו, אלה נווה ואני, הרצאה משותפת בנושא- "האם העבר יכתיב את עתיד מפרץ חיפה". בהרצאה הוצגו הנתונים שמופיעים בכתבה- נתונים שיצרו הדים במהלך האירוע.

בימים אלו מקודמות במפרץ חיפה מספר תוכניות גדולות במקביל- "הרחבת בז"ן", "נמל המפרץ", "קרקעות הצפון" ותכנית מתאר תמ"א 37/ 2 להטמנת צנרת תוצרי הלוואי של הגז מהמאגרים -כולן קשורות להרחבת פעילות זיקוק ואחסון דלקים. לצד התועלות, לתוכניות אלו יש עלויות כבדות בבריאות, בחיי אדם ובסיכונים.

בכנס אקולוגיה וסביבה שהתקיים ב- 17.9.2014 באונ' בר אילן, אלה נווה, אפידמיולוגית סביבתית, וחנה קופרמן, יו"ר הפורום הישראלי לשמירה על החופים, הציגו בהרצאתן המשותפת "האם העבר יכתיב את העתיד במפרץ חיפה?" את הנתונים הבאים:

כבר היום כ-40% מהדלקים המזוקקים במדינת ישראל מיועדים לייצוא. רוב הדלקים המיוצאים (30%), מופקים במפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה. לאחר כניסת הגז הטבעי, הצפי הוא ש- 70% מהדלקים המזוקקים ייועדו לייצוא .

ב. בעוד שהתכניות החדשות מוצגות בועדות התכנון כ"צורך לאומי" מהמעלה הראשונה, המחיר האנושי שבהגדלת הייצור לטובת הייצוא והסיכון הבטיחותי, אינו נלקח בחשבון.
כלל האוכלוסייה משלמת את המחיר, אבל נשים וילדים – משלמים מחיר כבד במיוחד:
הנתונים העדכניים ביותר של משרד הבריאות (מפורסמים כאן לראשונה) מעידים כי בשנים 2009-2011 נשים באזורים שחשופים בקביעות לזיהום אוויר תעשייתי שמקורו במפרץ חיפה (נפות עכו יזרעאל וחיפה), היו שיאניות תחלואה ותמותה ממחלות לב וסרטן ריאה- מחלות שיש להן קשר סיבתי מוכר לזיהום אוויר . הנתונים האחרונים הקיימים בעניין תחלואת ילדים, מדגימים כי ילדים בנפת חיפה הנם שיאני אשפוזים בבתי חולים בגין החמרת אסתמה. גם בקרב גברים בולטים נתוני התחלואה והתמותה ממחלות לב וסרטן.

ג. כדי לקדם תעשיית ייצוא דלקים מישראל, קיימת הטעייה שיטתית של הציבור לחשוב ש"הכל בסדר" ושזיהום האוויר בחיפה וערים מזוהמות אחרות מצוי במגמת ירידה. למשל, במאי האחרון פורסם בהרחבה דו"ח של ארגון הבריאות העולמי בו מוצגות חיפה וחדרה, שתי ערים שהיו אמורות להיכלל ברשימת הערים מוכות הזיהום, כערים בעלות מצב זיהום אוויר טוב ביחס לאשקלון ומודיעין. בפועל, התמונה האמיתית היא שהמשרד להגנת הסביבה לא ניטר כנדרש מאז שנת 2011 ועד הלום, את 28 החומרים שאמורים להיבדק על ידו על פי חוק אוויר נקי ושאינם מנוטרים בשגרה , ובהם גם חומרים שמאפיינים פליטות ממפעלים פטרוכימיים ושריפת דלקים.
עוד גוף חיפאי, איגוד ערים חיפה, מודה שאינו בודק את כל המזהמים שהוא מחויב לבדוק ואין לו כוח אדם מתאים כדי לעשות בדיקות פתע במפעלים ובדיקות בשטח בעת תקלות. כולם מתרצים את היעדר הבדיקות בחוסר תקציב, וכך מוצגים לראווה בציבור ובכלי התקשורת נתונים חלקיים בלבד שלא משקפים את תמונת מצב הזיהום הכוללת לאמיתה.
בבדיקות שכן נעשו בשנים עברו במפרץ חיפה, נמצאו חריגות במזהמים מסרטנים שונים, הקשורים בתעשייה הפטרוכימית.
כל ניסיון ללמוד מהו המצב העדכני ביותר נכשל: נתוני הניטור של איגוד ערים חיפה לשנת 2013 טרם פורסמו, לרבות ניטור מתכות כבדות במפרץ חיפה. המשרד להגנת הסביבה אף הוא לא דגם חומרים על פי חוק אוויר נקי בשנת 2013 . גולת הכותרת, היא העובדה שגם מחקר בריאותי שנועד לחקור את הקשר בין הזיהום לתחלואה החריגה, מעוכב מאז 2009, כי מי שאמור לממן את המחקר הם המפעלים המזהמים עצמם, המצויים בניגוד עניינים ומערימים קשיים על מימושו.
לסיכומו של דבר: הנתונים שיכלו לספק הסבר לתחלואה החריגה באזור מפרץ חיפה, אינם נבדקים, ונשאלת השאלה האם זה בדרך המקרה או מוכוון על ידי מדיניות כוללת ש"מכשירה את השרץ", וסוללת דרך מהירה לקידום ייצוא הדלקים? – תעשייה הצפויה לגלגל מיליארדים.

ד. תשובה חד משמעית לשאלה גלומה באישור תכנית "קרקעות הצפון"- מתחם שנמצא ליד בתי הזיקוק, שם אישרה בחודש מאי האחרון ועדה מחוזית חיפה תכנית להקים חוות דלקים צפופה לצד חוות גפ"ם (גז נפיץ ביותר), באזור של שבר גיאולוגי פעיל (יגור כרמל), ועל קרקע עם תכונות של הגברה חריגה והתנזלות , מבלי שנציגות המשרד להגנת הסביבה ומשרד הפנים מתייחסות לעובדה זו בזמן אישור התכנית, זאת למרות הסיכון לאסון בעת רעידת אדמה שיעמיד בסיכון אלפי תושבים סמוכים ולמרות התרעות מבקר המדינה בדיוק על סיכונים חריגים אלו.

לסיכום: הרצון לאשר תכניות, למען מטרה כלכלית "נעלה", רצוף בהליכי תכנון פגומים, שצפויים להוסיף עוד תחלואה למצב החמור הקים. בנוסף, המתכננים, נציגי משרדי הממשלה, מתעלמים מתרחישי שרשרת / רעידות אדמה/ פגיעות מכוונות / אסונות כי לקיחתם בחשבון תמנע הוספת עוד תשתיות.
נשאלת השאלה האם השיקולים הכלכליים וה"לאומיים" מצדיקים את מחיר הפגיעה בחיי רבבות ומדוע איש לא משקלל את עלות הקורבנות האנושיים והפגיעה הנרחבת בסביבה?

גם באם הרחבת התעשייה הפטרוכימית בחיפה תיעצר, המדיניות הארצית היא לקדם את התעשייה הזו בכל מחיר ובכל מקום בישראל הצפופה, למרות הסיכונים לאוכלוסייה. חיפה כבר לא לבד, מצטרפות אליה אשדוד, אשקלון, יוקנעם, עמק חפר, חדרה ועוד ערים אשר בקרבתן מתבצעים שלבים בהקמת תשתיות תזקיקי הגז- והנפט, בלי לקחת בחשבון את ההשלכות של תעשייה זו על האזרחים והסביבה במדינה כה קטנה כמו ישראל.

*הנתונים מתוקננים לגיל, אוכלוסייה יהודית בלבד – סרטן ריאה

*הנתונים מתוקננים לגיל, אוכלוסיית יהודיות ואחרות – שיעור תמותה

סרטן פולשני, אוכלוסיה יהודית, לפי נפות ולפי מין, בשנים 2006-2011 (רישום הסרטן הלאומי), נשים בנפת חיפה מובילות את התחלואה בסרטן פולשני:

טבלה המציגה את היחסים בין יבוא ליצוא דלק מראה על כ-30% מכמות הדלק המיוצרת, אשר הולכת בסופו של דבר ליצוא.
כתוצאה מכך החיפאים משלמים בתחלואה עבור יצוא למדינו שאינן מחזיקות מפעל פטרוכימי