מיהו אריאל גרבויס?
אריאל גרבויס בן 35 מקרית ים, נשוי +2, הוא אחד משבעת חולי הקורונה ששוחררו השבוע מבי"ח רמב"ם, לאחר שחלה בקורונה והחלים. אריאל הוא הוכחה וגם תקווה שאפשר לצלוח את הקורונה. גרבויס הוא מנהל ספורטיבי ומאמן ראשי במועדון מכבי קאסה דאנס.
כיצד נדבקת?
"בסוף חודש פברואר הוזמנתי לשפוט את אליפות רומניה בריקודים סלוניים. חזרתי לארץ, לימדתי מספר ימים במועדון וטסתי שוב למלטה, כדי לשפוט בתחרות בין לאומית. כבר בטיסה לארץ, בחזרה ממלטה, התחלתי להרגיש חולה, אך לא חשבתי שנדבקתי בקורונה, משום שביעדים שבהם הייתי, לא הייתה אזהרת נסיעה."
מה היו תסמיני המחלה ?
"ההרגשה הייתה מאוד שונה מהתסמינים שפורסמו על ידי משרד הבריאות. היה לי חום 38.8 – 39.0, קוצר נשימה, צמרמורות בגוף וכאבי שרירים".
מתי אובחנת?
"כאשר חזרתי לארץ נכנסתי לבידוד בבית ודיווחתי על התסמינים, שאני מרגיש, למשרד הבריאות. ההנחיות שקיבלתי היו, שבמידה ואין שינוי בתסמינים עלי ליצור קשר עם מד"א. לאחר 3 ימים התקשרתי למד"א ויום למחרת הגיעה פרמדיקית לבצע את הבדיקה. לאחר 5 ימים בבידוד בייתי ולאחר שתוצאות הבדיקה יצאו חיוביות, אושפזתי בבית חולים רמב"ם בחיפה לתקופה של שבועיים."
איך ואיפה עברת את הבידוד ?
"במשך חמישה ימים הייתי בבידוד בבית בחדר לבד בלי קשר עם שאר בני המשפחה. הימים הראשונים היו מאוד קשים, בגלל התסמינים, חוסר תאבון שמחליש את הגוף יותר והקושי לא להיות עם הילדים שלי ואשתי."
איך עבר עליך האשפוז ברמב"ם?
האשפוז ברמב"ם היה בסדר גמור (עד כמה שיכול להיות אשפוז בבית חולים). הצוות שקיבל אותי במחלקה בה שהיתי, היה מקסים. הצוות הרפואי עזר לי להעביר את התקופה בצורה הנעימה ביותר. במחלקה היה חדר כושר, מטבחון ואפילו נוף לים."
איך העברת את הזמן בזמן האשפוז?
בכל מהלך האשפוז שמרתי על קשר רציף עם התלמידים שלי והוריהם, בכדי להרגיע אותם ולהראות להם שאצלי הכול בסדר, משום שכולם באותה תקופה ניזונו משמועות וסרטונים קשים שרצו ברשתות החברתיות. כמו כן, שמרתי על קשר עם חבריי הקולגות מחו"ל, על מנת לעדכן אותם במצבי וגם לשאול לשלומם. ה"חוויה" להיות סגור בתוך חדר במשך כל היום, כאשר נשלל ממני החופש לצאת היא איננה פשוטה כלל. אומרים שביום כיפור יש לך 26 שעות לעשות חשבון נפש עם עצמך, אז לי היו שבועיים.
במהלך השבוע השני הוצע לי לעבור לאשפוז במלון דן בתל אביב, אך סירבתי, משום שלא ידעתי אם תהיה החמרה במצבי ולכן העדפתי להישאר בבית החולים רמב"ם, עם צוות שאני כבר מכיר ועם אנשים מקסימים שעוזרים לי."
פחדת באיזשהו שלב שאתה הולך למות?
באופן כללי אני אדם מאוד אופטימי משתדל לקחת דברים בצורה קלילה וכשאתה משדר לסובבים אותך ביטחון אתה לאט לאט מתחיל להאמין שהכול יהיה בסדר. לרגע לא עלתה בי המחשבה שאני יכול למות מהמחלה, רק מאוד דאגתי לשלומם של התלמידים שלי ואשתי וילדי. כל האנשים שבאו איתי במגע נכנסו לבידוד של שבועיים. למרבה המזל, אף אחד מהסובבים אותי לא נידבק בקורונה.
יש לך מסר לחולים בקורונה ועצות איך להימנע ממנה?
"אני יכול לומר לחולים שזאת הולכת להיות תקופה לא קצרה בכלל. לאלה שאינם חולים, אני מייעץ להישמע להוראות משרד הבריאות לגלות קצת יותר אחריות אישית (לא כמו אלו שמנהלים את המדינה שלנו והפרו את ההנחיות…), כדי שנוכל לסיים את התקופה הזאת מהר ככל שניתן. צריך להודות לכל הצוותים הרפואיים, אשר עושים ימים כלילות על מנת לטפל בחולים, בתנאים לא-פשוטים כלל."
יש לך מסר כחולה שחלה והשתקם?
"המחלה העלתה אצלי את המודעות לחטא את הידיים בתדירות גבוהה יותר (אני מסתובב עם בקבוקון אלכו-ג'ל בכיס), פחות לחבק, פחות להיות במקומות הומי אדם. רצוי להסתובב עם מסיכה ואנשים מבוגרים או כאלו עם מחלות כרוניות חייבים להישאר בבית.
לאלה שכבר חלו אני מייעץ לנצל את הזמן הזה כדי לנוח, ללמוד (ישנם המון קורסים בחינם באינטרנט) פחות לצפות בחדשות (כל היום מדברים על אותו נושא ואין טיפת אופטימיות) ופחות רשתות חברתיות – גם שם הכול ריק מתוכן."
מה עשית ברגע ששוחררת?
"ברגע שהשתחררתי מבית החולים החלטתי לנצל את ההזדמנות שאני בריא ומחוסן ולעזור כמה שאני יכול בחלקות מזון לנזקקים בעיר שלי (קרית ים), לגייס תרומות לצוותים הרפואיים בבתי החולים ולעזור לכל מי שזקוק בכדי לצמצם תנועה של אנשים בחוץ, בכדי שהווירוס לא ימשיך להיות מופץ."
במה אתה מרגיש שזכית?
"ערך לחיים תמיד היה אצלי, מה שהתחזק לי יותר זה ערך החיים לסובבים אותי בעיקר למשפחתי ותלמידיי למועדון."
אילו תגובות אתה מקבל כשיודעים שחלית והחלמת?
"בהתחלה היו כאלו שקצת חששו, אבל כאשר הבינו שאני כבר בריא ומחוסן לנגיף לפחות לתקופה הקרובה אז החשש נעלם."
אתה אופטימי או פסימי לגבי עתיד הקורונה?
"אני משתדל להיות אופטימי אך אינני רואה את הסוף למצב שקיים היום בארץ. מבחינתי ביום שאני אחזור לסטודיו שלי, כדי ללמד את התלמידים, זה היום שבו אדע שהכול נגמר.
איך היית מציין את טיב הטיפול שניתן לך בבית החולים רמב"ם?
"לא היה טוב ממנו!
חשוב לי להדגיש את הצוות הרפואי בבית החולים, אין מילים שאוכל לרשום שיוכלו להביא את הערכתי לכל הצוות."
אני חושבת שלא כדאי לטוס לחוץ לארץ,כי כל אילו שהגיעו לארץ הביאו את המחלה אתם מספיק שאחד נדבק כל השאר בבידוד .צריך לחקות עד שלא נשמע שיש מידי יום נדבקים חדשים.
לדעתי הנגיף נמצא בארץ בעולם כבר מעל שנה ואף אחד לא שם לב אליו הקורונה התופעות שלה היו לפני שנה אצל המון אבל התיחסו לזה כשפעת החיזרים אז קראו לזה סיבוכי שפעת גם שנה שעברה מתו אנשים מנגיף השפעת חיזרים מחלה גם קשה שמחתי לשמוע שאתה כבר בריא אך אוכלוסיה מבוגרת לא יכולה לעמוד בנגיף הנורא שזאת הקורונה.
תודה על השיתוף האותנטי בהחלט נותן השראה
שמחה שהבראת .
סיפורך מרגש אריאל.תודה לאל שהחלמת