מלכה ליום אחד – סיפורה של אסתי דיאמנט שנפטרה אמש 17/8/22

(חי פה) – סיפורה המרתק של אסתי דיאמנט, שפורסם כאן לפני שנתיים 2022, מועלה שוב לעיונכם בעקבות פטירתה אתמול, בגיל 95. יהי זכרה ברוך!

---

הלווייתה של אסתר דיאמנט ז"ל תתקיים היום, חמישי 18/8/22 בשעה 16:30
בבית העלמין גן עדן קיבוץ עין כרמל

יושבים שבעה ברחוב ורדיה 8, דירה 128, חיפה.

---

אהבת הים

קורות חייה המרתקים של אסתי, שזורים בתולדותיה של המדינה ובהתפתחותה של הספנות הישראלית.

היא נולדה בשנת 1927 בברמן שבצפון גרמניה לאלה, בת למשפחה העוסקת בממכר טבק, ולאמיל, איש-ים. הוריה העניקו לה את השם: גרדה, שלימים, עם עלייתה לארץ, הוחלף ל: אסתי. את אהבת הים ינקה אסתי עוד מגיל צעיר, כאשר התלוותה לאביה בהפלגותיו הרבות.

עוזבים את אדמת גרמניה

בשנת 1935, עם התגברות הפעילות הנאצית, עזב אביה של אסתי את הצי הגרמני. הוא התקבל לעבודה כמכונאי ראשי על האנייה "תל אביב", שהובילה נוסעים ומטען בקו טרייסטה-פלשתינה והמשפחה עברה לטרייסטה. באוגוסט 1936, הגיעו הסרטיפיקטים המיוחלים לעלייה לפלשתינה.
במהלך ההפלגה לארץ, נהנו אסתי ואחותה רותי, מפינוק אנשי הצוות, עליהם נימנו אביה, דודה הנס, ובן דודה, בן ברקוביץ'. לימים, היו הנס ובן, רבי חובלים מוערכים.

מנמל חיפה נסעה המשפחה במונית לפנסיון ברחוב נורדאו בחיפה. בדיוק אז חלף על פניהם טקס לוויה רב משתתפים, בעקבות מותם של שלושה יהודים, פתיח לאירועי 1936-1939. המראה הקשה שספגה אסתי בת ה-8 , ביומה הראשון בארץ, נותר צרוב בה לעד. שבועיים לאחר מכן, עברה המשפחה לרחוב ברזילי.

ברחוב ברזילי, בשכנות לאבא חושי

"מפעם לפעם נשמעו יריות מכיוון וואדי רושמיה", משחזרת אסתי, "אך לנו, הילדים, זה לא הפריע לשחק בהנאה במחבואים עם ילדי השכונה. החלבן, שהתגורר מולנו, עבר מבית לבית עם חמור, אליו קשורים כדי החלב. נהגנו להביא למאפייה הסמוכה ברחוב יל"ג, בצק גולמי לצורך אפייתו.

בבית מולנו, גרו אבא חושי (שנלר) ומשפחתו. בנו, דני, לימד אותי לשחק שח-מט, על ריצפת חדר העבודה של אביו, שמעולם לא העיר לנו על כך… בהיותי בת 7, הקמנו רות חברתי, בתו של אבא חושי ואני, כיתה מאולתרת מקרשים בחצר האחורית, בה לימדנו את ילדי השכונה, ובלי בושה גבינו מיל מכל ילד…

היה זה ב-22.12.1938, כאשר אבא חושי קרא ממרפסתו לאבא. בביתו, מסר לאבא בשורה מרה: גדעון בן ה-16, בנם של דודיי, הנס ופרידה, שכנינו בבניין, ניספה יחד עם שני נוסעים נוספים בספינה "הרחף" בה הפליגו".

באותה תקופה, עבד אביה של אסתי על האניות "הר ציון" ו"הר הכרמל" שהפליגו בקו חיפה-קונסטנצה שברומניה ומפעם לפעם הצטרפה המשפחה להפלגות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עבד אביה כצ'יף אינג'יניר על האנייה "עליזה", שהוסבה ע"י בעליה, חברת "עתיד" הישראלית, למחסן תחמושת. בשלהי המלחמה, נסעו אסתי ואימה ברכבת לאסמעיליה, שם גרו במשך כשנה, כדי להיות קרוב לאביה בחופשותיו הקצרות. כאשר הפצצות הצבא הגרמני על אזור התעלה הלכו ותכפו, שבו לארץ.

במחסני הצי הבריטי במנסורה

מפעם לפעם נשמעו ברחובות חיפה אזעקות עולות ויורדות. ההפצצות ליד מחסני הדלק בעיר התחתית, שגרמו לפגיעה קשה באיזור, זכורות לה היטב.
רבים מבני הנוער בארץ הפסיקו את לימודיהם בבית הספר כדי לסייע במאמץ המלחמתי ובפרנסת המשפחה. אסתי, אז נערה בת 15, התקבלה לעבודה במחסני הצי הבריטי במנסורה.
"מדי בוקר בשעה 6:00 התייצבנו ליד קולנוע "אורה" ברחוב הרצל, שם אספו אותנו משאיות של הצי הבריטי שהסיעונו לעבודה. היה זה יום עבודה ארוך בהתייחס לגילנו הצעיר, אך הייתה לנו תחושה טובה על שהתגייסנו לעזור במלחמה ואף קיבלנו על כך שכר נאה של 11 לירות שטרלינג לשבוע".

"בקיץ 1942, עברנו לעבוד במחנה כורדאני, משם עברנו למחסנים במנסורה. תפקידנו היה לספק אביזרי חשמל שונים לנציגי אניות הצי הבריטי. באחד הימים, באו אנשים שהזדהו כאנשי "ההגנה" וביקשו שנשים בצד פרטי ציוד מסוימים. למחרת, הציוד נעלם באורח פלא, מתחת לאפם של הבריטים…"

תודות לאנגלית הטובה שהייתה שגורה בפיה, מונתה אסתי כאחראית המחלקה. במחסני הצי, פגשה במיקי, קצין בחיל הים, שנשלח לנהל את החשבונות והמשכורות ואת רישום הנכנסים והיוצאים ממחסני הצי הבריטי. כמה שנים מאוחר יותר, נישאו השניים והקימו משפחה לתפארת.

כעבור שלוש שנות עבודה אינטנסיביות במחסני הצי, השלימה אסתי את לימודיה והשתלבה בעבודה ב"בית מסחר לספרי רפואה" בשכונת בת גלים ובהמשך במשרדי חברת הספנות "עתיד" ברחוב העצמאות.
כמה שנים מאוחר יותר, נישאו השניים והקימו משפחה לתפארת.

הפציעה

בינואר 1948, חודשים ספורים טרם הכרזת המדינה, והיא אז בת שמונה עשרה, נפצעה אסתי, כאשר נסעה באוטובוס ממקום עבודתה לביתה. כאשר התכופפה לקחת את העיתון מהתיק, נשמע פיצוץ אדיר. מכונית דואר, שהוסבה למכונית תופת, הועמדה בין האוטובוס בו נסעה אסתי לאוטובוס נוסף. בפיצוץ, נפצעה אסתי מרסיס זכוכית בצווארה ורסיס נוסף שגרם לאיבוד עינה הימנית.

"מיד לאחר הפיצוץ הגיעו חברי "ההגנה" ופינו במהירות את הפצועים וההרוגים לעמדת "ההגנה" הסמוכה. משם נלקחנו באמבולנסים לבית החולים "הדסה" בחיפה, שהיה עמוס פצועים. כל אותו זמן נמשכה מתקפת הירי".

שבוע לאחר מכן, הועברה אסתי לצריפים באחוזה, ששימשו בית הבראה זמני. מדי ערב ברחה לבית הקולנוע "מוריה", לראות סרט ו"לחזק את העין שנותרה". כעבור עשרה ימים, שוחררה אסתי וחזרה לעבודתה בחברת "עתיד". הגם שהפיצוץ יצר עבורה מציאות חדשה, מעולם לא הייתה בה טינה. "קיבלתי את אובדן העין בקלות יחסית", היא אומרת. "הדבר שהכי הפריע לי, היה שלא יכולתי לשוב לקפוץ ראש מהמקפצה בבריכה…"

הצעה מפתה

בשנת 1992, קיבלה אסתי הצעה מפתה שעיצבה את מסלול חייה: להקים בישראל סניף של חברת הספנות העולמית MSC ולכהן כנציגת החברה בארץ. מאותו רגע, החל מסלול חיים מרתק לצד קריירה מרשימה, בה השתלב גם בעלה של אסתי, מיקי.
כיום, מונה הנציגות הישראלית של החברה סניפים בחיפה, בתל אביב ובאשדוד, המונים למעלה מ-170 עובדים ובהם נושא גם דני, בנה של אסתי, תפקיד בכיר.

מלכה ליום אחד

היה זה בשנת 2004, כאשר ג’אן לואיג’י אפונטה (ג’יג’י), בעליה של החברה, הודיע לאסתי, כי לאות הוקרה על פעילותה, בכוונתו לקרוא על שמה את אניית המטען הגדולה בעולם שהוחל בבנייתה. שנתיים לאחר מכן, הוזמנו אסתי ומשפחתה לטקס השקה מפואר במספנות סמסונג שבעיר הנמל פוסאן בקוריאה הדרומית.
על הטקס המרגש, סיפרה: "הרגשתי מלכה ליום אחד".

במשך השנים יצאה המשפחה, שהתרחבה בינתיים, לטיולים רבים בארץ, לצד הפלגות ברחבי העולם. בשנת 2010, נפטר מיקי ולימים הושקה סירה של עמותת "אתגרים" על שמו.

גם כיום, בעודה מכהנת כדירקטורית בסניף הישראלי של חברת הספנות MSC, תנודות הגלים ומרחבי הים הכחול, הם חלק בלתי נפרד מחייה של אסתי. היא שוחה ומתעמלת, וממשיכה להפליג בהנאה.

במהלך פגישותינו, התרשמתי מחכמת החיים, הנחישות והאופטימיות וכמובן, משפע התמונות והמסמכים מימים עברו שנשמרו בקפדנות, כיאה למוצאה היקי, ואפשרו לי לשלב רבים מהם בספרה, "מלכה ליום אחד".

בעוד שלושה חודשים תחגוג אסתי את יום הולדתה ה-93. מאחלת לה בריאות איתנה, אריכות ימים, חדוות עשייה, אושר ונחת.

(קטעים מתוך הספר "מלכה ליום אחד, זיכרונותיה של אסתי דיאמנט לבית רוזנטל", בהפקת "משעולי חיים" (מאי 2017)