מלכה ליום אחד – סיפורה של אסתי דיאמנט • יעל הורוביץ

אהבת הים

קורות חייה המרתקים של אסתי, שזורים בתולדותיה של המדינה ובהתפתחותה של הספנות הישראלית.
היא נולדה בשנת 1927 בברמן שבצפון גרמניה לאלה, בת למשפחה העוסקת בממכר טבק, ולאמיל, איש-ים. הוריה העניקו לה את השם: גרדה, שלימים, עם עלייתה לארץ, הוחלף ל: אסתי. את אהבת הים ינקה אסתי עוד מגיל צעיר, כאשר התלוותה לאביה בהפלגותיו הרבות.

אסתי דיאמנט ליד בית המשפחה בברמן, 1933 (אלבום פרטי)
אסתי דיאמנט ליד בית המשפחה בברמן, 1933 (אלבום פרטי)

עוזבים את אדמת גרמניה

בשנת 1935, עם התגברות הפעילות הנאצית, עזב אביה של אסתי את הצי הגרמני. הוא התקבל לעבודה כמכונאי ראשי על האנייה “תל אביב”, שהובילה נוסעים ומטען בקו טרייסטה-פלשתינה והמשפחה עברה לטרייסטה. באוגוסט 1936, הגיעו הסרטיפיקטים המיוחלים לעלייה לפלשתינה.
במהלך ההפלגה לארץ, נהנו אסתי ואחותה רותי, מפינוק אנשי הצוות, עליהם נימנו אביה, דודה הנס, ובן דודה, בן ברקוביץ’. לימים, היו הנס ובן, רבי חובלים מוערכים.

מנמל חיפה נסעה המשפחה במונית לפנסיון ברחוב נורדאו בחיפה. בדיוק אז חלף על פניהם טקס לוויה רב משתתפים, בעקבות מותם של שלושה יהודים, פתיח לאירועי 1936-1939. המראה הקשה שספגה אסתי בת ה-8 , ביומה הראשון בארץ, נותר צרוב בה לעד. שבועיים לאחר מכן, עברה המשפחה לרחוב ברזילי.

ברחוב ברזילי, בשכנות לאבא חושי

“מפעם לפעם נשמעו יריות מכיוון וואדי רושמיה”, משחזרת אסתי, “אך לנו, הילדים, זה לא הפריע לשחק בהנאה במחבואים עם ילדי השכונה. החלבן, שהתגורר מולנו, עבר מבית לבית עם חמור, אליו קשורים כדי החלב. נהגנו להביא למאפייה הסמוכה ברחוב יל”ג, בצק גולמי לצורך אפייתו.

בבית מולנו, גרו אבא חושי (שנלר) ומשפחתו. בנו, דני, לימד אותי לשחק שח-מט, על ריצפת חדר העבודה של אביו, שמעולם לא העיר לנו על כך… בהיותי בת 7, הקמנו רות חברתי, בתו של אבא חושי ואני, כיתה מאולתרת מקרשים בחצר האחורית, בה לימדנו את ילדי השכונה, ובלי בושה גבינו מיל מכל ילד…

היה זה ב-22.12.1938, כאשר אבא חושי קרא ממרפסתו לאבא. בביתו, מסר לאבא בשורה מרה: גדעון בן ה-16, בנם של דודיי, הנס ופרידה, שכנינו בבניין, ניספה יחד עם שני נוסעים נוספים בספינה “הרחף” בה הפליגו”.

באותה תקופה, עבד אביה של אסתי על האניות “הר ציון” ו”הר הכרמל” שהפליגו בקו חיפה-קונסטנצה שברומניה ומפעם לפעם הצטרפה המשפחה להפלגות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עבד אביה כצ’יף אינג’יניר על האנייה “עליזה”, שהוסבה ע”י בעליה, חברת “עתיד” הישראלית, למחסן תחמושת. בשלהי המלחמה, נסעו אסתי ואימה ברכבת לאסמעיליה, שם גרו במשך כשנה, כדי להיות קרוב לאביה בחופשותיו הקצרות. כאשר הפצצות הצבא הגרמני על אזור התעלה הלכו ותכפו, שבו לארץ.

אסתי ואביה על האנייה עליזה 1946
אסתי ואביה על האנייה עליזה 1946
אסתי דיאמנט ואביה בהפלגה (אלבום פרטי)
אסתי דיאמנט ואביה בהפלגה (אלבום פרטי)

במחסני הצי הבריטי במנסורה

מפעם לפעם נשמעו ברחובות חיפה אזעקות עולות ויורדות. ההפצצות ליד מחסני הדלק בעיר התחתית, שגרמו לפגיעה קשה באיזור, זכורות לה היטב.
רבים מבני הנוער בארץ הפסיקו את לימודיהם בבית הספר כדי לסייע במאמץ המלחמתי ובפרנסת המשפחה. אסתי, אז נערה בת 15, התקבלה לעבודה במחסני הצי הבריטי במנסורה.
“מדי בוקר בשעה 6:00 התייצבנו ליד קולנוע “אורה” ברחוב הרצל, שם אספו אותנו משאיות של הצי הבריטי שהסיעונו לעבודה. היה זה יום עבודה ארוך בהתייחס לגילנו הצעיר, אך הייתה לנו תחושה טובה על שהתגייסנו לעזור במלחמה ואף קיבלנו על כך שכר נאה של 11 לירות שטרלינג לשבוע”.

“בקיץ 1942, עברנו לעבוד במחנה כורדאני, משם עברנו למחסנים במנסורה. תפקידנו היה לספק אביזרי חשמל שונים לנציגי אניות הצי הבריטי. באחד הימים, באו אנשים שהזדהו כאנשי “ההגנה” וביקשו שנשים בצד פרטי ציוד מסוימים. למחרת, הציוד נעלם באורח פלא, מתחת לאפם של הבריטים…”

כתבות נוספות בחי פֹּה - חדשות חיפה:
אסתי דיאמנט (צילום אלבום פרטי)
התעודה מתקופת השירות במחסני הצי הבריטי – אסתי דיאמנט (צילום אלבום פרטי)



תודות לאנגלית הטובה שהייתה שגורה בפיה, מונתה אסתי כאחראית המחלקה. במחסני הצי, פגשה במיקי, קצין בחיל הים, שנשלח לנהל את החשבונות והמשכורות ואת רישום הנכנסים והיוצאים ממחסני הצי הבריטי. כמה שנים מאוחר יותר, נישאו השניים והקימו משפחה לתפארת.

כעבור שלוש שנות עבודה אינטנסיביות במחסני הצי, השלימה אסתי את לימודיה והשתלבה בעבודה ב”בית מסחר לספרי רפואה” בשכונת בת גלים ובהמשך במשרדי חברת הספנות “עתיד” ברחוב העצמאות.
כמה שנים מאוחר יותר, נישאו השניים והקימו משפחה לתפארת.

אסתי ומיקי מתארסים, 1953
אסתי ומיקי מתארסים, 1953

הפציעה

בינואר 1948, חודשים ספורים טרם הכרזת המדינה, והיא אז בת שמונה עשרה, נפצעה אסתי, כאשר נסעה באוטובוס ממקום עבודתה לביתה. כאשר התכופפה לקחת את העיתון מהתיק, נשמע פיצוץ אדיר. מכונית דואר, שהוסבה למכונית תופת, הועמדה בין האוטובוס בו נסעה אסתי לאוטובוס נוסף. בפיצוץ, נפצעה אסתי מרסיס זכוכית בצווארה ורסיס נוסף שגרם לאיבוד עינה הימנית.

“מיד לאחר הפיצוץ הגיעו חברי “ההגנה” ופינו במהירות את הפצועים וההרוגים לעמדת “ההגנה” הסמוכה. משם נלקחנו באמבולנסים לבית החולים “הדסה” בחיפה, שהיה עמוס פצועים. כל אותו זמן נמשכה מתקפת הירי”.

שבוע לאחר מכן, הועברה אסתי לצריפים באחוזה, ששימשו בית הבראה זמני. מדי ערב ברחה לבית הקולנוע “מוריה”, לראות סרט ו”לחזק את העין שנותרה”. כעבור עשרה ימים, שוחררה אסתי וחזרה לעבודתה בחברת “עתיד”. הגם שהפיצוץ יצר עבורה מציאות חדשה, מעולם לא הייתה בה טינה. “קיבלתי את אובדן העין בקלות יחסית”, היא אומרת. “הדבר שהכי הפריע לי, היה שלא יכולתי לשוב לקפוץ ראש מהמקפצה בבריכה…”

הרסיסים שפצעו את אסתי דיאמנט (אלבום פרטי)
הרסיסים שפצעו את אסתי דיאמנט (אלבום פרטי)

הצעה מפתה

בשנת 1992, קיבלה אסתי הצעה מפתה שעיצבה את מסלול חייה: להקים בישראל סניף של חברת הספנות העולמית MSC ולכהן כנציגת החברה בארץ. מאותו רגע, החל מסלול חיים מרתק לצד קריירה מרשימה, בה השתלב גם בעלה של אסתי, מיקי.
כיום, מונה הנציגות הישראלית של החברה סניפים בחיפה, בתל אביב ובאשדוד, המונים למעלה מ-170 עובדים ובהם נושא גם דני, בנה של אסתי, תפקיד בכיר.

מלכה ליום אחד

היה זה בשנת 2004, כאשר ג’אן לואיג’י אפונטה (ג’יג’י), בעליה של החברה, הודיע לאסתי, כי לאות הוקרה על פעילותה, בכוונתו לקרוא על שמה את אניית המטען הגדולה בעולם שהוחל בבנייתה. שנתיים לאחר מכן, הוזמנו אסתי ומשפחתה לטקס השקה מפואר במספנות סמסונג שבעיר הנמל פוסאן בקוריאה הדרומית.
על הטקס המרגש, סיפרה: “הרגשתי מלכה ליום אחד”.

אסתי דיאמנט על רקע האניה הקרויה על שמה (אלבום פרטי)
אסתי דיאמנט על רקע האניה הקרויה על שמה (אלבום פרטי)

במשך השנים יצאה המשפחה, שהתרחבה בינתיים, לטיולים רבים בארץ, לצד הפלגות ברחבי העולם. בשנת 2010, נפטר מיקי ולימים הושקה סירה של עמותת “אתגרים” על שמו.

גם כיום, בעודה מכהנת כדירקטורית בסניף הישראלי של חברת הספנות MSC, תנודות הגלים ומרחבי הים הכחול, הם חלק בלתי נפרד מחייה של אסתי. היא שוחה ומתעמלת, וממשיכה להפליג בהנאה.

במהלך פגישותינו, התרשמתי מחכמת החיים, הנחישות והאופטימיות וכמובן, משפע התמונות והמסמכים מימים עברו שנשמרו בקפדנות, כיאה למוצאה היקי, ואפשרו לי לשלב רבים מהם בספרה, “מלכה ליום אחד”.

בעוד שלושה חודשים תחגוג אסתי את יום הולדתה ה-93. מאחלת לה בריאות איתנה, אריכות ימים, חדוות עשייה, אושר ונחת.

אסתי דיאמנט וילדיה (צילום יעל הורוביץ)
אסתי דיאמנט וילדיה (צילום יעל הורוביץ)

(קטעים מתוך הספר “מלכה ליום אחד, זיכרונותיה של אסתי דיאמנט לבית רוזנטל”, בהפקת “משעולי חיים” (מאי 2017)

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.

28 תגובות
  1. גיל אמר/ה

    הסיפור נקרא כספר הרפתקאות מרתק, חובק עולם. מלחמה ושלום, עלייה והתיישבות, הקמת משפחה והצלחות רבות.
    וגם העיר חיפה, על רחובותיה, פרבריה ואפילו אבא חושי, שזורים בו לאורך התקופות,
    ממתין לסיפור הבא.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה לך גיל, אכן סיפור מרתק. זו הכתבה השנייה בסדרה בה אאיר את סיפורן של דמויות חיפאיות מעניינות בעבר ובהווה. חג שמח ובריאות טובה!

  2. מוני אמר/ה

    מאד מרגש איזה עשיה למרות פציעתה.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה מוני, אישה מעוררת השראה! חג שמח ובריאות טובה

  3. רפי חסון ומשפחתו. אמר/ה

    אסתי דיאמנט באמת מלכה אמיתית.יישר כוח לך וחג חירות שמח.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה לך רפי, ממש כך! חג שמח (ממתינים לחירות…)

  4. רפי חסון ומשפחתו. אמר/ה

    מרגש מאוד.אשת חיל אסתי.כל הכבוד גם ליעל הורוביץ החיפאית ,שכתבה בפורטל חי פה כאמור,כתבה על אסתי דיאמנט.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      רב תודות רפי, סיפורה של אסתי מרתק ומרגש. זו הכתבה השנייה בסדרת כתבות על דמויות חיפאיות מעניינות בעבר ובהווה, מוזמן להמשיך לעקוב. חג שמח ובריאות טובה!

  5. אלונה אמר/ה

    מרגש!
    תודה למלכה.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה אלונה. חג שמח ובריאות טובה

  6. חדוה אלמוג אמר/ה

    יישר כוח על כתבה מעניינת ומרגשת.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה חדוה! זו הכתבה השנייה בסדרה, שמטרתה להאיר את סיפורן של דמויות חיפאיות בעבר ובהווה. חג שמח ובריאות טובה!

      1. חדוה אלמוג אמר/ה

        תמשיכי. מעניין מאוד( לפחות אותי) ובטח עוד

        1. יעל הורוביץ אמר/ה

          נהדר, תודה! שפע סיפורים מעניינים בהמשך…

  7. עירית לנדסברגר אמר/ה

    תודה לאשתי, סיפור מרתק, חיים מרתקים, גם הוריי הגיעו ב1933 ארצה מגרמניה בעליה ה5, גם לאימי קראו גרדה, ובארץ התחלף השם ,לאסתר. בבית ספר כשהיו שואלים אותי מה שם אימך? אמרתי בגאווה אסתר. ( למרות שבחיים תמיד נשארה גרדה.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה עירית וחג שמח. צירוף המקרים לגבי השם, מעניין. בכתבה, מטבע הדברים, כתבתי רק “טעימות” מסיפורה (ספרה בן 220 עמודים). הסיפור לגבי מתן השם, נחמד: סמוך להגעתה של האנייה “תל אביב” לחופי חיפה, אמר לאסתי דודה הנס (שכאמור, היה בין אנשי הצוות): “אינך יכולה להיכנס לארץ ישראל עם השם גרדה. איזה שם תרצי? רות או אסתר?” מאחר ששם אחותה היה רות, נבחר השם אסתר ומאז נושאת את השם אסתי בגאווה. בתעודת הזהות שהונפקה לה עם ההגעה לארץ ישראל, נרשמו לבקשתה, שני השמות: גרדה-אסתי.

  8. עירית לנדסברגר אמר/ה

    לאסתי כמובן

  9. מיר אמר/ה

    כבוד!

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      והרבה… חג שמח, בריאות טובה!

  10. מוניקה קלטר אמר/ה

    כתבה מעניינת על אישה מעניינת ומקסימה.

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      תודה לך מוניקה, חג שמח ובריאות טובה!

  11. יפה כפיר אמר/ה

    כתבה מלאת חיים ואנרגיה של אשה שחיה את חייה בשמחה ובכח!
    קיבלה ובעיקר נתנה חיים ופרנסה לכל מי שפגשה במהלך חייה.
    לך יעל – כותבת מוכשרת ובעלת יכולת להעמיק, לספר סיפור שמעורר רגש וענין -ולך יעל – על מפעל חייך בעריכת ספרי חיים – תודה על תרומתך לשימור זכרון שהוא תמיד אבן דרך בחיינו.
    תודה!!

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      יפה יקרה, דברייך מרגשים מאוד, תודותיי! השליחות החשובה הזו נולדה מתוך תחושת ההחמצה עם פטירת אבי בילדותי. תחושות דומות שומעת לא פעם ממשפחות שהחמיצו גם הן את תיעוד סיפורן של יקירן, מסיבות שונות. מילותייך מחממות את הלב ונותנות את ה”דרייב” להמשיך במלאכת הקודש. חג שמח ובריאות טובה לך וליקירייך!

  12. רטנובסקי יהודית אמר/ה

    תודות ליעל אנו נחשפים לסיפורי חיים לאנשים מעניינים יוצרים ובוני הארץ.אסור לשכוח

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      נהדר, ממשיכה בשליחות החשובה. תודה וחג שמח!

  13. רחל זיו אמר/ה

    הסיפור של אסתי מרגש ומרתק. בעלי, שמעון זיו, מכיר היטב את אסתי ואת משפחתה מעולם הספנות. כך שההתרגשות למצוא את הסיפור באתר החיפאי היתה רבה יותר.
    רחל זיו

    1. יעל הורוביץ אמר/ה

      איזה יופי, רחל. תודה ששיתפת! חג שמח ובריאות טובה

  14. אילן אגרא אמר/ה

    יופי של סיפור, כתוב קולח ומעניין. תודה יעל