רשמים מהדיון המוגזם על המדיניות החדשה לקמפוס הנמל
הדופק היה גבוה, והסקרנות והצפייה גם הן היו בשמיים. אחרי שנה עמוסת אירועים באמת שרציתי להבין מה תאמר ראש העיר, אדריכלית ודוקטור בתחום חידוש ושיקום ערי תעשייה, על פרויקט הדגל של יונה יהב. האמת שלא היו לי ציפיות גבוהות מתוכניות מדיניות אחרות שהציגה ראש העיר ואכן לא התבדיתי. ראש העיר הציגה אמנם תכניות חשובות ומשמעותיות לעיר כמו מדיניות הבניה לגובה, מדיניות התמ"א, מדיניות לוואדיות ולמסלולי האופניים. אך כל התכניות הללו לא יכולות להתהדר ביותר מהתואר המפוקפק "מדיניות תוספתית". המשמעות היא שלקחו את הקיים והזיזו קצת לפה וקצת לשם, תיקנו בקומה אחת מטה או למעלה ובעיקר לא הביאו שום בשורה חדשה. אבל ממסמך המדיניות לקמפוס הנמל כן היו לי ציפיות גבוהות מאוד מראש העיר.
כשהשוקולד מרוח על הפנים
בזמן הצפייה בדיון הוועדה המקומית בו הוצגה המדיניות החדשה לקמפוס הנמל לא יכולתי שלא לחשוב על סרטון מהפייסבוק שהצחיק אותי מאוד. בסרטון הופיעה ילדה קטנה עם פרצוף מכוסה שוקולד כשלצידה אחיה הצעיר ואחותה הבכורה. בסרטון שואל האב את בתו מכוסת השוקולד האם היא אכלה את השוקולד, והיא מיד הנידה בראשה לשלילה. כשהוא שואל אותה מי כן אכל את השוקולד היא מיד מצביעה על אחיה הקטן. האנלוגיה פשוטה מאוד. ראש העיר וסגנה ניסו להימנע ככל יכולתם מלהגיד מילה טובה על קמפוס הנמל בשעה שהאמת הייתה מרוחה על פרצופם כמו שכבת שוקולד מתוקה. אפילו נחשון צוק, הסגן הכל-יכול של קליש, לא יכול היה להימנע מלומר שמדובר בפרויקט שכן מתרומם בשנתיים האחרונות, תוך שהוא מפרט כמה מההישגים של הקמפוס הקיים. לא, זה עדיין לא פרויקט טוב כמו שהם היו עושים אותו. אבל מפאת היעדר רעיונות "שוברי שוויון" נראה שההנהלה הנוכחית הסתפקה ב"מדיניות תוספתית" גם עבור פרויקט הדגל של יונה יהב.
קופי פייסט + מע"מ
באוקטובר 2004 הוכנה על ידי אדריכל משה צור תכנית לשיקום "מתחם העצמאות" שיהפוך לימים לקמפוס הנמל. באותה תקופה היה מדובר באזור שלא ניתן היה לכנות אפילו כ"חצר אחורית". היה זה תוספתן נעזב ונשכח שאיש לא התעניין בו. יונה יהב, בניגוד לדעת רבים, בחר דווקא במתחם הזה בכדי להתחיל את התעוררותה של העיר. במצגת שהציג אז אדריכל צור עבור מועצת העיר הופיעו הרבה מאוד אלמנטים שהופיעו גם במצגת הנוכחית שהוצגה למועצת העיר. בשתי המצגות נעשה שימוש באותם מונחים כלליים ויש אפילו כמה תרשימים שנראים די דומים. בדיונים אז, כמו היום, הגדירו עירוב שימושים כיעד מרכזי. גם שם, כמו פה, ציינו את נחיצותם של מאות יחידות דיור חדשות בקמפוס. וגם אז, כמו היום, לא התיימרו להמציא יש מאין מבני ציבור לטובת הדיירים העתידיים. גם שם, כמו היום, דיברו על נחיצותם של שטחים פתוחים – שהפכו היום לגינות כיס. בשני המקרים דיברו על מחסור בחנייה ונחיצותם של בנייני חניה חדשים, ובשני הדיונים דיברו גם על שימור, שימור ושימור. אז מה חדש בהצגה הפעם? פחות לגובה, פחות חניה ויותר אסדרה. נו, כבר אמרתי, מדיניות תוספתית.
מצגת קמפוס הנמל 2004 – על ידי משה צור אדריכלים
אבל יש גם בשורות רעות (כמובן)
לאורך הישיבה היו שתי אמירות משמעותיות שהדהדו למרחוק. הראשונה, והמיותרת מכולן, הייתה של סגן ראש העיר נחשון צוק שאמר בקול ברור שמסילת הברזל ככל הנראה לא תפונה מגבול הקמפוס לפני שנת 2040. ההודאה הזאת בעייתית מאוד על רקע כל המאבקים שנכונו עוד לעירייה בנושא זה וכמובן שלא הייתה צריכה להיאמר בפסקנות כזאת.
האמירה השנייה קשורה לאמירה הראשונה בקשר טבורי והיא שייכת לליאת פלד, מתכנת מחוז חיפה מטעם משרד הפנים. מבין כל האמירות שליאת יכולה הייתה לומר בישיבה חגיגית כזאת היא בחרה לציין ש:"תכנית לא יכולה להיות תלושה מהמציאות".
מדוע ליאת פלד דורשת מקליש קשר למציאות?
לא יכולתי שלא לתמוה בקשר לסיבה לשמה החליטה לומר דווקא את זה. האם זה קשור ליעד של 1,600 הדירות החדשות שייבנו בקמפוס, בסמיכות מדאיגה למסילת ברזל מוכפלת ומחושמלת?
על אף שתי האמירות הללו, היה זה צוק עצמו שהקפיד להדגיש שאין להתייחס בדיון למתחמים שמעבר ל"קו הכחול" של התכנית – כלומר גבול התכנית. לא נשכח לציין בהקשר זה שמעבר לקו הכחול חיים כנראה האנשים הכחולים שכל חזונם הוא להכפיל את מסילת הרכבת הכחולה ולחשמל אותה על אפם ועל חמתם של דיירי הקמפוס הסמוכים.
ובנימה קצת יותר רצינית נציין כי מה שמעבר לקו הכחול נקרא "תכניות גובלות" , שההתייחסות אליהן היא לא רק רצויה אלא אף חובה בהליכי תכנון ובנייה.
פה זה לא אירופה – וזה לא דבר רע
המדיניות החדשה של קמפוס הנמל לא שכנעה רבים מהצופים ולא הציגה שום בשורה מהותית. וכדרכה בקודש, ומחוסר טריקים מלהיבים אחרים, שלפה ראש העיר מהכובע את השפן הרגיל שהיא נוהגת לשלוף ברגעים כאלה וציינה בסיפוק "הקמפוס הולך להיות ב"חתך פריזאי". אני מאוד אוהב את האמירות הקונטיננטליות של ראש העיר. עבור בחור פרובינציאלי כמוני זה נשמע שהעיר שלנו הולכת להיות פשוט מושלמת. יהיה בה קצת מברלין, קצת מברצלונה, קצת מפריז וכנראה שגם נתח קטן מאמסטרדם. גם מהנדס העיר אמר שקמפוס הנמל יהיה יפה כמו הערים הללו ואולי אף יותר מכך. ואני שואל בשיא הרצינות, בחיפה כבר ביקרתם?
עד שזה יקרה הקרחונים ינמאסו והעיר חיפה תשקע מתחת למים
מי שלא מכבד את ראש העיר שקדם לו (גם אם אינך מסכים לדרכו) לא ראוי שיכבדו אותו!!!
כתבה מעולה. ואהבתי במיוחד את הסייפא שמיצתה בשלוש מילים את הכל: "בחיפה כבר ביקרתם?"
אין ספק שראש העיר ובמיוחד סגנה מרחפים אי שם ולגמרי לא בחיפה.
האירוניה, והיא לגמרי לא מקרית, שהלוחמת "הגדולה", שעיקר פעילותה הציבורית הסתכמה בהובלת מאבק שיקוע הרכבת, כשלה דווקא בנושא זה, וזה כאשר היא מכהנת כראש העיר חיםה, מעמד מפתח המאפשר לה להוביל שינוי.
עצוב.
גם אם 20 שנה חיבים להתחיל עכשיו את פיתוח חזית הים ושיקוע הרכבת, החזית היא המפתח והרכבת היא המנעול לעיר שלמה וגוססת שיכולה וראויה לפרוח
אי סילוק המסילה מהעיר (פתרון מנהור בנתיב כזה או אחר), יהרוג את העיר! מונע נגישות לנמל ולים והחמור מכל, נמל הדלקים והכימיקלים,המוקם בנפח הזוי בנמל החדש, והתספוקת שלו ברכבות המעבירות כימיקלים מהדרום בכדי ליצאם לחו"ל., תארו לכם שכונת מגורים בקמפוס הנמל עם מאות או אלפי תושבים, מחכה לתאונה של דליפת ברום או כימיקל רעיל אחר באזור מאוכלס!
בשנת 2012 עינת קליש רותם ואני למאבק להסרת חיץ הרכבת מחזית הים בחיפה. הסברנו שעיר חוף שפויה לא יכולה להמשיך עם חיץ הרכבת ודבר לא יקרה ברחוב הנמל בו תהיה קרינת חישמול מסוכנת. כיוונו שעינת תהיה ראש העיר והכל יהיה מושלם. היום היא ראש העיר והרכבת תישאר במקומה. הקרינה? אף מילה. הלך עלינו
נכון מאד. הביקורת העיקרית שלי שגם צוטטה בהרחבה בכלי התקשורת, אודות תוכניות הצמד חמד צוקליש בקמפוס הנמל, שהן באמת תלושות מהמציאות: הן לא מחוברות כלל לחזון האמיתי והנכון של חזית הים העירונית והפתוחה, הכוללת גם את הסרת חיץ המסילה, אין בהן שום עוגן כלכלי ריאלי שיכול למשוך יזמים לסכן בצורה כה משמעותית את כספם עבור מגורים/משרדים/מסעדות בלי שמתפתחת באזור שום אטרקציה משמעותית וחדשה שמשנה את פני העיר התחתית והעיר חיפה. גם הגורו לשעבר של קליש וצוק – אדר' מיכה רטנר אמר לאחרונה, שבלי לפתח את העיר התחתית כמע"ר (מרכז עיר) כלל עירוני ובלי פתיחת חזית הים והסרת חיץ המסילה, אין לחיפה אפשרות לצמוח עסקית ותיירותית ולממש את הפוטנציאל האדיר שלה. אז תשאלו את קליש ואריאל ווטרמן-המהנדס: איפה פריז, ברלין וברצלונה ואיפה חיפה…?
הכל בדימיון הלא מפותח של קליש וחבורתה ובמצגות המרשימות במחשבו של מהנדס העיר שמצטיין בעיקר בהצגות שווא לקהל מנומנם….פשוא לא נראה מזה כלום, כי אין שם כלום…ושוב חבל מאד על 5 שנים מבוזבזות נוספות שיתקעו את חיפה לזמן ארוך, אם לא גרוע מכך!
תיקון לפתיח, והערה לסיומת. מה שביניהם כתוב היטב וראוי למאמר משלים שאשלח בנפרד.
בפתיח נאמר שיהב בחר להתמקד בפיתוח העיר התחתית. האמת – הגשתי לו תכניתי להחייאת העיר התחתית, והוא התנגד בתוקף: "עזוב, גלבהרט, אף אחד לא ירד מהכרמל לעיר התחתית", לא היה קל לשכנע אותו, והרבה מהקרדיט מגיע לחברנו זאב סילס. באשר לסיומת המאמר של יריב – "בחיפה כבר ביקרתם"" – מבריק, הכשרון להגיד הכל ב-3 מילים.
חסר לי כאן איזה גילוי נאות בתחילת הכתבה שלך. למשל: מה הקשר שלך ליונה יהב, ככה שנוכל לקרוא באופן יותר מורכב את הפוסט הזה, ונבין את הסאבטקסקט שמסתתר כאן. את המניעים. קמפוס הנמל, כמו שאני ראיתי אותו עד כה, לא נראה לא קמפוס ולא נמל.