דניאל ציוני, 25, שדרן רדיו, מגיש פינות בטלוויזיה ומנחה אירועים הוא הדבר הכי רחוק ממה שאפשר לצפות מבחור דתי, שגדל בנווה שאנן. אבל ללא ספק השילוב בין שמירת המסורת והקירבה למשפחה ועולם הזוהר והמוחצנות הוא סוד הקסם שלו והייחוד שלו.
ציוני גדל בשכונת נווה שאנן ולמד בבית הספר הממלכתי דתי רמב"ם (בית ספר יסודי). בחטיבת הביניים הוא עבר לבית הספר יבנה ברמת אלון. הלימודים נמשכו עד שעה מאוחרת מדי יום (18:00), הייתה הקפדה על המשמעת וציוני החליט לעבור וללמוד את תקופת בית הספר התיכון בבית הספר "בראשית" בכפר חסידים של רשת ברנקו וייס. גם בית ספר בראשית הוא בית ספר דתי, אבל בבית הספר לצד המסלול העיוני היו גם חוות סוסים ורפת ואפשרות להתנסות בעוד תחומים לצד הלימודים. מי שניהלה את בית הספר אז ועדיין היא אתי צברי.
בשל בעיית בריאות, בצה"ל סירבו לגייס את ציוני והוא נאבק על הזכות להתנדב ולשרת את המדינה. הוא עבר מוועדה רפואית אחת לשנייה עד שהצליח לקבל את האישור להתנדב לצה"ל. הוא התגייס לחיל המודיעין ובסוף השירות החליט שלא להמשיך לשירות קבע.
לאחר שציוני השתחרר הוא חיפש את מקומו בחיים האזרחיים. הוא ניסה את מזלו כברמן בבית קפה ולאחר מכן כמוכר בחנות נעליים, אבל הייתה לו הרגשה שמשהו מתפספס. בגיל 22 הוא הגיע לריאיון עבודה ברדיו חיפה לתפקיד מפיק. הוא התחיל בתור עוזר בהקלטות ובתכנית הבוקר הוא היה מוסר את דיווחי התנועה. הכול השתנה כשיום אחד ציוני ראה את מנכ"ל הרדיו, דני נישליס, עובר וקרא לעברו של נישליס "אתה ששון בלי טיפה של אסון".
"דני התקשר אליי קצת אחרי וביקש ממני לחזור על המשפט, שאמרתי לו. הוא היה לבוש יפה, אבל באמת אין לי מושג מאיפה הגיע המשפט הזה. למחרת הגעתי לרדיו והיו מלא פוסטרים: 'משטרת האופנה: דניאל ציוני – אסון או ששון'. מכאן התחלתי לעשות פינה של משטרת האופנה ברדיו. התפקיד שלי היה לקטול את הלבוש של האנשים בהשקות או בתכניות טלוויזיה. נישליס פתח תיבת פנדורה, שהייתה סגורה. הוא החליט שאני אהיה כתב תרבות ושלח אותי לתיאטרון, לסקירות תרבות לקולנוע ועוד".
מכאן ועד לתכנית בוקר ברדיו הדרך הייתה קצרה. ציוני מספר לחי פֹּה:
"אני שידרתי את דיווחי התנועה בתכנית של קארין קבסה ואפשר היה לראות שהיה בינינו כימיה. הפכנו ל'קבסה וציוני – תכנית הבוקר של 99.5'. משם התחילו לזרום הצעות. הפכתי להיות כתב השטח של חדשות הבידור – ערוץ 7. נפתחתי לעולם הטלוויזיה. שמעתי שלאמירה בוזגלו יש תכנית טלויזיה בערוץ 10. שלחתי לה הודעה – מתי אני מגיש אצלך פינה. היא ביקשה ממני להגיש לה קונספט, ושבוע אחרי זה עשיתי את הפינה אצלה בתכנית. כשהתכנית הסתיימה הגעתי לסנדרה רינגלר ולתכנית שלה ברשת 13 'מילון היופי'. בכל פרק מתייחסים לאות אחרת במילון ולי יש את פינת האינסטגרם".
מכל הפעילות שלו ציוני רואה ברדיו את העוגן שלו:
"בכל בוקר אני מגיע לרדיו ב-6 בבוקר באנרגיות שיא. לא משנה מה עשיתי ביום הקודם או עד איזו שעה עבדתי, ב-6 בבוקר אני בגרנד קניון בחיפה, פותח את המיקרופון. אחרי ההצלחה של תכנית הבוקר. הגיעה גם תכנית לייט נייט בימי חמישי, שמשודרת כבר חודש עם פאני בוזגלו ונופר גאון שלו. התכנית משודרת ברדיו חם אש משעה 20:00 עד 22:00. ונקראת 'יציאת חירום'. כל מה שאנחנו לא יכולים להגיד בתכנית הבוקר אנחנו פותחים בערב. הסלב עולה לריאיון, הוא יודע איך הוא נכנס, אבל הוא לא יודע איך הוא יוצא".
לצד הרדיו והטלויזיה ציוני גם עסוק מאוד בהנחיית אירועים:
"אני עושה הנחיות מצפון ועד דרום. ההנחיות בחיפה דרך אתו"ס וחיפה הן בהתנדבות מלאה. אין לי שום כוונה לעזוב את חיפה, גם כשאני צריך לנסוע אחרי השידור ברדיו לקריית שמונה להקליט תכניות ואז לתל אביב עד חצות, בבוקר אני שוב משדר ברדיו. חיפה משאירה אותי עם שתי רגליים על הקרקע".
גם בהשקות אני תמיד עם כיפה וציציות. זה מי שאני
ציוני מייחס חלק גדול מההצלחה שלו להוריו. אימו של ציוני, סיגל, היא מחזיקת תיק החינוך בעיריית חיפה וחברת מועצת העיר, שמאחוריה שנים ארוכות של פעילות כיו"ר ועד ההורים הישובי וכראש מנהלת ההורים.
"אין ספק שלמדתי מההורים שלי עד כמה חשוב להיות חרוץ ולעבוד קשה, למדתי שהעזרה לזולת היא ערך ראשון במעלה ושחשוב מאוד לפני הכול להיות אדם הגון. חשוב לי מאוד לשלב את הערכים שלי בתחום השואו ביז. אני הולך עם ציציות בחוץ בהשקות. גם אם אני הכי מוחצן, אני לא מוותר על הכיפה והציציות, זה מי שאני. הציציות הן קידוש השם. אין יותר מדי דתיים מוחצנים, אנחנו מיעוט בתקשורת. מבחינתי אם תלמידים בבית הספר הקודם שלי יבנה רואים מה יצא ממני, אני עשיתי את שלי".
כשנכנסת שבת, אני שם את הנייד על שקט :
ציוני אומר שהוא מרגיש שהוא פורץ דרך במגזר הדתי לאומי. "חשוב שעוד צעירים ידעו שאין רק מסלול אחד, יש עוד מסלולים. אני חי את החיים במלואם מראשון עד חמישי, ואז כשנכנסת שבת, אני שם את הנייד על שקט, מתלבש, מתארגן והולך לבית הכנסת עם אבא שלי ואחי. אנחנו יושבים כל המשפחה אוכלים, מתעדכנים ומדברים ואז אני הולך לעיתונות ולספר. כל שבת אני קורא ספר. אני לא מרגיש שאני מפסיד משהו, כשאני שומר שבת".
ציוני סבור שהיום המקפצה שלך לחשיפה ארצית היא דרך תכניות הריאליטי, אבל הוא מתכוון לעבוד קצת יותר קשה ולהגיע לאותו מקום, גם בלי ריאליטי:
"התמודדתי עם הרבה ביקורת, אנשים תמיד ידברו. האשימו אותי שכל דבר שהישגתי, הישגתי בזכות אימא שלי, אבל אחרי שמשיגים כל דבר, מגיע שלב ההוכחות. אתה צריך להוכיח, שאתה לא סתם גימיק".
ציוני רואה את עצמו בשנים הקרובות ממשיך ברדיו ומתקדם בטלויזיה. מבחינתו אין אפשרות לגור בשום מקום חוץ מבחיפה והוא מקווה לצד ההצלחה המקצועית להמשיך להיות מאושר עם המשפחה והחברים. בימים אלה הוא עושה תואר באקדמית אונו קמפוס חיפה במנהל עסקים, פרסום ויחסי ציבור.