[hide_post_ads]
פאנל מובילי דעה ואישי ציבור התקיים בהיכל תאטרון הסטודיו בבית הכט במרכז הכרמל, ביום ו', 22/2/2019. האולם היה גדוש בחיפאים שהגיעו לשמוע ולהשמיע, ברוח טובה.
יונתן שוורץ, המנהל המקצועי של תאטרון הסטודיו הודה למארגנים ולצוות התאטרון, אשר הכין תנאים נהדרים לפאנל – סאונד מצויין ותאורה טובה. כאן המקום לציין כי תאטרון הסטודיו פותח את שעריו לכנסים ופאנלים, עד 90 איש, באיכות הפקה גבוהה ובמחיר שווה לכל נפש
אמנון ארגמן רוטשטיין – במאי ומורה למשחק, הנחה את הפאנל, ונתן את הבמה למובילי הדעה שהציגו מגוון דעות. ארגמן פתח בדברים: מעמדם של אנשי הרוח סובל מקורוזיה ברמה הארצית. בכנס זה נעסוק בתחום היצירה והאומנות וגם בשאלה – מדוע חיפה שוקעת?
מהלך הדיון בפאנל
שמואל גלבהרט – סגן ראש עיריית חיפה ויו"ר הירוקים לשעבר: התקבלו כאן החלטות שגויות על ידי אנשים שלא נמצאים בעיר וללא שיתוף התושבים: תעשיות פטרוכימיות, נמל עצום, הזיהום שבא בעקבותיהם. מזה נגזרים גם מאפייני האוכלוסיה. חיפה צריכה לעשות הסבה מקצועית, כלכלית תעסוקתית, למשל תיירות. המרכז העירוני למעשה הופקע לטובת יזם אחד פרטי, המחזיק בגרנד קניון. אותם אנשים פשוט נעלמו מלב העיר.
פרופסור דני גוטויין – מהחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה: מכניזם הניוון של חיפה – חיפה היא למעשה פריפריה שחיה בהכחשה. ישראל הפקירה את הפריפריה. ההון מתרכז במרכז הארץ. שם מוקדי הניהול ושם הכסף. הטעות המרכזית של החיפאים היא שהם מאשימים את עצמם במה שקורה. אבל זו טעות בסיסית. חיפה אינה שונה משלומי בעניין הזה. בחיפה נותרה עדיין "קליפה" שנותנת תחושה של עיר חזקה, אך הקליפה הזאת מבוססת על שכבה דקה שעדיין משתכרת טוב. הקליפה הזאת הולכת ונעלמת, קצת בדומה לטביעת הטיטאניק, כאשר בקומות התחתונות העניים טבעו, כאשר העשירים בקומה חמש עוד שתו שמפניה.
בחיפה נותרו כמה מוסדות שמתפקדים כמתחמים סגורים של אוכלוסיה מבוססת, כמו בית הספר הריאלי, או ליאו באק, למשל. מתחמים על המבוססים על הפרטה. אותה קליפה, שלומדת בריאלי, מבוסס ההפרטה, אין לה שום עניין לטפח את החינוך הציבורי.
שיקום העיר יקרה כאשר תיווצר מוטיבציה בקרב האליטה החיפאית לפרק את המתחמים האלה ולפעול לשינוי עירוני. צריכה להתחיל כאן פוליטיקה של פירוק המתחמים. לא עושים את זה על ידי הזרמת תקציבים נוספים לבתי הספר הפרטיים.
גיל גורין – אמן בינלאומי, ממקימי קונספט התערוכות של הפירמידה: העיר לא מאמינה בעצמה וביכולת של האנשים כאן לשנות את מצבם. אני מאמין באנשים וביכולתם להפוך את מצב העיר ולהצעיד אותה קדימה.
סהירה שלבי – חברת מועצת העיר ופעילה חברתית: השאלה היא אם חיפה מסתכלת צפונה או דרומה. חיפה צריכה להשתכנע שהיא יכולה להיות עיר יהודית-ערבית משגשגת. סטודנטים ערבים רבים נשארים בעיר. הם יוצרים כאן מוזיקה, תאטראות, בתי קפה ועוד. מרכז הצעירים של עיריית חיפה אינו משרת את היצירה הזאת. הוא משרת את האוכלוסייה שחיה על הכרמל. המתחמים שהכשירה עיריית חיפה בעיר התחתית דווקא תרמו ליצירה הזאת, אך קיים נתק בין הצעירים הערבים במתחמים האלה לבין הפעילות היזומה של עיריית חיפה.
הרב דובי חיון – סגן ראש העיר חיפה: יש רב תרבותיות מאז חסן שוקרי. לא המצאנו את זה כאן. קהילה להט״בית מהכפרים מגיעים לכאן. כאן מקבלים אותם. הרב תרבותיות מהווה מוקד משיכה. העיר התחתית שוממת בבוקר וחיה בלילה. אנחנו רוצים למלא את העיר התחתית גם בבוקר.בשנים האחרונות העירייה טיפחה לחם ושעשועים, במסגרת אירועי חוצות.
אלונה נצן-שיפטן – פרופסורית לאדריכלות מהטכניון: צריכים להיות כאן יותר אנשי מקצוע, אשר יביאו את המקצועיות שלהם לידי ביטוי במרקם העירוני – אוצרים בגלריות, אדריכלים בתכנון וכו׳. חיפה היא פרומה, אך מעצם העובדה שהיא לא יקרה למגורים, היא יוצרת הזדמנות לאנשים מקצוות הארץ להגיע וליצור כאן.
סיני פתר – במאי, שחקן, מורה למשחק: כשאני בחיפה אני מרגיש כמו בחו״ל. כאן ניתן להעיז וליצור את כל מה שחלמתי. יש כאן פסיפס מדהים ומרתק של תרבויות. אפשר לקיים כאן מעבדה אמיתית שתסמן את הכיוון אליו ישראל יכולה לצמוח.
דיון בנוגע למרחב השיח היהודי ערבי בכלל ובנוגע לתיאטרון אלמידאן בפרט
פרופסור דני גוטוין – חיפה חיה במדינת ישראל ולכן העיר לא יכולה לנהל מדיניות מנותקת ממדינת ישראל. המטרה של ההתקפה של בכירים בממשלה על הציבור הערבי בחיפה, נובעת מדיניות של הכנעה. מטרתה לקצץ תקציבים ליוצרים שנתפסים על ידי השלטון כ"בעייתיים". אלמידאן אינו מוקד של יצירה משמעותית, כי אנחנו פריפריה. התאטרון בקושי מייצר עניין ולכן ניתן בקלות להתנכל לו. עד שלא יהיו אולמות מלאים שיגיעו לראות יצירה משמעותית, יהיה קל להתנכל לתאטרון הזה.
סהירה שלבי בתאטרון אלמידאן יש גם בעיה פנימית של ניהול. צריך לתקן שם את התקלות הניהוליות וצריך להודות בבעיות ולקחת אחריות על מינהל תקין של התאטרון.
בנוגע לאמירות שנוגעות לארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה, אמרה שלבי: עיתונאים פונים אליי בתקיפות ודורשים ממני כל העת אמירות ברורות בנוגע לתמיכה בחמאס ובחיזבאללה – "תגידי עכשיו, תומכת או מגנה…" . אני חושבת שהתשובות הן מורכבות על מעשים מוסריים ולא מוסריים של שני הצדדים. אם מישהו יקיים דיון מעמיק על שני הצדדים, אני אשמח לקחת בו חלק, כי אני מאמינה בדיון מעמיק ולא בזריקת סיסמאות.
בפרשת "מק ישו" היו מסיתים שניצלו את האירוע של מק ישו כדי להצית אש ולנצל את העניין לתועלתם הפוליטית. הם למעשה עשו סיבוב על חיפה.
הרב דובי חיון – סגן ראש עיריית חיפה: בתאטרון אלמידאן התגלה ניהול לא תקין. ברגע שעיריית חיפה רצתה להעביר תקציב לשם, היה אסור לעירייה להעביר כסף לעמותה שאין לה מינהל כספי תקין. כרגע הנושא הזה בטיפול אדמיניסטרטיבי. העיקרון הרוחני הוא שצריך לאפשר יצירה חופשית. יש לאפשר לאנשים כאן להתבטא בחופשיות, כל עוד זה במסגרת החוק.
סיני פתר – במאי, שחקן, מורה למשחק: כאשר התחוללה פרשת "מק ישו" ועלתה דרישה מצד הציבור הערבי-נוצרי להסרת היצירה, הסכמתי עם מהלך ההידברות בין קברניטי עיריית לציבור הערבי, כדי שלא להוסיף על הפגיעה בציבור הזה, למרות הפגיעה המסויימת בחופש היצירה. פתר טוען שאין קוים אדומים ביצירה, כל עוד היא עומדת בדרישות החוק. במידה שמעבירים את ההחלטה לשלטון, נוצרת שליטה בתכנים.
אנחנו צריכים לאפשר מרחב שיח משותף יהודי ערבי על מנת לאפשר את המרחבים המשותפים. קשה להסכים עם העובדה שהתאטרון החשוב ביותר ליוצרים הערבים עומד סגור (אלמידאן).
דובי חיון הדגיש כי הדיון המשפטי ופסיקת בית המשפט העבירה המון כוח לרשויות ולכן עצם הדיון המשפטי היה טעות של העותרים.
דיון בנוגע לעתיד הגלריה "הפירמידה" וסיום חוזה ההעסקה של גליה בר-אור
סיני פתר: יש לחיפה מוניטין רע מאד במה שנוגע להעסקת אוצרים. רבים פוטרו ועזבו. בפירמידה, עשו יצירה נכונה. נוצרה רשת קשרים נגונה ופתאום זה נקטע.
הרב דובי חיון – סגן ראש עיריית חיפה: בנוגע להעסקתה של גליה בר אור, כאוצרת הפירמידה, הייעוץ המשפטי קבע שלא ניתן להאריך את החוזה שלה, בגלל פגם בחוזה. אנו מנסים להאריך את פעילותה של גליה בר אור במעגל העשייה בחיפה ולכן הצענו לגליה לקיים תערוכה אחרת ובמקביל לתקן את המכרז.
בנוגע ליוצרים בפירמידה – לא כל מי שהגיע ראשון וקיבל סטודיו ב-60 ש"ח יחזיק בסטודיו לכל החיים. בנוגע לתכנים בפירמידה – יתקיים בקרוב פסטיבל משוררים (המקום משנה את אופיו).
אורית סימן טוב, צלמת יוצרת, אשר מציגה בפירמידה, התפרצה לדיון, מהקהל וטענה שסיום המכרז של גליה הוא פרסונלי. סימן טוב דרשה מחיון להתחייב בפני הקהל על הפקה קרובה בשילוב גליה בר אור.
תמונת נוספות מהפאנל (צילום: אקי פלקסר)
