חוזר בתשובה
אני מאמין באלוהים ומרגיש שהוא קיים.
לכן צמתי ביום הכיפורים ולכן אני מקפיד ללכת לבית הכנסת הרפורמי "אוהל אברהם" כמעט בכל שישי.
ביום הכיפורים לא בדקתי כמה שבתות שמרתי ובכמה בקרים הנחתי תפילין וכמה פסקי הלכה הגשמתי. בדקתי מה עשיתי למען האדם והחברה, כיצד התנהגתי כלפיי הזולת, האם השיח שאני משתמש בו מונע על בסיס קבלה, הקשבה, הכלה, הבנה, אהבה. בדקתי כמה מסך האמצעים שעומדים לי כדי לחיות חיים טובים ונוחים הקדשתי בעבור מישהו או משהו שהוא אינו אני.
התשובה שצריך האדם היהודי ועם ישראל לעשות בימים אלו היא מבחינתי לא "חזרה בתשובה" המוכרת לנו היטב מבעד הרצאות, כנסים, סמינרים, סרטים, תעלולים ומשלים שונים ומשונים, מסיונריים ומטיפים. תשובה מפחד, מגן עדן וגיהנום, מהטפה להתגמדות, שנאה ופוביה מהשונה ומהזר. תשובה במקומות אלה תהיה, פעמים רבות, חזרה ושינון דקדקני של מצוות וצורות.
של אסף זגריזק
חז"ל הבחינו בין תשובה מיראה ובין תשובה מאהבה. תשובה היא לא חזרה דקדקנית על מצוות, אלא היא קיום מהותי ואמתי של ערכים. של צדק, אמת, שוויון וקבלה.
עשיתי לא מספיק. החברה הישראלית גם היא עשתה לא מספיק. לא בעבור החלש, הזר, המדוכא, המגורש. לא בעבור ניצולי השואה, לא בעבור החולים שזקוקים לתרופות, העניים שרובם עובדים ועדיין נותרים עניים, לא בעבור בעלי המוגבלויות והצרכים המיוחדים, לא בעבור פגועי הנפש, והרשימה עוד ארוכה. זעקתם היא זעקת השופר הפותח שערי שמיים. היא זעקת הקיבה הרעבה והגרון היבש.
לא עשיתי מספיק וכנראה שלנצח לא אעשה מספיק . המאמץ הוא אינסופי, תמידי, בלתי מתפשר, ודורש מעצמנו ומאחרים לעבוד, להזיע, ולעתים לכאוב כדי לתקן את האדם, לתקן את העולם.
מבחינתי, זו חזרה בתשובה. זו הכפרה היחידה.