דיור מוגן – מובייל

הספר "חיפה אהובתי": הצעה לסיור משותף בשכונת הדר, כשעוד היה בה הדר

פרופ' נילי שרף גולד פירסמה ספר המציע סיור משותף ברחובות חיפה בשנים שלאחר הקמת המדינה. לצד תיאורים של דמויות בולטות ומבנים בעלי חשיבות מבחינה אדריכלית, שרף גולד גם מביאה יצירות ספרותיות שחיפה במרכזן, כיון שהיא פרופ' לספרות עברית

פרופ' נילי שרף גולד פרסמה לאחרונה את הספר "חיפה אהובתי", בו היא מציאה לקוראיה לסייר יחד איתה ברחובות שכונת הדר הכרמל, בה התגוררה עד גיל 18.
זהו סיור היסטורי, ספרותי, פוליטי ואדריכלי וגם אישי אינטימי. בעזרת מפות רחוב וצילומים רבים חוזרת המחברת למחוזות ילדותה. היא מסיבה את תשומת ליבנו לבנייני הבאוהאוס ההיסטוריים; משחזרת את קורותיהם של אתרים מרכזיים ומייחדת את הדיבור על אישים ערבים ויהודים שחותמם טבוע בעיר.

הספר "חיפה אהובתי"

מאחר ששרף גולד היא פרופ' לספרות עברית, היא בוחנת את חיפה גם באמצעות עיון ביצירותיהם של סופרים ומשוררים ישראלים חשובים שחיפה היא גורם משמעותי בעולמם.

אודות נילי שרף גולד:

נילי שרף גולד נולדה בחיפה, למדה בבי"ס אליאנס ואחר כך באוניברסיטה העברית. היא התחתנה עם בחור אמריקאי, אותו פגשה באוניברסיטה העברית, וכיום היא מתגוררת בניו יורק. שרף גולד היא פרופסור מן המניין לספרות עברית חדשה באוניברסיטה של פנסילבניה (פן) ב-19 השנים האחרונות. לפני כן הייתה פרופסור באוניברסיטת קולומביה.

נילי שרף
נילי שרף צילום: פראנסואה אילנזהר

"כשהייתי בת שבע או שמונה, חשבתי שכאשר שוחים חזרה אל החוף מאמצע הים רואים תמיד הר מיוער מתרומם, כיפת זהב נוצצת על מדרונו וקוביות בתים לבנות מטפסות עליו. ליטופם של מי הים החמימים וגובהו של הכרמל, בדומה לגווני הכחול והירוק שלהם, היו שזורים זה בזה בהווייתי ומובנים מאליהם כמו האוויר לנשימה.

שני מניעים עיקריים דחפו אותי לחקור את תולדות חיפה, נופה, בנייניה והספרות אודותיה, ולכתוב את הספר "חיפה אהובתי" (זמורה דביר 2018). המניע הראשון היה הרצון להביע את געגועיי ורחשי תודתי לעיר שהייתה ולאנשים שחיו בה בימי נעוריי / נעוריה. המניע השני הוא 'אקטיביסטי' יותר. אחרי שנדדתי למרחקים, בקרתי בעיר פעמים רבות. ובכאב בל ישוער הייתי עדה לתהליך הידרדרותה והזנחתה של הדר הכרמל. חשבתי שהעלאתם על הדף של תולדות חיפה והדר, ושל ייחודן החברתי, האמנותי והאדריכלי יספק כלי עזר לאלה שהעיר יקרה להם ושרוצים לשמר את אוצרותיה. אני מקווה שאכן כך יהיה ושהדר הכרמל תפאר את העיר ותשוב להיות מוקד חיים שוקקים ותיירות".

"גרנו בהדר הכרמל. דירתנו שכנה בקצה המערבי של השכונה, אך החל מכתה א' ועד לפרידתי מהעיר לאחר התיכון, גרנו כמהלך חצי שעה מזרחה משם באותה שכונה. 'חיפה' שבספר היא אפוא בראש ובראשונה הדר הכרמל, ובתוכה, המסלול של שמונה עשרה השנים בהן הייתה העיר ביתי וכל עולמי. זוהי פיסה אחת של שכונה אחת כפי שהתקיימה בין 1948 ל־1966. אתריה ובנייניה; הרחובות שלאורכם עמדו; האנשים שהילכו ביניהם ובילו את חייהם בקרבם. אך כמו שלאנשים יש הורים וסבים, ילדים ונכדים, כך גם לבניינים ולנופים. ולכן, גוש הזמן הנדון נמשך לעשורים הבאים, אך בעיקר נמתח אחורנית למפנה המאה העשרים, כשרוב תושבי העיר היו ערבים ומיעוטם תערובת ססגונית של יהודים, תורכים, טמפלרים, גרמנים ואחרים, ואילו חיפה העברית הייתה רק ניצוץ או רעיון. בהשראת הרצל כינוה "עיר העתיד" ובשנת 1912 הקימו בה "טכניקום", היכל מדע כמוהו לא היה בכל רחבי המזרח התיכון".

"בחיפה של אותו זמן התנגש העבר העותמאני בעתיד הבריטי. תוך זמן קצר פרצה מלחמת העולם הראשונה, שבסופה נכבשה הארץ מהתורכים. האנגלים זכו בפלשתינה, ובחיפה בתוכה, לשלושים שנות פיתוח מסחרר. בה בשעה הגיעו אל הארץ הדי כוחה של אימפריה חדשה, רשעה. גלים של יהודים שנפלטו מאירופה שטפו את החופים, וביניהם בוגרי בתי הספר דוברי הגרמנית לאדריכלות שהיו המתקדמים ביותר בתחום זה. בחיפה המנדטורית השתלבו אפוא שמרנות אדריכלית אנגלית ואוונגרד יהודי- גרמני והתחברו עם האדריכלות הערבית והמזרח תיכונית.

נוצרה במקום עיר חדשה, נפרדת מהעתיקה, על ידי אדריכלים מוכשרים בשנות העשרים והשלושים לחייהם שרובם באו לארץ בין 1939-1933. הסגנון שפיתחו בחיפה היה טבוע ברובו בחותם הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי מתקופת חלוצי האדריכלות המודרנית. עד סוף שנת 1939 השתלט סגנון זה על הדר הכרמל ויצר בה אריג עירוני מודרני עקבי.

האתרים שנבנו באותה תקופה הם מעמודי התווך של הספר. הם מתגלים לאורך מסלול מוגדר שרחוב הרצל, הרחוב הראשי של הדר הכרמל, הוא חוט שדרתו. הסיפור מתחיל קרוב לקצהו המערבי של הרצל, בסביבת חסן שוקרי בה נצורים זיכרונות העיר: שרידי התקופה העות'מאנית, טביעות האצבעות הבריטיות והנוכחות הערבית הנצחית. שם עמד ביתי הראשון בשכנות לבתים ערביים ולבנייני שלטון מנדטוריים. משם ממשיכים אל צומת הרצל-בלפור שמותח את זרועו התלולה מעלה, עד לטכניון, לב הדר הכרמל. זה אחד המקומות האהובים על סופרי העיר ביניהם סמי מיכאל יהודית קציר ואסתי חיים.

התחנה השלישית היא מפגש הרצל עם רחוב ארלוזורוב האלכסוני, על יד החנות שהייתה לאבי. אז יורדים לכיוון הים ומתעכבים ליד שוק תלפיות, יצירת המופת של הבאוהאוס. באותו מקום נוגעת הדר בוואדי סאליב. הספר דן באזור זה, הטעון חברתית ופוליטית וברומן המשקף אותו, רחוב המדרגות. עתה שבים מעלה, לבית הספר אליאנס בו למדתי ובית הכנסת המרכזי של השכונה, שניהם ברחוב הרצל. כל אחד מהם מייצג רגישויות אדריכליות ופילוסופיות שונות. הפרק האחרון הוא גם ביתי האחרון בחיפה ששכן כמעט בסוף הרצל. מכאן מטפסים ברחובות קטנים ובמדרגות עם צופי גאולה ועם גיבורי המאהב של יהושע עד קרוב לקו הרכס של ההר".

אני בת חיפה ופרופסור לספרות עברית באוניברסיטה של פנסילבניה ופרסמתי לאחרונה בזמורה, 2018 ביתן ספר בשם "חיפה אהובתי"ש זכה לתגובות נלהבות. (ראו קישורים בתחתית המייל)

הספר מוקדש להדר הכרמל החל בבנייני הממשל הקולוניאליים בחסן שוקרי ועד לאוצרות המודרניזם כגון המרכז המסחרי ברחוב הרצל, בית הצופה בפינת ארלוזורוב, הקונסרבטוריון בבצלאל וכמובן גולת הכותרת שוק תלפיות. אני מספרת גם על האדריכלים שבנו את הדר, תולדות חייהם והישגיהם ( בין השאר ברוולד, חייקין, גרשטל, אוראל).

בנוסף, חיפה אהובתי דן בספרות שנכתבה בחיפה ועליה, כגון המאהב של א ב יהושע, רחוב המדרגות של יהודית הנדל וחסות של סמי מיכאל. חיפה הספרותית כוללת גם את עמיחי ובעיקר את מכתבי האהבה הנפלאים שכתב בעת מגוריו בעיר (ספטמבר 1947 – אפריל 1948) בהם תיאר את נופי חיפה ואת החיים בה בתקופת המאבק.

 

5 תגובות
  1. פינחס (פיני) פלג אמר/ה

    נולדתי בחיפה בשנת 1943. גרתי בפינת ילג הדרומית 4 שהשקיפה לעבר קטע קטן מרח' הרצל. הבית נבנה ע"י סבי וסבתי ז"ל שהגיעו מפולין בשנת 1925 ובנו בניין בן 3 קומות וחדרון כביסה חיצוני. למדתי משנת 11947 ועד יולי 1961 בבית ספר אליאנס. בכיתת הגן (אצל הגננת דבורה) והן ביה"ס היסודי (בוגר מחזור ס"ט) וביה"ס התיכון (מחזור ח'). אחי ז"ל למד ביסודי עד שנת 1950 ועבר אח"כ לביה"ס הריאלי, מאחר שבביה"ס התיכון שהחל לפעול באותה שנה לא היתה מגמה ריאליסטית. אחותי למדה בביה"ס היסודי היא ילידת שנת 1948, נדמה לי שזוהי שנת הולדתה של המחברת הנכבדה (זוכר שהיתה ילדה בשם נילי שרף שגרה ברח' הרצל מול רח' בר כוכבא. מבטיח להשתדל למצוא ולרכוש את הספר.

  2. המושיע האקדמי אמר/ה

    חיפה והדר בשנות אמצע המאה שעברה גם הם היו תבנית נוף מולדתי.
    נילי. אשמח להיפגש עמך לפלאפל בצומת רחוב החלוץ והנביאים, כציווי קשת מרחוב הרצל, ליד קולנוע ארמון נוחי עדן.
    רשימתך על זך עוררה אצלי חוויות מבית הכנסת הגדול.
    אספר לך.

  3. עמי אמר/ה

    זה ספר אישי מאוד. לא מדובר בספר על הדר הכרמל, אלא על אותו החלק של הדר הכרמל שהיה מחוז ילדותה. מאחר וכך, גם מקומות אחרים בחיפה שאינם הדר אך היו חלק מילדותה, דוגמת בריכת בת גלים זוכים לאזכור. לעומת זאת, מקום כמו סניף הדר של בית הספר הריאלי, זוכה לאיזכור קצרצר ושלילי כמקום של הסנובים. אם יש סניף אחד לבית הספר הריאלי שאיננו של הסנובים, הרי זה סניף הדר. יש בספר שילוב מוזר של זכרונות ילדות וניתוח אקדמי ספרותי ארכיטקטוני. חבל. זה יכול היה להיות ספר מעולה, אם היה יותר מקיף ואובייקטיבי. אני כבר לא מדבר על החסר ההכרחי, דוגמת הארחיפרחיטורה, שאני משוכנע שהמחברת היתה נוכחת בו בימי הפורים. גילוי נאות, הכותב התגורר ברחוב עקיבא, התעמל בבית הפועל ולמד הריאלי בהדר בכיתה ט.

  4. דובלה איציק אמר/ה

    יש משהו געגוע בילתי מוסבר , באוירה היחודית של חיפה , החל מהעיר התחתית , בהדר , ובמרכז הכרמל ויש עוד המול איזורים ופינות ונופים אלמותיים , כנראה משהו באוויר של התקופה ההיא , הפך לגעגוע נוסטלגי ולא מוסבר , אני מרגיש ושומע כל כיוון , גם כאלה שעדיין גרים בחיפה ובטח ובטח כאלה ששנים רבות כבר לא, הכל מוצף בגעגוע ספק נוסטלגי ספק גאוגרפי.
    בקיצור כל כך נעים להזכר וממש בא ללכת בעקבות הזמן והמקומות בהם היינו בילדותיינו ונערותיינו .❤?
    דובי

  5. אייל אמר/ה

    ספר מדהים

לא ניתן להגיב