לפני 4 שנים רז ספקטור, תושב העיר, שאוהב ספרות, החליט להקים את בוק סרפינג, והיום אנשים בכל רחבי הארץ ובערים רבות בעולם נפגשים בבתים פרטיים ובמוסדות ציבוריים ומקריאים קטעים מספרים ושירים אחד לשני.
לכל מפגש מגיעים כ-8 משתתפים, מתוכם אחד לפחות צריך להיות בפעם הראשונה בבוק סרפינג וחלק מהמשתתפים צריכים לא להכיר זה את זה. לכל מפגש נקבע מנחה וכל אחד מהמשתתפים, בנוסף לשני קטעי קריאה, מביא גם משהו לאכול או לשתות.
המפגש נערך, בדרך כלל, בבית של אחד המשתתפים, אבל יש גם מפגשים בבתי אבות (במפגשים כאלה משתתפים 5 קשישים ו-3 משתתפים נוספים), במוסדות כדוגמת בית הגפן בהדר או בחנויות ספרים, בתי ספר, מוזיאונים, מתנסים, וגם סתם תחת כיפת השמיים (יערות הכרמל, שפת הים ועוד).
המפגשים הראשונים נערכו בתל אביב, ירושלים וחיפה, אבל לאט לאט התפשט המנהג לערים וישובים בכל חלקי המדינה. בשנתיים האחרונות נערכים גם מפגשים בחו"ל, חלקם בספרדית ובאנגלית, וחלקם בעברית עבור ישראלים שעזבו את הארץ. קטעי הקריאה יכולים להיות מספרים, מעיתונים, מבלוגים או גם פרי עטו של המשתתף עצמו. ובעקבות קריאה בקול של כל קטע מתפתחת שיחה שמגיבה לטקסט.
לרוב המפגשים (שקרויים "סרפים") נקבע מראש נושא, וקטעי הקריאה אמורים להתאים או להתקשר לנושא הספציפי. לדוגמא, סרפים רבים היו בנושאים כמו אהבה, פרידה, בגידות, מוות, חלומות, בית ועוד כיד הדמיון. באזור המרכז והשרון נערכים כיום גם מפגשים בבתים פרטיים גדולים שבהם במקביל נערכים שניים או שלושה סרפים בחדרים שונים.
עד היום נערכו בישראל כ-2,000 סרפים. הניהול של אתר האינטרנט והאדמיניסטרציה שמאחורי כמות כזאת של מפגשים מצריכה כבר השקעה משמעותית של זמן ומשאבים ולכן נפתחה עמותה (מלכ"ר), שמנוהלת על ידי רז ספקטור המייסד וקבוצה של מתנדבים.
בחיפה נערכים מדי חודש כ-4 סרפים, ובגלל שיש אוהבי ספר רבים בעיר, לעתים קרובות לא כל מי שרוצה להירשם ולהגיע למפגש, מצליח להיכנס לרשימה הסופית של 8 המשתתפים. במפגשים, לצד קריאת קטעי הספרות, נוצרים גם קשרים חברתיים, שלעתים ממשיכים להתקיים גם כשהספרים נסגרים והסרף מסתיים.
אם בודקים באוניברסיטת חיפה ובבתי הספר השש שנתיים בעיר עלול להיווצר הרושם, שהספרות היא מקצוע שעומד לעבור מהעולם. היום מלמדים 5 יח"ל ספרות לבגרות בבתי הספר הריאלי וליאו באק, ותלמידים משאר בתי הספר בעיר נאלצים לנסוע אחה"צ לאוניברסיטה ושם ביחד הם לומדים לקראת הבגרות בספרות. מורות לספרות לא מוצאות עבודה בקלות, ובטח שלא במשרה מלאה, לעומת מורות לאנגלית, מתמטיקה, פיזיקה ולשון. אבל לעומת מעמדה של הספרות במשרד החינוך ובקרב התלמידים, יש הרבה אנשים שרוצים לקרוא ספרות יפה ולהיפגש בשעות הערב על מנת לפגוש אוהבי ספר כמותם ולשוחח איתם על יצירות ספרותיות.
האם גם הילדים של היום ירצו בעוד 20 שנה לשוחח על ספרים, שקראו והשאירו עליהם חותם, עוד אי אפשר לדעת, אבל ללא ספק אם משרד החינוך היה נותן קדימות לספרות ומשקיע בכך משאבים דומים לאלה שהוא מקדיש ללימודי 5 יח"ל מתמטיקה, לדוגמא, היינו רואים כאן נוער עם דמיון מפותח יותר, עם יכולת התנסחות מרשימה ואהבה לתרבות ואמנות.