ספריות עירוניות בחיפה: הרבה ספרים, קצת פחות קוראים

18 ספריות עירוניות פרוסות ברחבי העיר ומציעות פעילויות תרבות וספרי קריאה לבני כל הגילאים וללא עלות. יש ספריות בקריית חיים מערבית ומזרחית, בנווה שאנן, אחוזה, שפרינצק, ק. אליעזר וכמובן הספרייה הראשית ברחוב פבזנר בהדר. יש לציין, כי לרשת הספריות העירוניות בעיר יש אתר אינטרנט בו ניתן לקבל את כל המידע לגבי שעות הפעילות של הספריות והאירועים הצפויים בכל אחת מהן. בנוסף, באתר ניתן לראות את רשימת הכותרים (הספרים) החדשים, שהגיעו לאחרונה למדפי הספרים.

ב-10 מתוך 18 הספריות יש אחת לכמה שבועות אירועי ספרות למבוגרים, במסגרתם מתארחים בספרייה בשעות אחר הצהריים ובערב יוצרים מקומיים וגם סופרים ומשוררים המגיעים מחוץ לעיר. ב-13 ספריות יש אירועים המיועדים לפעוטות ולילדים (שעת סיפור). העירייה בוחנת אפשרות להקים ספריות עירוניות בהתאם לצרכי התושבים, וכשמוקמות שכונות חדשות נשקלת האפשרות להקים במקום ספרייה, כמובן, בכפוף לצרכי התושבים ולמבנים הציבוריים הפנויים.

האם יש מקום לספריות עירוניות בשנת 2018?

בישיבת מועצת העיר האחרונה שאלה חברת מועצת העיר שרית גולן שטיינברג את מנכ"ל אתו"ס יגאל זאבי לגבי העלויות של התזמורת הסימפונית ותיאטרון חיפה. גולן שטיינברג ביקשה לבדוק כמה כסף משקיעה עיריית חיפה בשני הגופים האלה והעלתה

את השאלה האם ההשקעה הכספית משתלמת. זאבי וחברי מועצה מוספים נזעקו על מנת להגן על התזמורת והתיאטרון, אבל גולן שטיינברג העלתה שאלה מהותית. לעירייה יש תקציב והיא מחליטה מה סדר העדיפויות שלה ולפיו היא מחליטה איך לחלק את הכסף.

מובן, התקציב הוא מוגבל והעירייה צריכה להחליט מה חשוב לה יותר ועל מה אפשר לוותר. השאלה היא כמה אנשים צורכים תרבות בחיפה והאם תזמורת ותאטרון מביאים לחיפה קהל מחוץ לעיר, ששווה להשקיע בו, בגלל שהוא נשאר לישון בבתי המלון או משאיר כסף במקומות בילוי או בחנויות. זו סוגיה שצריך לתת עליה את הדעת, בגלל שיש שיגידו שעיר שיש בה פעילות תרבותית, יוצאת נשכרת מבחינת האופן בו היא נתפסת.

ניתן לשאול את אותה שאלה גם לגבי 18 הספריות העירוניות, שיש בעיר.  על פי הנתונים, שהתקבלו מהעירייה, יש בחיפה 34,874 מנויים ובשנה מתבצעות 453,172 השאלות ספרים בספריות אלה. אם נחלק את מספר השאלות הספרים למספר הספריות בעיר, אפשר להניח שבכל יום, בכל האחת מהספריות (לו מספר ההשאלות היה אחיד בין הספריות) משאילים כ-70 ספרים. לא ברור האם מספר כזה של השאלות יומיות מצדיק את מערך הספריות, אבל ללא ספק חלק מהספריות נמצאות בשכונות שבהן מתגוררת אוכלוסייה בעלת הכנסות נמוכות יחסית, ויתכן שהספרייה היא האלטרנטיבה היחידה על מנת ליהנות מקריאת ספרים.

האם אפשר להביא ספרים ישנים לספריות העירוניות?

ליד הרבה פחי אשפה, ניתן לראות ספרים זרוקים. הספריות העירוניות ערוכות לספק מענה לספרים, שאין להם בית חם. בספריות לא מקבלים אנציקלופדיות וספרי לימוד.
לגבי סיפורת – מקבלים בשמחה, אם הם במצב ראוי לקריאה.

האם יש לחץ בספריות העירוניות בחופש הגדול?

בחופש הגדול אפשר למצוא בבקרים לכלוך בגני שעשועים, בגלל בני נוער, שמעבירים שעות על גבי שעות במקום ומשאירים עטיפות של חטיפים, בקבוקי בירה ועוד. גם על שפת הים אפשר למצוא בשעות הבוקר המוקדמות זבל, שהשאירו המבלים בלילה הקודם לפני שהגיעו לנקות. אבל יותר השאלות ספרים בגלל שילדים ובני נוער יוצאים לחופש הגדול – פחות רואים…

חשוב להבין שהמשמעות היא לא בהכרח, שבני נוער לא קוראים. יש בני נוער שרוכשים ספרים וקוראים אותם, אבל בספריות קוראים בני כל הגילאים, ועל רובם חודשי הקיץ לא משפיעים.

בבתי הספר בעיר יש ספריות עיון וקריאה ויש תלמידים, שבמהלך שנת הלימודים משאילים ספרים בבית הספר. ברוב המקרים, ביולי אוגוסט הספריות בבתי הספר נסגרות ומי ששאל מהן ספרים, צריך למצוא אלטרנטיבה אחרת.

"כשהייתי ילד, גדלתי בנווה שאנן והייתי מחליף ספרים בספרייה בבית אבא חושי, שהיה מאוד קרוב לבית שלי", סיפר היום עומר, תושב חיפה, בן 40, "לפעמים הייתי קורא את הספר תוך כדי הליכה ועד שהייתי מגיע הביתה הייתי כבר מסיים אותו. הייתי חוזר לספרייה, מחליף ספר וחוזר הביתה. הספרייה הייתה מאוד משמעותית בשבילי. היום כאבא לילדים אני לוקח אותם בערך פעם בשבוע לספרייה ברחוב טרומפלדור בנווה שאנן. אני והילדים מחפשים ספרים, כל אחד מאיתנו משאיל ספר או שניים ואנחנו חוזרים הביתה. אני חושב שהקריאה היא חוויה נהדרת בילדות וילד שמתרגל לקרוא בשעות הפנאי שלו לצד המחשב והנייד מעשיר את עולמו. אין ספק, שהעובדה שהילדים רואים אותי קורא ספרים וההליכה השבועית לספרייה הביאה לזה שכל הילדים שלי אוהבים לקרוא".

לעומת עומר, שממשיך לפקוד עם ילדיו את הספרייה העירונית, יש אוהבי ספר רבים, שקוראים אבל לא משאילים ספרים בספריות.

"אני מגיעה לספריות העירוניות למפגשים עם סופרים מדי פעם", אומרת שרון, תושבת העיר בשנות ה-40 לחייה, "אבל אני לא מלווה ספרים בספריה. כשהייתי ילדה כן הייתי מגיעה לספרייה להחליף ספרים, אבל זו הייתה תקופה אחרת והייתי מגיעה גם לספריה בשביל להכין שיעורי בית ועבודות, כי לא היה מחשבים ואינטרנט. היום כשאני רוצה לקרוא ספר אני קונה אותו בחנות ספרים ולפעמים בחנות ספרים יש שנייה. יותר מזה, יש היום כל כך הרבה הנחות, על אף הניסיון להסדיר בעזרת חקיקה את מחירי הספרים, שאפשר למצוא ספרים ב 20-30 ש"ח, ולכן לא ברור לי בשביל מה ללכת לספרייה".