כמאתיים איש הגיעו להקרנת סרטו של של רמי א כץ – "סיבת המוות". הסרט חוקר את נסיבות מותו של השוטר סלים ברכאת, כאשר הוא עוקב אחר התחקיר שמקיים ג'מאל ברכאת, אחיו של סלים ז"ל.

הפיגוע בו נהרג סלים ברכאת ז"ל

סלים היה שוטר במחוז תל אביב, בתקופת הפיגועים הקשים – שנת 2002. בכל שבוע היו מספר פיגועים, אוטובוסים התפוצצו, פיגועי ירי ודקירה ללא הפסקה. הדם ניגר ברחובות ללא הפסקה. באותו הלילה, פתח מחבל באש מרובה M-16, לעבר סועדים במסעדת הסי-פוד-מרקט. המחבל עמד על גשר מעריב והמטיר אש תופת. סלים ברכאת שמע על הפיגוע בקשר. הוא היה שוטר מוסווה ללא מדים. הוא רץ למקום הפיגוע והסתער בגבורה על המחבל. אזרח נוסף שהחזיק באקדח, הסתער אף הוא על המחבל. בסוף ההסתערות, המחבל וסלים נותרו הרוגים. הסרט הצמרר עוקב במשך 7 שנים, אחר מסעו של ג'מאל ברכאת, אחיו של סלים, במטרה לחקור את נסיבות מותו של סלים. ג'מאל משוכנע כי סלים נהרג מירי האזרח ולא מסכין המחבל, כפי שטענו השוטרים בגמר האירוע.

בסיום ההקרנה התקיים פאנל מרתק בהנחיית מאגי סקר:

ניצב בדימוס יוסי סדבון, מי שהיה מפקד מחוז תל אביב בעת הפיגוע, הופתע מחומר הראיות שנאסף במהלך הצילומים, חומר הכולל הקלטות של אנשים שהיו עדים לאירוע. ניכר היה כי סדבון המום מהממצאים, בדומה לקהל שצפה בסרט. סדבון אמר כי יבקש מאגף החקירות לחקור מחדש את נסיבות מותו של ברכאת ולכלול בחקירה את הממצאים שעלו בסרט.

מאגי סקר פתחה את הפאנל לאחר ההלם ששרר בקרב הצופים בסרט: "אני מרגישה את הדממה שמשתררת באולם לאחר הצפייה בסרט הקשה הזה."

יוסי סדבון (מי שהיה באותה העת מפקד מחוז תל אביב): "הגעתי לאירוע לפני מפקד המרחב. ביצעתי סריקה עם האנשים שהיו באירוע. השוטרים בשטח הסבירו לי שהיה ירי של אזרח ושל סלים. לא ראיתי סימן ירי על סלים. אני יכול לומר באחריות כי מצד הרמה הבחירה של המשטרה לא היה כל ניסיון טיוח. לעתים יכולה להיות טעות בזיהוי בלילה, בחושך, על ידי האזרח. טעויות בזירת אירוע קורות לעתים. אינני יודע אם זה קרה. אני יודע שסלים נדקר בצוואר ואינני יודע אם זו סיבת המוות. אני לא מכיר כל ניסיון טיוח.

ג׳מאל ברכאת: לא כל מה שמצאנו במהלך התחקיר הוצג בסרט. הסכין של המחבל נשלחה לבדיקת DNA. הבדיקה אישרה את מה שחשבנו – הדם של סלים לא היה כלל על הסכין, למרות שכביכול היה הנדקר האחרון.
בנוגע לחשד כי סלים נורה בערפו, אמר ג'מאל: אני יודע שכאשר גופה מגיעה לאבו כאביר, מצלמים אותה מכף רגל ועד ראש. לאן נעלמו התמונות של העורף של סלים וצילומי הרנטגן שהיו יכולים להראות את הקליע בראשו?

ג׳מאל פנה לסדבון בשאלה: למה שיקרתם לנו?

סדבון בתגובה: מעולם לא שיקרנו. סלים נפגע, ללא ספק, בחתירה למגע עם המחבל. לאחר הצפייה בסרט מתעוררות ספקות. ניתן לבדוק גם היום את הדברים על מנת להסיר את הספקות.

אחת הסוגיות הכואבות בסיפור נוגעת לשאלה האם לפתוח את קברו של סלים ברכאת, כדי לברר אם הקליע נותר בראשו. ניכר כי אנשי הדת הדרוזים אינם מעודדים פתיחת קברים, על מנת שלא לגרום לסערת רגשות בקרב בני המשפחה…

מאגי סקר לג׳מאל: מדוע אינך מעוניין לפתוח את הקבר?

ג׳מאל ברכאת: אני מעוניין תחילה לשמוע את כל העדויות שידועות ומוסתרות מאתנו.
יחד עם זה, כמוצא האחרון, אנחנו נפתח את הקבר.

מאגי לכבוד השופט שיח' עמאד אבו ריש: מה אומרת הדת הדרוזית בנוגע לפתיחת הקבר? הרי אנחנו מאמינים בגלגול נשמות ולא מייחסים חשיבות מיוחדת לגופה עצמה.

כבוד השופט שיח' עמאד אבו ריש: בעבר פתחנו קברים של חללים בנסיבות מסויימות. פתיחת הקבר פותחת את היגון והייסורים. נסיבות המוות שהיה מחייבות קבלת כל האינפורמציה המצויה בידי הרשויות. אני חושב שהמדינה חייבת לומר את האמת.

רמי א כץ, יוצר הסרט: התחלתי לעשות את הסרט כי חבר שלי היה בפיגוע ורציתי לחקור את הטראומה שלו. תוך כדי התחקיר ראיתי שבעצם יצאו ארבע גרסאות שונות לתקשורת. שוחחתי עם ווילי והוא אמר לי שלסלים לא היה בכלל אקדח והוא זה שירה במחבל.
כשנפגשנו עם ג׳מאל והסברתי על הסרט, היה בינינו חיבור מיידי. כל התמונות אמיתיות והחומר אינו מבויים. לכן הפקת הסרט נמשכה שבע שנים.

שיבל כרמי מנצור, כתב צעיר, בן העדה הדרוזית: על הדוקטור היס אפשר לצפות בתחקירים מאד מעמיקים של עובדה. הסיפור קורה במשטרה, שבה שמונה ניצבים פרשו בשנים האחרונות, בפרשיות כאלה ואחרות. יש כאן ראיות. יש כאן עד ראיה של עדים שמספרים שאזרח ירה בסלים. יש כאן את ווילי (האזרח) שמסביר שיש משהו שהוא רוצה לספר.
אבל הסיפור האמיתי הוא הסיקור של הדרוזים, שמתעצם בעיקר כשיש דם, בעיקר דם שיבש.  הקטע שהכי הכעיס אותי בסרט: הבחור שלוקח את ג׳מאל הצידה ואומר לו ״אל תשנאו את היהודים בגלל מה שקרה לסלים״.
שיבל הוסיף: אחרי שישים שנה שהדרוזים שותפים להקמת המדינה, מישהו חושב שבגלל הסיפור הזה הדרוזים ישנאו את היהודים?
אולי היה שם מישהו במשטרה שחשב שהעדר הזה שקוראים לו דרוזים, תהיה ירידה באחוזי הגיוס של הדרוזים או שמישהו יחפש נקמה.
בממסד הישראלי בודד בחיים האזרחיים של הדרוזים בצורה שיטתית ואף אחד לא החליט להצטרף לאסד. אני מעריך מאד ומכבד את העובדה שסדבון הגיע לכנס.

[bs-white-space]

יוסי סדבון: בראיה לאחור זה נראה כאילו מישהו ניסה לעוות את האמת. אני הייתי בשטח, 20 דקות לאחר האירוע. לא היה זמן, לאף אחד, לעוות את האמת. כולם בשטח אמרו את אותו הדבר וסיפרו את אותו הסיפור.

לדעתי, היעדר ה-DNA של סלים על הסכין זה סיפור בעייתי וראייה שיש לברר.
בעיניי, סלים היה גיבור. הוא חתר למגע. פגש במחבל ונהרג.

אני מרגיש קרבה גדולה מאד לדרוזים. הייתי מפקד משמר הגבול. בחיים לא הייתי פוגע בדרוזים ולכן אני דוחה את הטענה כי היה כאן מעשה הסתרה מכוון. הייתי ראש אגף החקירות ואני יודע שאפשר להגיע גם היום לחקר האמת. לצערי, על פי הסרט, נראה שמישהו פה פיספס ואם הייתי היום ראש אגף חקירות, הייתי מורה על חקירה חוזרת ומגיע לחקר האמת.

בשלב הזה נפתח הפאנל לשאלות הקהל:

אני התכבדתי בשאלה הראשונה, לכבוד השופט, שיח' עמאד אבו ריש, על נפשו הרדופה של ג׳מאל המתפללת לפתיחת הקבר וחקר האמת: כבוד השופט השיב כי מבחינה דתית, אין מניעה לפתוח את הקבר, על מנת להגיע לחקר האמת.

בנוגע לשאלה שהופנתה מהקהל על שיטת התחקיר של משטרת ישראל אמר סדבון: היינו בשנים קשות מאד של פיגועים ללא הפסקה. עיקר התחקירים שביצענו התמקדו במחבלים ושולחיהם ובמטרה לעצור במהירות את הפיגוע הבא. מבחינתנו היה שם תיק סגור של שוטר שחתר למגע, שוטר שנדקר, אזרח שירה ולא עסקנו בנושא מעבר לכך. סדבון הוסיף: לאחר שראיתי את הסרט, מחר, בכוונתי לפנות לאגף החקירות בבקשה לפתוח תיק חקירה. אני לא חושב שהמשטרה תסרב לביצוע חקירה כזאת.

רמי א כץ הוסיף: ראיינתי את הפרמדיק שהעלה את האזרח לאמבולנס. הוא אמר שהאזרח היה בהיסטריה ואמר שהוא ירה בשוטר. עדות זו כלל לא הייתה בתיק הראיות.

שיבל כרמי מנסור סיים בדבריו: אם המשטרה הייתה נעתרת לבקשת החקירה החוזרת, אז זה היה מוציא חלק מהעוקץ של הסרט, אבל תגובת המשטרה (כי מדובר בתיק סגור) מחזקת את טענת הסרט על טיוח. אני מאמין שנדע בקרוב את האמת.

סיכום שלי לפאנל:

בסיום הפאנל נותרנו עם שאלה קשה בנוגע לנסיבות מותו של סלים ברכאת. ​יחד עם זאת, ישנן כמה נסיבות שראוי לציין ואפרט אותן כאן:

האזרח שהסתער על המחבל, כאשר בידו אקדח עם קליבר קטן ו-7 כדורים במחסנית, מול מחבל עם נשק אוטומטי, הוא ללא ספק גיבור ואמיץ לב. הוא יצא להתקפה על המחבל בסיכון גבוה. גם אם יתברר בסוף כי אחד הכדורים שירה, פגע והרג בשוגג את סלים ברכאת, לדעתי הוא גיבור ואמיץ.

בנוגע לעומק התחקיר: אני זוכר היטב כי באותם ימים, טרום הקמת גדר ההפרדה, כאשר הדם זרם ברחובות ופיגוע רדף פיגוע, שוטרי משטרת ישראל עבדו סביב השעון. הם גילו אומץ לב ונחישות, כאשר למעשה עסקו רוב הזמן במלחמה בטרור ולא בשיטור. בנסיבות שכאלה, לאיש לא הייתה דקה פנויה לביצוע תחקירים מעמיקים בנסיבות מותם של מעורבי הפיגוע. עיקר תשומת הלב הייתה נתונה לעצירת הפיגוע הבא וחקירת המשלחים.

בנוגע לרמיזות לזלזול של המשטרה בתיק הזה בגלל היותו של סלים ז"ל דרוזי: אני לא התרשמתי שזה המקרה. אני נוטה להאמין שהברית האמיצה בין היהודים לבין הקהילה הדרוזית האצילה, היא ברית אמיתית.

ג'מאל, אציל הנפש, לא ינום ולא יישן, עד אשר יגיע לחקר האמת. לכן, ראוי שיינתנו בידיו כל הראיות, כדי להגיע לחקר האמת בנוגע לנסיבות מותו של סלים ברכאת, הלוחם הגיבור זצ"ל.