את מחירה הכבד של הקונספציה המפורסמת, אשר נולדה בששת הימים וסיימה את חייה במלחמת יום הכיפורים, כולנו ממשיכים לשלם עד היום. הקונספציה של מכל האמוניה במפרץ חיפה חיה 32 שנים מאושרות עד שנפטרה לפני שנה. למרות שהייתה עלולה לגבות מחיר כבד לא פחות, נחלצנו ממנה במזל של טיפשים. שתי הקונספציות הללו התבססו על אותו נימוק אידיוטי, "לא יקרה כלום כי עד כה לא קרה כלום", נימוק שעל פיו אפשר לסגור את כל חברות הביטוח בעולם.
אבל במערכות ההון-שלטון שלנו, עדיין מסתובבים עקשנים הלהוטים להשיב לחיים את הקונספציה ההיא ולתקוע מאגר אדיר של נשק כימי מתקתק בתוך אזור צפוף אוכלוסין, בטווח אלפי טילים מדוייקים. הם ממשיכים להגות רעיונות הזויים, החל מהשבה לחיים של המכל היבשתי ז"ל, הצבה של מכל צף בדמות אנייה קבועה בנמל, בניית מקשר ימי במרחק יריקה מחוף קריית חיים, מקשר ימי במרחק שתי יריקות מהחוף, ולרשימה היצירתית הזאת אפשר אולי להוסיף גם סופרטנקר מעופף או אווירון דוד.
כדי להחיות את הקונספציה, יש צורך למכור לציבור שני כזבים בסיסיים. כזב ראשון: אין למדינת ישראל קיום ללא אמוניה ובלעדיה יתמוטט המשק כולו. כזב שני: ייבוא אמוניה באניות צובר הוא הדרך הבטוחה ביותר וכל דרך אחרת פסולה מעיקרה.
המערכת הסימביוטית שכוללת את חיפה כימיקלים (חכ"ב), המשרד להגנ"ס, המל"ל ומשרדי ממשלה אחרים, הסבירה שייבוא אמוניה באיזוטנקים הוא מסוכן ביותר. הם יצרו וועדות מומחים יש מאיין, הציגו דוחו"ת של וועדות מטעמם. הם אפילו המציאו מונח חדש, "מקדם סירבול", שאיש בעולם איננו מכירו, מתוך מטרה לשוות לדיון הזה מכובדות אקדמית מקצועית. הם הלכו והסתבכו כאשר הטיסו לכאן מומחים זרים שלא הבינו את חוקי המשחק ותמכו דווקא בגרסה המנוגדת.
למזלנו, בתי המשפט בישראל, ובמיוחד בית המשפט העליון, מקבלים החלטות על סמך עובדות ונתוני אמת, ויודעים לסנן להג תקשורתי ודיסאינפורמציה ממומנת. בדיוק לפני שנה הורו שופטי העליון, חנן מלצר, אורי שהם ונעם סולברג, לרוקן לאלתר את מכל האמוניה ולהפסיק את ייבוא האמוניה הנוזלית באניות צובר. בהעדר ממשלה אחראית, נאלצו השופטים בירושלים לקבל את תפקיד המבוגר האחראי.
אבל חכ"ב וידידיה לא וותרו בקלות. קשה לשכוח את התנהלותה בשנה שעברה, החל מחסימות מאורגנות של צמתים מרכזיים ועורקי תנועה, הפגנות רועשות ומצולמות בלווי שלטים, חצוצרות וטליתות, ועד לנאומים מתלהמים של ראשי התאחדות התעשיינים וההסתדרות. בכנס החירום שארגנו שרגא ברוש ואבי ניסנקורן ב- 26 לאפריל, 2017 הודיעו לנו כי "מדינת ישראל לא יכולה לחיות בלי אמוניה… מכה לתעשייה, לעובדים ולמשק שתחזיר אותנו מאה שנה אחורה… סגירה של כמאה מפעלים, כולל תעשיות ביטחוניות… 5000 עובדים במעגל הראשון ועשרות אלפי עובדים במעגל השני".
גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצטרף לאופנסיבה, אבל נסוג בזריזות מוזרה מקדמת הבמה התקשורתית, מסיבות השמורות עמו, והותיר את תפוח האדמה הלוהט הזה בידי עוזריו.
וראו זה פלא, חלפה לה שנה תמימה והמשק לא השתולל, עשרות מפעלים לא קרסו, התעשיות הביטחוניות לא עמדו מלכת, עשרות אלפי עובדים לא פוטרו ואף אחד לא התלונן על מחסור באמוניה. כל צורכי המשק מסופקים באופן שוטף ע"י ייבוא בטיחותי באיזוטנקים, דרך נמלי חיפה ואשדוד. את המפעל הצפוני של חכ"ב סגרו למרות שמפעל כי"ל דשנים, הממוקם ממש מעבר לגדר של חכ"ב צפון, והמפעל הדרומי של חכ"ב, שני מפעלים שחולקים ביניהם את רוב האמוניה המיובאת לישראל, מקבלים את מלוא דרישתם ועובדים באופן סדיר כבר יותר משנה, מאיזוטנקים. מסתבר שכוחות הכלכלה חזקים והגיוניים יותר מכל הממבו-ג'מבו הזה.
להגיון הזה קיבלנו לאחרונה אישור מגוף רציני ובלתי תלוי בדמות וועדת המשנה למוכנות העורף בראשותו של שר הביטחון לשעבר, ח"כ עמיר פרץ. חברי הוועדה ערכו סיור בנמל חיפה וקיימו שלושה דיונים מסווגים עם כלל נציגי הממשלה והגופים הביטחוניים הרלוונטיים. בנוסף, הם קיימו דיון בלתי-מסווג עם כלל הגורמים האזרחיים, מהאקדמיה, התעשייה, השלטון המקומי וארגוני הסביבה, בהשתתפות יו"ר וועדת חוץ ובטחון, ח"כ אבי דיכטר. הוועדה קבעה באופן חד משמעי כי הפתרון הזמני לסוגיית האמוניה הוא ייבוא באמצעות איזוטנקים, והפתרון לטווח הארוך הוא הקמתו של מפעל לייצור אמוניה בדרום הארץ. לא מיכל-חוף, לא מקשר ימי ולא קונספציה.
אבל חכ"ב וידידיה הנאמנים עדיין אינם מוותרים. הם הצליחו לתמרן את ממשלת ישראל לקדם תכנית תשתיות לאומיות להקמת מקשר ימי בחיפה כפתרון קבע להספקת אמוניה למשק. בכך הם ממשיכים לסבך ולהביך את הממשלה במספר אופנים. ראשית, כל הערכאות המשפטיות במדינה פסקו כבר לפני שנה שהאמוניה איננה תשתית לאומית. שנית, החלטת הממשלה התקבלה בחיפזון תמוה, ללא הליך מקצועי רציני, אלא על סמך דיון כלשהו שהתקיים בכלל במשרד האוצר. והחלק ההזוי ביותר בסיפור הזה, הוא ההחלטה להסמיך את חכ"ב להכין את התוכנית עבור הוועדה לתשתיות לאומיות (ות״ל) בראשות אביגדור יצחקי. למי שלא מצליח להבין, אותם אלה שהורשעו בעבירה על חוק רישוי עסקים ונגזר דינם לשלם קנסות כבדים בגין אותה פעילות, מוזמנים כעת לתכנן אותה מחדש…
למי שהספיק לשכוח, חכ״ב היא זאת שטענה כי מכל האמוניה שלה הוא המוגן ביותר בעולם, והמשרד להגנ"ס אמר אמן. היא זאת שהצהירה כי תוחלת החיים של המכל עולה על 86 שנים, בעוד שהממוצע העולמי הוא 40 שנה, והמשרד להגנ"ס אמר אמן. נציגיה הצהירו בשבועה בכל הערכאות המשפטיות בסיוע מומחים מחו״ל כי לא ניתן לרוקן את המכל, והמשרד להגנ"ס אמר אמן. ופתאום, עם קצת לחץ מהעליון, הם רוקנו את המכל בתוך שבועיים.
ועדיין לא אמרנו דבר על ביקורתו הברורה של בית המשפט העליון על אופן בחינת פתרונות הקבע, על המלצתו לצמצם את השפעת חכ״ב, על הצורך בעידוד תחרות, על קביעתו כי קיים כאן מקרה ברור של רגולטור שבוי. ולא דיברנו על התכחשות הות”ל לחובתה לבחון חלופות טכנולוגיות נוספות. ולא דיברנו על כך שהמקשר הימי אמור להביא לכאן אניות אמוניה מפלצתיות של 45,000 טון, במקום אניות של 16,800 טון, שהגיעו לכאן בתקופות שאותן אנו רוצים לשכוח.
ההתנהגות של חכ"ב בשילוב התנהלות מופקרת של ממשלת ישראל ומוסדות המדינה הן התרסה בוטה כנגד כל הפסיקות של בתי המשפט בישראל וכנגד שלומם וביטחונם של כלל האזרחים. לכן, אין זה מפתיע כי שוב נאלצת עירית חיפה לעתור לבג"ץ כנגד הות״ל וחכ"ב. ההיסטוריה חוזרת ושוב נקראים שופטי העליון לעצור בגופם את הקונספציה, להעמיד את פורעי החוק במקומם הראוי ולהסביר לכל הצדדים איך מתנהלת מדינה דמוקרטית.
אהוד קינן הוא פרופ' לכימיה בטכניון, יו"ר ועדת האמוניה, נשיא החברה הישראלית לכימיה, העורך הראשי של כתב העת הישראלי לכימיה ויו"ר ועדת מקצוע הכימיה במשרד החינוך.