בכל פעם מחדש אני נדהם מעמידתו העיקשת של פיקוד העורף (פקע"ר) לצד מכחישי האסון הבא במפרץ חיפה.
זהו פיקוד ששומר היטב על האינטרסים של בעלי המפעלים המסוכנים במפרץ וזה בסדר, כל עוד היה מאזן את חוות הדעת שלו מתוך ראיית שלום הציבור ודאגה מלאה ושלמה לחיי מאות אלפי התושבים באזור עוטף המפרץ.
בכך לא שונים מפקדי פיקוד העורף לדורותיהם. כבר ראינו בעבר בכירים מפיקוד העורף ומחיל המודיעין ששנה לאחר שיחרורם מהצבא (בתום תקופת הצינון) מיהרו לעבור לעבוד אצל מעסיקיהם החדשים..נחשו מי? כמובן, המפעלים הפטרוכימיים במפרץ. הם לא המציאו זאת…
בביקור אליו הוזמנו חברי מועצת העיר של חיפה באחד מהמפעלים היותר מסוכנים במפרץ הם גילו סמוך לשולחן עמוס הכיבוד והפינוקים: שר אנרגיה לשעבר, ניצב במשטרה בדימוס ומנהל מחוז וראש מדור חומרים מסוכנים מהמשרד להגנת הסביבה בגמלאות, אלה היו סמוכים לשולחנו של הטייקון שבעבר הם פיקחו עליו.
במצב כזה נקל להבין מדוע יש לנו סיבה טובה לחשוד ב"חוות הדעת" שהוציאו בכירי פקע"ר כאילו "לא נשקפת סכנה לציבור באזור מפרץ חיפה". לא רק אנחנו דחינו את חווות הדעת ההזויות הללו, שקבעו בין השאר שאין כל צורך למגן את מיכל האמונייה ולא מצאו שום בעייה לאשר לבתי הזיקוק להקים עוד מתקנים סופר מסוכנים בשיטחם.
אחד מאלופי פקע"ר בעבר הלא רחוק, הלא הוא אלוף במיל' יוסף משלב– מכהן כיום בכובע כפול: מחד, הוא הממונה על המחוז ויו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניייה של משרד הפנים בחיפה ומאידך הוא עומד בראש ועדה שכפופה לפיקוח משרד הפנים: ועדת התכנון והבנייה המשולבת למתחם בתי הזיקוק בחיפה. אלוף הפיקוד לשעבר יוסף משלב לא רואה בכך כל בעייה. במסגרת הועדות שהוא עומד בראשן מצא לנכון האלוף במיל. משלב לאשר לבתי הזיקוק להקים את אחד המתקנים המסוכנים ביותר במזרח התיכון- מתקן "הפצחן המימני". למרות שבדו"ח ניהול הסיכונים שכתב מומחה שהעסיקה בז"ן נאמר כי רדיוס הפגיעה במקרה של פיצוץ אלפי טונות של מימן בלחץ גבוה יחרוג מאד מגבולות המפעל. מי שהפעיל את כל כובד משקלו לסייע לבעלי בז"ן, משפחת עופר (פטרוניו משכבר הימים), לאשר את הקמת המתקן הזה, היה לא אחר מאשר ראש עיריית חיפה יונה יהב.
ליונה יהב יש הרגל משונה: כאשר מדובר במתקנים מסוכנים במפרץ חיפה המצויים בבעלות גורמים מחו"ל או גורמים שלא תרמו שקל לעיר חיפה, הוא מתנגד בכל תוקף לקיומם ומצביע בהכרזות דרמטיות על הסיכונים שהם יוצרים. אך מה רבה התמיהה כאשר מדובר במפעלים שכנים, ממש מעבר לגדר, בהם הסכנה לא פחות רבה ולעיתים אף חמורה פי כמה (כמו בפצחן המימני) הוא נאלם דום ואף מעודד את קיומם. מדוע? זה די שקוף, הבעלים הם ידידיו, תורמים כמה מליונים להקמת אצטדיון והיכל ספורט שהם "נזיד עדשים" עלוב יחסית למליארדים שהם ירוויחו מאישור תכניותיהם.
כעת משפחת עופר קיבלה תיאבון מוגבר: יש מאין מורצת בועדה המחוזית בראשות יוסף משלב, במהירות שיא תוכנית שאף פעם לא נבחנה ברצינות ברמה הציבורית, לשלש ואף לרבע (פי 4) את כמות המתקנים המסוכנים והמזהמים בשטחי תאגיד בז"ן במפרץ חיפה.
היינו מצפים שגופים ממלכתיים, ובראשם פיקוד העורף יקומו בקול זעקה ויאמרו- "עד כאן! יש גבול לסיכון מאות אלפי תושבי האזור וחשיפתם לאיומים שאין להם אח ורע בעולם", אבל במדינת ישראל, נראה כי מי שמנהל את הדברים זהו ההון ואילו השלטון משמש לא פעם כעושה דברם. בקיצור, הגיבוי האוטומטי של פקע"ר ומערכת הביטחון למפעלים הללו ממשיך בשלו.
לצערנו זה לא פסח גם על מערכת הביטחון. מחדלים שהתגלו מאז מלחמת לבנון השנייה טרם תוקנו וטרם טופלו, למרות אזהרותיו של מבקר המדינה. כאילו ממש מחכים לאסון הבא ואף נותנים יד להחרפת הסיכון בצורה מופקרת וחסרת אחריות.
בהקשר זה:
מיהו מנכ"ל בז"ן? שמו תא"ל במיל. פנחס בוכריס, לשעבר מפקד בכיר באמ"ן ומנכ"ל משרד הביטחון המוכר לי היטב.
בוכריס חביבם של אהוד ברק ומתן וילנאי – השר שפרש לאחרונה מהמשרד להגנת העורף ונוסע לשרת בסין. זמן קצר לאחר מינויו של בוכריס לתפקידו הרם אצל משפחת עופר הוא כבר זכה לביקורו של מתן וילנאי שהצהיר מיד על "תוכנית למיגון בתי הזיקוק מפני הטילים של חיזבאללה" שהוא יציג לאישור הממשלה (ראה כתבה מצורפת מ"גלובס").
האם מתן וילנאי שכח לקרוא את דוחות המודיעין המספרים מהו החימוש, מהם אמצעי השיגור, מהי רמת הדיוק, מהם ההיקפים של הירי הצפוי ומהן המטרות של הצד השני?
לעתים אנו משפשפים עינינו בתדהמה: בעוד "ממשלת ישראל מודאגת מגורל ארסנל הנשק הכימי של סוריה ועוקבת אחריו בדאגה" מצוי פה בטווח מאות מטרים מריכוזי אוכלוסייה גדולים, ממש לידנו- ארסנל כימי מסוכן ונפיץ ועוד יותר מאיים! וכעת עוד מתכוננים להכפילו פי כמה…
אבל על זה ממשלת ישראל על כל זרועותיה הבטחוניות והמקצועיות לא עוקבת כלל בדאגה.
תזכורת:
שר הביטחון, שר התשתיות ושר התמ"ת לשעבר פואד בן אליעזר:
"לא צריך לחכות לפצצה האירנית, הפצצה הגרעינית כבר נמצאת פה אצלנו במפרץ חיפה".
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="מיכל האמוניה – חיפה" tag="66" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]
שלום רב,
צפה בקטע הבא הממחיש היטב את סכנתו וקטלניותו של גז האמוניה.
זהו אירוע אמיתי משנות ה- 2000 שהתרחש בארה"ב.
אזהרה: לא קל לצפייה!
http://www.youtube.com/watch?v=lzObhHet9QM&feature=player_embedded
במפרץ חיפה מאוחסנים אלפי טונות של אמוניה ולא רק במיכל המפורסם. בכבישי האזור נוסעות עשרות משאיות עם אמוניה וחומרים מסוכנים לא פחות.
לא רק זאת: יש באזורנו מאגרי חומרים מסוכנים נייחים וניידים עצומים בהיקפם- קטלניים לא פחות ואולי אף יותר כמו: ברום, אתילן, מימן, כלור, דלק, גז בישול וגז טבעי.
כל זאת בסמיכות לריכוזי אוכלוסייה המוניים! בתוך כל בליל "החומר נפץ" הזה אתה, אני, בני משפחותינו חיים יום יום, כאילו זה מובן מאליו…
כעת בתי הזיקוק ומפעלים נוספים, שהיו צריכים להעיף מזמן את הסכנות הללו מהאזור- רוצים להכפיל פי כמה את המאגרים הקטלניים הללו ולהגביר את זיהום האוויר שקוטל אנשים בשקט בטווח ארוך! הועדה המחוזית ועיריית חיפה מריצות במהירות שיא תוכנית הזויה להוסיף פי 4 מתקנים מסוכנים בשטח בתי הזיקוק, בלי שום מיגון הולם, בלי לצמצם את הזיהום והסכנה אלא להרחיבם פי כמה!
היכן אתה/ת? מה הנך מוכן/ה לעשות בנידון?
האם תמשיכו להדחיק? האם תמשיכו לטמון את הראש בחול, או לברוח לחו"ל?
האם אתם שותקים עדיין?
זו לא המצאה, אתם יודעים שזוהי אמת לאמיתה. עד היום הממשלה, העירייה וכל מי שהיה אמור להגן עלינו, התעלמו מהסכנה, התעלמו מדוחות מבקר המדינה בעניין
ופשוט הפקירו את גורלנו…
אזרחים, התעוררו, התחילו להשמיע את קולכם כעת.
דירשו להעיף מפה את מה שמסכן את חיינו ואל תתעוררו רק לאחר האסון ההמוני הבא!