דּוּחָל שָׁב אל נחל אזוב לקראת הסתיו – צילומים של ציפורים בחיפה

 הדּוּחָל שָׁב מִנְּדוּדָיו וְהֵבִיא אִתּוֹ אֶת הַסְּתָו

חיים בגובה העיניים: ציפורים ואורחים בסתיו

יש מקומות בחיפה שאני מגיעה אליהם שוב ושוב, גם בלי סיבה מיוחדת. נחל אזוב הוא אחד מהם. הוא מסוג המקומות שקל לפספס: נמצא בתוך חיפה, לצד שכונות, כבישים ובנייה, ובכל זאת כשנכנסים אליו נדמה לרגע שהעיר נשארה מאחור. הוא יורד ממדרונות הכרמל וממשיך מערבה עד אזור אכסניית הנוער, מנהרות הכרמל וחורבת קסטרא. עיריית חיפה מתארת בצדק את הנחל כמרחב שבו נפגשים חורש ים־תיכוני, גריגה ובתה, ובחלקו גם יער פארק של עצי חרוב(מתוך: מסלול טיול: נחל אזוב). וזה בדיוק הקסם שלו.

יום שבת. סוף הקיץ. אני הולכת בשביל העובר לאורך הנחל, וכבר מרגישים באוויר את חילופי העונות. פה ושם צצים חצבים, הקוצים עדיין שולטים בשטח, העשב יבש וזהוב, אבל משהו כבר מתחיל להשתנות. אני מרימה את המבט לשמים. מעל שכונת כבביר מופיע חוויאי נחשים, דואה במעגל רחב מעל הנחל. הוא ממשיך לכיוון דרום, חולף מעל הרחובות והבניינים, מעל אזור קסטרא, ונעלם אי־שם לכיוון האצטדיון. כמה דקות אחר כך אני שוב מורידה את המבט והנה, החיים ממשיכים בגובה העיניים.

לאורך השנים פגשתי כאן ציפורי שיר, דורסים, חוגלות, אנפות בקר ואפילו פעם אחת צבוע. חלק מהציפורים נבלעות בתוך הסבך וקשה מאוד לראות אותן. הסיבכי שחור־הגרון, למשל, הוא אלוף ההסתרה: שומעים אותו הרבה לפני שרואים אותו. הפשוש פחות מסתתר ומקפץ בין השיחים כאילו השביל שייך לו.

גם הציפורים הנודדות הופכות את הנחל למעניין במיוחד בתקופת הסתיו. חטפיות אפורות עוצרות כאן, חנקנים מגיעים, דוחלים נראים על ענפים בולטים, בעונות נדידה שונות ובין השיחים אפשר לפגוש חכליליות סלעים. יש ימים שבהם נדמה שכל שיח וכל עץ מחזיקים בתוכם ציפור אחרת.

ולא רק ציפורים יש כאן. באביב הנחל מתכסה בפריחה בצהוב, סגול ואדום, פרפרים ודבורים עוברים בין הפרחים, ובקיץ המאוחר נשארים הקוצים, העשב היבש והצבעים הזהובים. אפילו השפיריות מופיעות פתאום, מנצנצות בשמש.

חורשת רוטרי: טבע קהילתי

וממש בסמוך לנחל אזוב נמצאת פינה נוספת שבה הטבע מצליח להפתיע דווקא בתוך העיר, חורשת רוטרי. החורשה שוכנת במבואותיה הדרומיים של העיר, ליד אכסניית הנוער ומגרשי הכדורגל. החורשה הוקמה ביוזמת מועדון רוטרי חיפה ובשיתוף עיריית חיפה; העצים הראשונים בה ניטעו בט"ו בשבט 2019, ובמאי אותה שנה היא נחנכה. בשנת 2021 נחנכה מחדש במסגרת שדרוג שכלל הוספת ציליות וספסלים לרווחת המבקרים. אני אוהבת את העובדה שהיא נמצאת דווקא שם: מצד אחד כבישים, מגרשי ספורט ובניינים, ומצד שני עצי ענק, צל ופינה ירוקה לעצור בה.

כשהטבע פוגש את העבר

ואז מגיע המפגש המיוחד ביותר של המקום: הטבע פוגש את העבר. בקרבת הנחל נמצאת חורבת קסטרא, אתר ארכאולוגי שבו נחשפה עיר מן התקופה הרומית־ביזנטית. החפירות במקום חשפו בתי מגורים, דרכים, מבני תעשייה ומתקנים לייצור יין ושמן זית – בהם שבעה בתי בד ואחת־עשרה גתות המעידים על היקף משמעותי של תעשייה קדומה באזור.

כשעומדים ליד האבנים העתיקות, קשה שלא לחשוב על האנשים שחיו כאן לפני מאות רבות של שנים. הם עיבדו את האדמה, ייצרו שמן ויין וצעדו בשבילים האלה ואולי גם הם שמעו את אותן ציפורים שאנחנו שומעים היום. על אחת מאבני העתיקות אני פוגשת חכלילית סלעים. במקום אחר מציץ כוס חורבות מתוך הצמחייה, חנקן ניצב על ענף יבש כשמאחוריו בנייני חיפה ושרקרק חולף בטיסה. הניגוד הזה הוא הסיפור האמיתי של נחל אזוב: עתיקות, טבע ועיר באותו פריים.

להרים את הראש ולגלות את חיפה מחדש

חיפה היא עיר של ים ושל הר, אבל היא גם עיר של נחלות. בתוך המרקם העירוני שלה נשארו כיסים של טבע פראי כמעט מעבר לפינה, מקומות שבהם אפשר ללכת כמה דקות, לשמוע פחות את המכוניות ויותר את הציפורים.

אני חוזרת לשם שוב ושוב, כי מי שמתרגל להרים את הראש, לעצור ליד שיח ולהקשיב, מגלה שחיפה עדיין מלאה בהפתעות. להיות בחוץ זה להיות בחופש, ולא צריך לנסוע רחוק בשביל זה. לפעמים מספיק לרדת אל הונחל, ללכת לאט, להרים את הראש ולגלות את חיפה מחדש.