טירה טמפלרית – בין עבר מרתק לעתיד בלתי ידוע

מעטים הבתים בחיפה שגלגוליהם משקפים באופן כה ברור את חילופי התקופות והתהפוכות שעברו על העיר. בית כזה, שנבנה בראשית המאה ה־20 כבית- טירה טמפלרי, ניצב ברחוב לוחמי הגטאות 4.

המידע ההיסטורי והאדריכלי בכתבה זו מבוסס על תיק התיעוד והשימור של המבנה, שנערך בשנת 2012 בידי האדריכליות נילי בר־און ועידית שלומי.

גלגול ראשון – בית משפחת פרנק

הבית נבנה ככל הנראה בין 1905 ל־1911, בעת שהמושבה הגרמנית החלה להתפשט מערבה, מעבר לציר הראשי של שדרות בן גוריון. במפת 1905 הוא עדיין אינו מופיע, ואילו במפת חיפה משנת 1911 הוא כבר מסומן.

הבית נבנה בידי תיאופיל פרנק (Frank) ורעייתו סוזי, לבית שטרובה (Struve). תיאופיל היה בנו של מתיאוס פרנק, ממייסדי המושבה הגרמנית בעמק רפאים בירושלים, וסוזי הייתה אחותו של יוהנס שטרובה, בעל בית החרושת לסבון ולשמן במושבה הגרמנית בחיפה. בני הזוג היו חשוכי ילדים ואימצו את אחיינם מנפרד שטרובה.

הבית עמד בתוך מגרש רחב ידיים. בעורפו השתרעה חלקה חקלאית גדולה מוקפת ברושים, ובחזיתו גן נוי פורמלי ומטופח. בין אזור המגורים לבין השטח החקלאי הפרידה חומה ובה שער.

כך נוצרה במקום מעין אחוזה משפחתית, השונה מאוד מן המרקם הצפוף המקיף כיום את הבית.

הבית – טירה טמפלרית מאוחרת

מבחינה אדריכלית משתייך הבית לשלב המאוחר של הבנייה הטמפלרית, שהתאפיין במבנים עשירים ואקלקטיים יותר. גגות הרעפים, חלונות הקשת, המרפסות והמגדל מעניקים לו את חזותו הייחודית.

תפקידו המקורי של המגדל אינו ודאי. ייתכן שמתחת למרפסת העליונה הייתה בריכת מים, והוא אף עשוי היה לשמש לתצפית או כאלמנט דקורטיבי.

בחלונות הבית שולבו בעבר ויטראז’ים בדגמים גיאומטריים ובמוטיבים הקשורים לחקלאות. חלקם שרדו והועברו לבית פרטי אחר בחיפה (אין מידע מדויק בנושא).

זהותו של מתכנן הבית אינה ידועה. הועלו השערות שלפיהן היה זה גוטליב שומאכר או בילהארץ, אך אין לכך הוכחה. אפשרות נוספת היא שהבית תוכנן בידי הבעלים או הקבלן, תוך שימוש במוטיבים מן האדריכלות הטמפלרית. 

גלגול שני-  בית מושל המחוז הבריטי

עם כיבוש חיפה בידי הבריטים בשנת 1918 השתנה גורלו של הבית.

על פי המידע, תיאופיל פרנק שהה באותה עת בגרמניה, וסוזי נאלצה לעזוב את הבית ולמסור אותו לידי השלטון הבריטי. הבית הפך למעונו של מושל המחוז. בשנת 1920 הורשתה סוזי לעזוב את הארץ יחד עם בנה מנפרד ולהצטרף לבעלה, תיאופיל, בגרמניה.

השימוש הבריטי בבית מתועד גם בצילום משנת 1922. ייתכן שבחלק מן התקופה שימש המבנה גם למשרדי הממשל המחוזי.

הבעלות על הבית בתקופה זו אינה ברורה לחלוטין. במסמך משנת 1935 עדיין מופיע תיאופיל פרנק כבעל הקרקע, ולכן ייתכן שהשלטון הבריטי השתמש בבית והחזיק בו בפועל, בעוד הבעלות הפורמלית נותרה בידי משפחת פרנק.

גלגול שלישי – מגורי משפחות יהודיות

עם קום המדינה עבר הבית גלגול נוסף.

בשנת 1950 נרשמה העברת הנכס מן האפוטרופוס לנכסי גרמנים לרשות הפיתוח. בהמשך חולק הבית לדירות ושימש למגורי משפחות יהודיות שעלו באותן שנים ארצה.

במהלך השנים השתנה גם המגרש המקורי. בשנת 1961 הוגשה תכנית להקמת שני מבני שיכון בחלקו האחורי, ששימש בעבר כחלק החקלאי של האחוזה. המבנים נבנו והם קיימים עד היום, אך שטחם הופרד מן המגרש שעליו ניצב הבית.

הבית עצמו עבר התאמות רבות: נוספו חלקים בבלוקים ובאסבסט, מרפסות נסגרו, פתחים נאטמו וחלק מן הפרטים המקוריים אבדו.

בין עבר לעתיד

בעת הכנת תיק השימור, בשנת 2012, כבר תואר הבית כמבנה נטוש ומסוכן שמצבו הידרדר במשך שנים. חלונות, תריסים, פרטי פרזול וריצוף אבדו או נהרסו, ותוספות מאוחרות פגעו במראהו המקורי.

בביקורי במקום באוגוסט 2026 מתברר כי גם כיום המבנה עומד נטוש. חלקו הקדמי של המגרש משמש כחלק ממגרש חניה, וסביב הבית ניכרים סימני הזנחה וצמחייה בלתי מטופלת.

למרות זאת, המגדל, גמלון האבן וחלון הקשת הגדול עדיין מעניקים לו חזות יוצאת דופן.

אחרי יותר ממאה שנה, שבהן שימש בית מגורים טמפלרי, בית מושל בריטי ומגורי משפחות יהודיות, הבית ממתין לגלגול הבא – שימור ושיקום שיוכלו להחזירו לחיים ולהעניק לו שימוש חדש.

עד אז ניצבת הטירה הטמפלרית בלוחמי הגטאות 4, בין עבר מרתק לעתיד שעדיין אינו ידוע.

תודות

תודתי לידידי יהודה פרחי על הצעת הנושא, ולאדריכליות נילי בר־און ועידית שלומי, שחלקו עמי את המידע העשיר מתיק השימור ובכך סייעו בגיבוש הכתבה והבאתה לפרסום.

קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.