פינות הקסם בחיפה
תל שִׁקְמוֹנָה הוא תל קדום שנמצא בחלק הדרומי של העיר חיפה קרוב למכון לחקר ימים ואגמים. שקמונה הייתה פעם יישוב עתיק, שהותיר שרידים ארכיאולוגיים, אותם אפשר לראות עד היום במקום. יש לאזור חשיבות גדולה, הן מבחינה היסטוריות וארכיאולוגית והן מבחינת הטבע שיש בו ובסביבתו. התל יושב לאורך רצועת החוף שבה יש משברי גלים, והמייחד אותו מבחינת אוצרות טבע היא שונית שנבנתה על ידי חלזונות ממשפחת הצינוריריים.
למי שחובב צפרות יש מה לראות בתל
יש לא מעט אנשים שעוסקים בתחום הצפרות, אם בתור תחביב או כמקצוע שהוא עולם שלם וקסום של צפיה בציפורים. גם לי יש חיבה רבה לבעלי הכנף ולשמחתי חיפה מהווה מקום פורה לציפורים. עד כה יצא לי לתעד ולצלם כ 150 זנים של ציפורים בארץ. רבות מהתצפיות שלי היו בשקמונה, אותו אתר טבע לאומי. במהלך השנה מגיעות לתל עשרות רבות של ציפורים שונות. ציפורי ים, ציפורי שיר ועוד. ציפורים רבות מגיעות לתל בעונות שונות. למשל, הסלעיות שעליהן ארחיב עוד מעט.
ומי הן המבקרות הקבועות בתל
תחילה אציג מספר ציפורים שמגיעות לאזור התל ולחוף של שקמונה. חלקן נודדות וחלקן יציבות כמו ציפור הים הליבנית הקטנה. ציפורי ים נוספות שחולפות ונשארות לעיתים בשקמונה, כוללים את החופמאים שמסתווים יפה בין סלעי הים לאורך החוף, בזכות צבעם האפרפר לבן. גם שחפים חולפים באזור או שטים לאיטם לאורך החוף.
דייר קבע בתל הוא הפשוש, שאפשר לזהות אותו בעיקר על פי שירתו והוא מסתתר בין השיחים והקוצים בכל חודשי השנה. עוד ציפורי שיר נודדות מזדמנות הם דוחלים למיניהם, נחליאלים, הלבן והצהוב. ולפני כחודש פגשתי בתל, קוקיה אירופית שעמדה על הגדר לזמן מה. ציפור מפתיעה נוספת שהגיעה לאחרונה לשקמונה, התוכי הנזירי.
ועכשיו קצת על הסלעיות
לחובבי הציפורים והצפרות, סלעיות הן עולם שלם ומרתק. בארץ יש 11 מינים של סלעיות ביניהן סלעית לבנת כנף, שראיתי במצפה רמון, סלעית שחורת בטן שפגשתי במצדה, והסלעיות שבשקמונה, סלעית הערבות, סלעית קפריסאית, מזדמן נדיר בארץ.
וגם סלעית אירופית (Northern Wheatear) שנודדת למרחקים של כ- 30,000 ק"מ בשנה ונחשבת ״שיאנית ציפורי השיר בנדידה" שנודדת בין הקוטב הצפוני לדרומי שמשקלה 25 גרם. התזונה העיקרית שלה כוללת חרקים; חיפושיות ונמלים, זבובים, חגבים, צרצרים, פשפשים, עכבישים וזחלים שמבלה רבות על סלעים ומתצפתת, בעלת רגליים דקות וארוכות שמאפשרות לה לדלג על הקרקע, ומגיעה לתל שקמונה בנדידות של האביב והסתיו.
כאשר הסלעית האירופית מגיעה היא נשארת באזורים פתוחים שבהם יש צמחיה נמוכה ושטחים חוליים וסלעיים כמו בתל שקמונה. באופן כללי ניתן לזהות אותה לפי תנודתה הקופצנית כי היא נעה ממקום למקום מבלי לנוח לרגע. כנראה היא אוהבת במיוחד את הפסיפסים בתל, מדלגת בין האבנים הקטנות באין מפריע.
צפרות לנפש
כאמור תחום הצפרות הוא הזדמנות לבלות במרחב פתוח ושקט ללא הסחות דעת ולרגע או שניים להתנתק מהכל, לכבות את הטלפון ולהתמקד בכאן ועכשיו ולהתמסר לקסמי הטבע. במדינה שלנו ובמיוחד עכשיו כשיש מלחמה, לצפרות יתרונות בריאותיים ונפשיים שמשפיעים על האדם, אם זה להאזין לשירת הציפורים, לחפש ולתצפת וכל זה יכול להפיג מתחים לאורך זמן, מניסיון אישי.
ועוד מילה אחת על מעוף הציפורים- באופן כללי ישנה סקרנות רבה לגבי התעופה של בעלי הכנף, ועולות שאלות כמו, איך הן יודעות מתי ולאן לעוף. אין תשובה אחת וזה נושא למחקר שמתקיים עשרות שנים. הסלעיות למשל יודעות כנראה לנווט לפי גרמי השמיים, "פרטי נוף בולטים כמו הרים, קווי חוף, נהרות.. שמהווים סימנים ומראי דרך".
מיכאל, אני מודה לך על שהארת את עיני ולמדתי עוד משהו חדש על המקום, האתר שבעיני הוא בין המיוחדים בעיר חיפה הן היסטורית והן מבחינת טבע עירוני .שמחה לשמוע שיש תכניות עתידיות לגבי המקום.
איזה יופי של כתבה סברינה. בוקר טוב
תודה על הכתבה היפה והצבעונית. לבעל הכנף אין זה משנה ודאי, אבל זו אינה שקמונה (היהודית) אלא פורפיראון הנוצרית ולכן בישוב כנסייה ומספר מנזרים. שקמונה מצויה בצמוד לחיפה העתיקה. בחודשים אלו מצב האתר משתפר במיזם שלנו (המכון לארכיאולוגיה באונ' חיפה) יחד עם המכון לימים ואגמים, רשות הטבע והגנים, עיריית חיפה וגופים נוספים. מקווים להיות אנשי בשורה תוך שנתיים לערך.
האם בנוגע לרחוב מלך שלמה יש שרידים ארכיאולוגיים שאפשר לתעד?
כן סבינה קיר העורבים.
ואם תשכילי לעשות כתבה גם על העתיקות שנמצאו ליד הכניסה של מנהרות הכרמל איפה שהאנטנות של מת"ב לשעבר מה שהיום הוט. פשוט סוללים שם משהו ונראה לי ששווה לבדוק את המצב שם.
התחילו בסלילת הכביש מכביר לנוה דוד. כולם יודעים שמעל הכביש לכיוון ההר יש עתיקות של ישוב יהודי. רח המלך שלמה אמור להיות מורחב ואז יתקלו בעתיקות.
היתי מקדים תרופה לבעיה שהולכים לגלות כשירצו לחבר את הכביש ולהרחיבו.
היות ויש עוד מה לראות בתל שיקמונה. הייתי ממליץ על מיזם של מרד החינוך לאחר החורף. להביא תלמידים מבתי ספר תיכוניים לעבודות גילוי עוד מצפונות התל.
יוסיף להם הרבה. לתמרץ אותם אולי בנקודות לבגרות בהיסטוריה של ארץ ישראל.
הפסיפס היום נמצא ברחבה של המכון לחקר ימים ואגמים. התל מגודר כיום לאחר שהיה פרוץ שנים רבות. טיילתי שם בחודש דצמבר. בצד אחד המבנים של חקר ימים ואגמים יש ציור גרפיטי לזכרו של חייל שנפל בשבעה באוקטובר. .בן קיבוץ אפיקים לצערי אינני זוכרת במדויק את שמו. כדאי להגיע ולראות.. כדאי לעלות אל התל ולצפות לעבר הים
איזה יופי של כתבה כל הכבוד נותן עוד מבט על הטבע היפה שלנו
בשנות השמונים של המאה הקודמת היה ערב אחד ארוע של נחיתת עבמ בתל שקמונה , היו מספר עדים לארוע הזה ,וכן הגיעו מומחים ומצאו ממצאים שונים שאישרו שהיה כאן משהו חריג
תודה רבה יאיר
כתבה מעניינת ביותר
כל הכבוד .
איל תודה על התגובה, אשמח לבדוק את העניין ללכת לראות מה קורה עם העתיקות, ואם יש מישהו בטכניון שאפשר לפנות אליו בנוגע לזה, כדי שאכתוב משהו נחמד על האתר אשמח. נשמע אמיתי ולא צ'יזבט.
רק לפני הכניסה לטכניון יש עתיקות? בתוך הטכניון יושבים עתיקים במערות..
יש פרופסורים שלא ברור אם הם בחדר שלהם או בחיים כבר 25 שנה.
שמעתי שפינו בכח באוירונאוטיקה פרופסור בן 95.
נזכרו בו רק אחרי שמרוב שאגר ספרים בחדר שלו –
חברי סגל אחרים היו מתעטשים ליד הדלת הזו במסדרון ולא הבינו למה ובדקו של מי החדר.
סיפור אמיתי לא צ'יזבט.
יופי
סברינה תבואי לרחוב מל"ל פינת יערי יש שם גם עתיקות ממש לפני הכניסה לטכניון מוזמנת לעשות תחקיר על העתיקות שיש שם. יש גם מערה שם שעושים לפעמים סנפלינג.
כיף לקרוא גם כתבות נחמדות שכאלו ולא רק ״חדשות״ . צריכים לשמור על הטבע שחבוי בתוך ולצד הערים שלנו
Mi piace vedere i tuoi photo
איזמרלדה היקרה תודה על דברייך
וואו סברינה, איזה עולם שלם את מגלה לנו בעקבות תצפיותייך. יודעת מניסיון כמה סבלנות צריך כדי 'ללכוד' ציפור בעדשת המצלמה. תודה על כתבה מעניינת ומחכימה.