ביום חמישי, 25.9.25, בשעה 17:00 תיפתח במתנ"ס טבריה 15 בהדר, חיפה, תערוכת יחיד של סברינה דה ריטה, "חופש בזמן המלחמה".
חופש בזמן המלחמה
במהלך השנתיים האחרונות חיפה חיה במציאות לא פשוטה. כל אחד מצא דרכו להתמודד עם המתח והחוסר הודאות. עבורי, המצלמה הפכה למפלט, כלי לנשימה. בתוך מציאות של סגרים, אזעקות, טילים וריצה למקלטים, בכל פעם שיצאתי מהבית עם המצלמה הרגשתי שאני מצליחה לנשום מחדש.
תושבים רבים התרגלו לעצור את שגרת יומם ולהמתין, והתחושה הייתה שהחופש נעלם. בתוך ההקשר הזה נולדו הצילומים שבתערוכה, רגעים קטנים שתפסתי ברחוב, כמו שברירי חופש בתוך ימים מתוחים.
בין התיעודי לפיוטי
הצילומים בתערוכה נעים על הציר שבין התיעודי לפיוטי. מצד אחד, מקלט שאליו נמלטו תושבים יחד עם כלבם ומצד שני, רגעים קטנים של חסד, כמו צעידה זהירה במרכז הכרמל. התערוכה מבקשת לשאול: איך נראה חופש, כשהחיים מצטמצמים להישרדות? האם ניתן למצוא נשימה ורוך גם בתוך יומיום מתוח ומפוחד?
דימוי פיוטי של חופש
בין הצילומים שמסמלים עבורי את החופש, הוא של אנפה המרחפת מעל העיר. דווקא בימים של פחד ואי־ודאות, התנועה שלה בשמיים מזכירה שגם בתקופה שבה הקרקע רועדת מתחת לרגליים, עדיין יש מרחב פתוח לנשימה.
צילום נוסף, שאני מכנה "צילום פיוטי", מתעד אישה הצועדת כמעט בריחוף במרכז הכרמל, מטרייה בידה. בתוך רחוב ראשי וסואן, ברגע הזה היא נראית כאילו מתנתקת מההמולה שסביבה, מחווה קטנה של חופש באמצע היום.
האמנות כהתמודדות עם הפחדים
לצד צילומים שמעבירים תחושת חופש, יש גם כאלה שמחזיקים את נוכחותה הממשית של המלחמה ואת הפחד שהיא מביאה עמה. כך למשל, צילום של חיילים ברכבת בדרכם חזרה לחיפה, סצנה יומיומית לכאורה, שבימים ההם קיבלה נופך אחר לגמרי.
דוגמה נוספת היא תמונה מתוך מקלט, בה נראים דיירים יושבים יחד עם כלביהם, תזכורת חדה לכך שזו הייתה שגרת החיים שלנו. במרחק כמה רחובות, רגע קטן שתפסתי בעדשה: גבר סוחב ארגז כבד, ועל הקיר מאחוריו כתובת גרפיטי, "מחזירים אותם הביתה." משפט טעון, שקיבל באותם ימים משמעות כואבת במיוחד.
בתוך כל אלה מתקיימת התקווה: שהמלחמה תיגמר, שהפחד יתפוגג, ושהחטופים ישובו הביתה.
רגע של הפוגה
אחד הצילומים בתערוכה מתעד רגע בגן הזיכרון: צעיר מאלתר ג'אגלינג עם תפוזים בין סילוני המזרקה. בתוך ימים של פחד, מקלטים ואזעקות, התמונה הזו לוכדת תחושת קלילות מפתיעה, תזכורת לכך שגם בלב מציאות מלחמתית אפשר למצוא משחק, צבע, ושאון של מים זורמים שמחזירים לרגע את החופש.
כל הצילומים נעשו בעיר חיפה בשנים 2023–2025, בתוך מציאות מתוחה ומורכבת. הם נולדו מתוך רגעי פחד, תקווה וגעגוע לנשימה חופשית, ומבקשים להציע מבט אחר, לראות איך גם בתוך ימים של חוסר ודאות אפשר למצוא שביבי חופש.
הטקסט נכתב לרגל פתיחת התערוכה "חופש בזמן המלחמה", ומזמין את הקהל לעצור לרגע, להתבונן, ולשאול מהו חופש בעבורו.
משהו קטן על עצמי
צלמת, משוררת, ציירת ומוזיקאית. מתגוררת בחיפה. חברה באגודת הסופרים העבריים בישראל. פרסמתי עד כה תשעה ספרים: שירה, פרוזה וספר צילום. בשנים האחרונות מפרסמת מאמרים בעיתון חי-פה.
הקהל מוזמן, הכניסה חופשית.
אריה יקר ממש תודה רבה על דבריך אשמח מאוד לראותכם
בהצלחה סברינה, כולך נשמה טהורה שמנציחה את רגעי ההארה על רקע המציאות הקשוחה, רשמנו לפנינו.
נהדר סברינה. תמיד ידעתי שהעין שלך רואה את המיוחד שבפשטות. בטח שאבוא לצפות בפתיחה
תודה רבה ענת מרגש לשמוע