המדיניות של נשיא טורקיה, רג’פ טאיפ ארדואן, אינה עניין פנימי של טורקיה בלבד. עבור ישראל, מדובר בהתפתחויות אסטרטגיות בעלות משמעות עמוקה. טורקיה היא מדינה בעלת צבא חזק, מיקום גיאוגרפי מרכזי, חברות בברית נאט”ו והשפעה גוברת במזרח התיכון. הבנת הכיוונים שאליהם ארדואן מוביל את מדינתו חיונית כדי שישראל תוכל להיערך נכון בזירה המדינית, הכלכלית ובעיקר הביטחונית.
לפי פרשנויות רבות, ארדואן שואף למצב את טורקיה ככוח עצמאי ובעל השפעה עולמית, שמנסה לעצב את המציאות סביבו. במסגרת זו אנקרה פועלת להרחבת השפעתה בסוריה, בלוב, בקווקז ובאגן המזרחי של הים התיכון.
מבחינת ישראל, המוקדים המרכזיים שבהם המדיניות הטורקית משפיעה כוללים:
- המזרח התיכון והזירה הפלסטינית: מעורבות טורקית גוברת בתהליכים אזוריים, כולל קשרים הדוקים עם גורמים בעזה ותמיכה בתנועות אסלאמיות, המציבות אותה בעמדת יריבות מול הציר הסוני המתון ומול הסכמי הנורמליזציה.
- מזרח הים התיכון והזירה הימית: תחרות גוברת על השפעה, גבולות ימיים ומשאבי אנרגיה. הנוכחות הימית הטורקית עלולה לאתגר את נתיבי השיט, חופש הפעולה והאינטרסים האסטרטגיים של ישראל במרחב הימי.
- תעשייה ביטחונית עצמאית: טורקיה פיתחה יכולות צבאיות עצמאיות ומתקדמות (כגון מערכים ימיים, כלי טיס בלתי מאוישים וטכנולוגיות סייבר), המאפשרות לה להפעיל כוח והשפעה ללא תלות בהטלת אמברגו או הגבלות יצוא מערביות.
- המטרייה הדיפלומטית של נאט"ו: חברותה של טורקיה בברית נאט"ו מעניקה לה מעמד ייחודי שמתסכל ומורכב עבור ישראל והמערב לפעול נגדה בזירה הבינלאומית, ומעניק לה משקל דיפלומטי ניכר מול רוסיה והעולם המוסלמי.
עם זאת, חשוב להבחין בין שאיפות אסטרטגיות לבין יכולת ביצוע בפועל. לצד יתרונותיה הגדולים, טורקיה מתמודדת עם אתגרים כלכליים ופוליטיים פנימיים לא מבוטלים. עבור ישראל, המפתח אינו רק לבקר את המדיניות של ארדואן, אלא להבין את העומק האסטרטגי שלה ולגבש מדיניות ארוכת טווח מול האתגר הביטחוני והמדיני המתפתח מאיסטנבול.
האם הכתבה עניינה אותך?