המהלך האיראני שמטרתו להדק את "טבעת האש" סביב ישראל נכנס לשלב חדש. טהראן משמישה מחדש את קבלני המשנה שלה, המיליציות השיעיות בעיראק והחות'ים בתימן, כזרוע ביצועית מרכזית להסלמה אזורית מבוקרת. המטרה אינה רק אתגר צבאי ישיר לישראל, אלא הפעלת לחץ סימולטני שנועד לסבך את הזירה המזרח-תיכונית ולהשפיע ישירות על מרחב התמרון של ממשל טראמפ.
באמצעות הגדלת הספציפיקציה והחימוש של המיליציות הללו ("ערוגות הפלא" האיראניות-השיעיות), איראן מייצרת איום רב-זירתי זול מבחינתה ובעל אופק שחיקה גבוה.
מנגד, התרחבות האיום מאיצה את התארגנות הנגד בצד השני של המתרס: גיבושו של ציר סוני אסטרטגי המבוסס על הברית המשולשת בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן. חיבור זה אינו מקרי, הוא שוזר יחד את העוצמה הכלכלית והמעמד הדתי של סעודיה, היכולות הצבאיות והתעשייתיות של טורקיה ואת הגב האסטרטגי והגרעיני של פקיסטן. עבור המחנה הסוני, הברית המשולשת מהווה משקל נגד הכרחי לבלימת ההתפשטות האיראנית-השיעית ולהגנה על נכסים אזוריים קריטיים.
בפועל, המשחק האיראני מתמקד בשימוש בכוחות פרוקסי, כדי להכתיב עובדות בשטח ולבחון את מדיניות ההרתעה של וושינגטון.
עבור תושבי חיפה והמפרץ, המאבק האזורי הזה, לצד היעדר היכולת של המיליציות לנהל תמרון קרקעי מרחוק, מלמד שהאיום האמיתי נשאר תחום לזירת התקשורת והאש המרוחקת, בעוד הציר הסוני והעליונות האווירית בולמים את האפשרות להסלמה רחבה יותר.