ההיסטוריה האמריקנית אינה קו ישר של התקדמות איטית; היא רצף של קפיצות נחשוניות, רגעים דרמטיים שבהם אדם אחד, בחדר הסגלגל החליט להמר על כל הקופה.
בסדרה זו נצא למסע בעקבות נשיאים חריגים, מנהיגים שלא פעם פעלו בניגוד לדעת הקהל, נגד רצון הקונגרס, ולעיתים אף נגד תפיסת עולמם המקורית.
הם היו אסטרטגים שזיהו רגעי חסד היסטוריים וניצלו אותם כדי לעצב מחדש את גבולותיה, עוצמתה ותפקידה של ארצות הברית על לוח השחמט העולמי.
תומאס ג'פרסון – הנשיא השלישי
ב-1803, הייתה ארצות הברית אומה צעירה ושברירית, המרוכזת בחוף המזרחי. 27 שנה קודם לכן היה תומאס ג'פרסון, האיש שמאחורי מסמך הצהרת העצמאות של אמריקה.
ב-1803 הוא היה הנשיא השלישי של הדמוקרטיה הראשונה בעולם.
ג'פרסון, שראה בעצמו אידיאליסט, מצא את עצמו מול הזדמנות בלתי חוזרת ומול דילמה אישית.
מצד אחד, ההזדמנות שנקרתה בדרכו יכלה להבטיח את עתיד האומה. מצד שני, מימושה סתר את כל עקרונותיו הפוליטיים.
צוואר הבקבוק של ניו אורלינס
לאמריקה של ראשית המאה ה-19 הייתה בעיה גאוגרפית. החקלאים במערב (של אז) היו תלויים בנהר המיסיסיפי להעברת סחורות דרומה, לנמל ניו אורלינס.
עד 1762, הייתה השליטה בלואיזיאנה ובנמל ניו אורלינס בידי צרפת, אז ספרד לקחה אותה ממנה.
אלא שב-1800 "שכנע" נפוליאון, שהיה אז בשיא כוחו, את המלך הספרדי להחזיר את לואיזיאנה לצרפת. בתמורה קיבל המלך הספרדי ממלכה קטנה באיטליה (טוסקנה) עבור חתנו.
ההסכם הזה היה סודי במשך כמעט שנתיים. האמריקנים חשדו שמשהו קורה, אך רק ב-1802 אושרו השמועות.
כאשר הגיעה הידיעה שנפוליאון, האסטרטג הצבאי המסוכן ביותר באירופה, קיבל את השליטה על פתח נהר המיסיסיפי, הבין ג'פרסון שארה"ב בסכנה אסטרטגית.
הוא ידע והבין שמי ששולט בפתח המיסיסיפי אוחז את הכלכלה האמריקנית בצווארה.
ג'פרסון הזדרז לשלוח לפריז את ג'יימס מונרו, מזכיר המדינה שלו. מונרו קיבל משימה צנועה: לקנות את ניו אורלינס.
אלא שאז קרה משהו לא צפוי. נפוליאון היה זקוק למזומנים למלחמותיו באירופה. זה היה אחרי מרד העבדים בהאיטי, שדיכויו דרש משאבים רבים, ונפוליאון איבד עניין באימפריה קולוניאלית ביבשת אמריקה.
נפוליאון הדהים את האמריקנים בהצעה בלתי נתפסת. הוא הציע להם לא רק את ניו אורלינס, הוא הציע להם את כל טריטוריית לואיזיאנה.
השטח הזה לא כלל רק את מדינת לואיזיאנה של ימינו. השטח שהוצע למכירה, כ-2.1 מיליון קמ"ר, השתרע מנהר המיסיסיפי ועד הרי הרוקי.
תמורת השטח האדיר הזה דרש נפוליאון 15 מיליון דולר.
ארצות הברית יכלה להכפיל את שטחה בבת אחת, במחיר של פחות מ-3 סנט לאקר (פחות מסנט לדונם).
הערה:
במונחי כוח קנייה פשוט של ימינו, 15 מיליון דולר הם כ-450 מיליון דולר, מחיר של מגדל מגורים יוקרתי אחד בניו יורק. אולם, במונחי נתח מהתוצר (GDP) של ארה"ב הצעירה ב-1803, זהו סכום השווה ערך ל-60-40 מיליארד דולר כיום.
הדילמה החוקתית
ג'פרסון היה חסיד של "פרשנות מצמצמת" לחוקה. הוא דגל ב"ממשלה קטנה" והאמין שלממשלה הפדרלית מותר לעשות אך ורק מה שכתוב במפורש בחוקה. הוא גם ידע שהחוקה אינה מתירה לו במפורש לרכוש שטחים.
ג'פרסון היה כל כך מוטרד מהעובדה שהוא פועל בניגוד לעקרונותיו, שהוא שקל להעביר תיקון לחוקה שיכשיר את הרכישה בדיעבד.
יועציו שכנעו אותו לרדת מזה, כי הם פחדו שנפוליאון יתחרט ויבטל את העסקה בזמן שהאמריקנים מתווכחים על פרוצדורות.
אחר כך, כתב ג'פרסון לחבר: "עשיתי מעשה מעבר לחוקה… הממשלה חייבת לעשות לעיתים דברים הכרחיים למען טובת הכלל".
ג'פרסון הבין שזו הזדמנות של פעם באלף שנה. עבורו לא היה זה רק שטח. הוא השקיע נתח אדיר מתקציב המדינה הצעירה בחזון עתידי.
הביקורת מבית
האופוזיציה (המפלגה הפדרליסטית, בהנהגת אלכסנדר המילטון ופישר איימס), רתחה. הם לא תקפו רק את הבזבזנות, אלא את העובדה שג'פרסון, האיש שהטיף תמיד לשמירה קנאית על לשון החוקה, פשוט התעלם ממנה כשזה התאים לו.
הם טענו שג'פרסון פועל כ"דיקטטור" וגם שאין לנשיא סמכות להפוך זרים (תושבי לואיזיאנה הצרפתים והספרדים) לאזרחים אמריקנים ללא תהליך מסודר.
חלק מהפדרליסטים בניו-אינגלנד (צפון-מזרח ארה"ב) היו כל כך מבועתים מהרכישה, שהם החלו לתכנן פרישה מהאיחוד.
הם חששו שתוספת השטח העצומה בדרום ובמערב תיצור מדינות חקלאיות חדשות שיצביעו למפלגה של ג'פרסון. הם חששו שניו-אינגלנד תאבד את כוחה הפוליטי לנצח ותהפוך למיעוט זניח ב"אימפריה חקלאית" ענקית.
ההכרעה ששינתה את העולם
בסופו של דבר, בחר ג'פרסון בפרגמטיזם על פני אידאולוגיה.
הוא השתמש בסמכותו לכרות אמנות כבסיס לרכישה, והעביר בדיעבד את ההסכם בסנאט ברוב דחוק.
התוצאות:
- ארה"ב הכפילה את שטחה בן לילה
- הרכישה הפכה את ארה"ב למעצמה פוטנציאלית. ללא לואיזיאנה, ארה"ב הייתה נשארת מדינה קטנה יחסית, מוקפת מעצמות אירופיות.
- הוסר האיום הצרפתי והספרדי ממרכז היבשת.
- התקדים הנשיאותי: ג'פרסון קיבע את המושג של "סמכויות משתמעות" – יכולת הנשיא לפעול למען האינטרס הלאומי גם כשהחוקה אינה מספקת הוראות מפורשות.
תומאס ג'פרסון, האיש שדגל בממשלה קטנה, ביצע את הרחבת הממשלה והטריטוריה הגדולה הראשונה בהיסטוריה האמריקנית. הוא הבין שחזון דורש לעיתים הפרה של הכללים.
ג'פרסון בחר ב"טובת הכלל" על פני לשון החוק. בניגוד גמור לתפיסת עולמו, הוא קבע בכך את התקדים הראשון והחשוב ביותר של נשיאות אקטיביסטית.
תומס ג'פרסון היה נשיא משבש.
גם ישראל זאת דיקטטורה! סביב ישראל גדרות כמו גטן אי אפשר לברוח