"אמיץ מת פעם אחת, פחדן מת בכל יום" • פילוסופיה, אומנות והמון חברים במרוץ לראשות העיר – ביקור בביתו של דוד עציוני

(גם אני חי פה) – דוד עציוני גדל בבית עם מורשת חיפאית ענפה, המתפרשת על פני כמה דורות. כמו אביו וסבו, למד גם הוא עריכת דין, אך דרכו, השזורה בקשרים אישיים וחברויות רבות, מובילה אותו דרך קבע לעסוק בעשייה. כעת הוא בעיצומו של המרוץ אל ראשות העיר חיפה. על מנת להכיר את דוד עציוני, האדם מאחורי הדמות הציבורית, ערכנו ביקור במעונו.

הממשלה התחלפה, דוד לא

לאחרונה, למרות שינויי הממשל וחילופי השרים, המשנה למנכ"ל נשאר בתפקידו. עו"ד דוד עציוני היה בין הבכירים הבודדים שנותרו בתפקידם גם לאחר החלפת הממשלה, זאת לבקשת השר החדש, יצחק גולדקנופף, ועל אף שמונה בתקופת כהונתו של השר זאב אלקין.

אולם, בתחילת חודש זה (מאי 2023), סיים עציוני את תפקידו זה, היות שפניו אל ההתמודדות על ראשות עיריית חיפה, בבחירות אשר ייערכו בסוף חודש אוקטובר הקרב.

גם אני חי פה

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה".

נמשיך במפגשי ההיכרות עם דמותם של המועמדים לראשות עיריית חיפה – כשהפעם מתארח המדור בביתו של עו"ד דוד עציוני.

מלחמות מים וכדורגל

דוד מתאר ילדות שמחה ומאושרת על הר הכרמל. הוא נולד בחיפה (1983) לאם מורה ואב עו"ד, יש לו אח הצעיר ממנו בשנה שכיום עוסק בניהול כספים ומתגורר בת"א. הוא למד בביה"ס הריאלי מכיתה א' ועד י"ב, ואת השעות שלאחר הלימודים היה מבלה עם חבריו בחוץ, ברחובות.

עציוני מספר על תקופה בה כל הילדים שיחקו ברחוב ב"מלחמות מים", או בבתים על העץ בוואדי, ובכלל, הוא מעיד על עצמו שהיה "ילד די שובב". בתנועת הצופים בילה רק שנתיים או שלוש, שכן העדיף תמיד את מגרש הכדורגל.

"איזה כיף שיש המון חברים"

את שירותו הצבאי עשה דוד ב"יחידת עוקץ" – יחידת הכלבנים של צה"ל, שבין תפקידיה הפעלת כלבים לשימוש צבאי במשימות ייעודיות. לוחמי היחידה הם לוחמי קומנדו אשר מבצעים פעילויות מבצעיות בשגרה ובחירום, כל זאת תוך כדי הפעלת אמל"ח ייחודי – כלב.

לכלבים אלו יתרונות מבצעיים אשר אין להם כל תחליף, אנושי או טכנולוגי. סמלה של היחידה הוא כלב עטור כנפיים. את השירות הצה"לי מתאר דוד כמעניין באופן מיוחד (במהלכו אף נפצע במקרה), שרכש בו "אחלה חברים", כולם שומרים על קשר חם והדוק עד היום. בכלל, לדידו, "חברות" היא ערך עליון, אשר על כן, בכל מקום אליו מגיע, הוא 'עושה לו חברים'. או במילותיו: "כשיש חברים – כל דלת נפתחת ביתר פשטות!".

ערך – לא רק מקצוע

בתחילת דרכו המקצועית היה עציוני בעליה של חברת יחסי ציבור שעסקה גם בהפקת מסיבות וחיי הלילה בחיפה. אך כמתבקש במשפחה בה עריכת דין היא ערך ולא רק מקצוע – נדד העלם אל העולם האקדמי כדי לשוב עם "תעודה מתאימה".

כאמור, אביו יעקב הוא עו"ד ותיק בעצמו, ואף סבו, סבא משה עציוני (קלַפּהולץ) היה שופט בית המשפט העליון, שלאחר פרישתו מכס השיפוט שימש כנשיא בית הדין הציוני העליון! לא ייפלא איפה שדוד מצא עצמו, תוך כשנתיים ימים, כעו"ד מן המניין המשמש במשרדו של אביו.

איש של אנשים

החיידק ששוכן בו בהיותו "איש של אנשים" לא אפשר לדוד להתמיד כעו"ד "רגיל", וכך פנה למשרות ציבור בהן חיפש את הדגש על עשייה שמהותה בנתינה. עד למינויו לתפקיד המשנה למנכ״ל משרד השיכון, כיהן עציוני כסגן ראש העיר חיפה וכסגן יו״ר הקרן הקיימת לישראל, וכן יו״ר ועדת מנהל פיתוח קרקע.

מתוקף אחריותו כמשנה למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, היה עציוני אחראי על אגף המיעוטים במשרד, על ניהול העובדים הזרים בענף הבנייה, ובכלל זה, על שילובם מחדש של עובדים פלסטינים, כאשר היקף מספרם הולך וגדל.

גורמים במשרד השיכון מציינים לטובה את כישוריו של עציוני, את יכולתו לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם כלל הגורמי במשרד עצמו ועם מקבילים במשרדי ממשלה אחרים. הללו מציינים שניסיונו הרב, היכרותו את השלטון המקומי, עם משרדי האוצר והתחבורה ועם תהליכי קבלת ההחלטות, הביאו את פועלו להישגים משמעותיים.

אנשים טובים

אולם למרות כל זאת, מבחינת עציוני, אין בכל המדינה כולה מקום משובח כחיפה. לדידו חיפה היא לא רק המקום הגיאוגרפי, אלא במיוחד האנשים שבה. בחיפה, לדבריו, קהל של אנשים טובים להם הלך רוח רגוע. אופיים של אנשי העיר איננו בבחינת "שופוני" וגאוות יתר. זוהי עיר המתנהלת כמו קיבוץ הוא אומר, ולראייה – כולם מכירים את השכנים, האווירה בה משפחתית והיחסים בין הבריות (על פי רוב) טובים הם.

שלי והבנות

דוד נשוי לשלי, שסיימה את לימודיה בטכניון וכעת היא ד"ר לתחבורה. שלי בעלת משרד עצמאי המייעץ למגוון משרדים. התמחותה היא בתחום התחבורה האוטומטית, דהיינו – רכבים ללא נהג. הזוג עציוני הכירו כאשר שלי הייתה בת 21 ואילו דוד היה בן 25, ומאז הם יחד. יש להם שתי בנות – הבכורה בת 6 והצעירה בת חצי שנה.

עד לפני כשנה גרו השניים בשכונת נווה שאנן, אך עם הרחבת המשפחה, עברו למעונם הנוכחי, באזור שקט, ליד בית ספר וגני הילדים של הבנות. הבניין איננו חדש ולכן מתעתד לעבור שיפוץ שיכלול הוספת מעלית. דירת בני הזוג עציוני כבר שופצה לתלפיות, בעזרתה של האדריכלית ליעד בריקמן זיו.

המרפסת

בשנתיים האחרונות עבד עציוני בירושלים וכמעט שלא נהנה ממנעמי ביתו ומשפחתו. אך ברגע שהוא מגיע לנחלה, הוא אוהב את המקלחת המשופצת  והמרווחת, שכן, בדירתם הקודמת חלקו מקלחת ב"גודל של בול".

מקום נוסף בדירה בו מרבה דוד לשהות, במיוחד בחגים ובשבתות, הוא המרפסת הצמודה לחדר המרכזי, שעתה מעוטרת בשלט גדול לקראת הבחירות המקומיות. ב"ורנדה" ארבעה כיווני אוויר, והשקט בה מוחלט, אידיאלית במזג האוויר העכשווי ובה הוא מבלה זמן רגוע לעצמו.

כוס הקפה של ברצלונה

עד לאחרונה נהג דוד לשתות את קפה הבוקר בכוס מיוחדת שהייתה שמורה אך ורק לו (בבחינת כוסו של ארצ'י בנקר). אך, לפני כשבוע ימים נשברה הכוס, שהייתה מעוטרת בסימלה של קבוצה הכדורגל המשובחת הלא היא ברצלונה.

בינה מלאכותית

טלוויזיה אדירת ממדים קבועה על קיר חדר אורחים, כזו נוספת נמצאת אף בחדר השינה. למרות שהוא מעיד על עצמו שהוא אדם אופטימי, חיובי ובעל "עור עבה", הוא מסוגל, כך לדבריו, לדמוע בעת צפייה בסרט או סדרה מרגשים. אך יותר מכל נהנה עציוני מקריאה בספרי פילוסופיה, ובעיקר בספרים העוסקים בתחום האינטליגנציה המלאכותית. לדעתו, במהלך השנים הבאות מקצוע הפילוסופיה יהיה מבוקש ביותר, משום שאף בינה מלאכותית לא תהא מסוגלת להחליפו.

תזרח השמש

אשר על כן, מתוך ספרייתו שולף דןד שני ספרים הקרובים לליבו, הראשון – "שוב תזרח השמש", אותו כתבה לא אחרת מאשר סבתו, רחל אבניאל. ספר זה מספר את סיפור חייה, אך לא רק דרך עדותה מתקופת השואה, אלא שמובא בו סיפורם של היהודים אשר במאה ה-20 נקלעו לאסון הנוראי של העם היהודי – ויכלו לו. סיפרה של הסבתא מקרין עוצמה פנימית ונחישות עזה לבנות ולהיבנות מחד, ומאידך יכולת לאהבת הזולת.

תולדות האנושות

הספר הנוסף שקרוב במיוחד לליבו, הוא "קיצור תולדות האנושות", מאת יובל נח הררי, המנסה להציע תשובות לשאלות רבות, ולתת סקירה מהירה על תהליכי המפתח ונקודות המפנה העיקריות של ההיסטוריה, מאז ימי הופעת האדם על אדמת העולם ועד ימינו.

הספר מתדיין עם השאלות המבקשות לברר מה בדיוק קרה להומו סאפיינס לפני 70,000 שנים, אשר דחף אותו להשתלט על העולם? כיצד, מדוע ולמה נעלמו כל יתר מיני האדם?

מי יודע מדוע ולמה?

נושאים נוספים אשר ההתלבטות בהם היא רבה הם – מתי הפך הכלב לידידו הטוב של האדם? מתי המציאו את הכסף ואת מושג האלוהות ולמה? מדוע כמעט כל החברות האנושיות סברו שנשים הינן נחותות מגברים? ובכלל, האם ישנה אפשרות לקיים חברה ללא אפליה וללא דעות קדומות? האם יש להיסטוריה כיוון? האם יש צדק? האם בני אדם הפכו מאושרים יותר עם התקדמות הטכנולוגיה? ומה הסיכוי שבכלל יהיו אנשים על פני כדור הארץ בעוד כ-100 שנה?

אפשר לשפר

דהיינו, זהו ספר הדן ב"אחורי הקלעים" של ההיסטוריה האנושית. להבנתו של עציוני, ביכולתם של אנשים לשנות דברים קטנים, אך לא את סידרי העולם כולו. כלומר, ניתן להשפיע על הדברים כך שישתפרו ויגיעו לדרגה טובה יותר.

אומנות משפחתית

בהמשך לפן האומנותי המשפחתי, ובפרט באשר לסיפרה של סבתו, הרי שגם סבו מצד אימו, הצייר אבניאל, חביב עליו מאוד. ביתם של שלי ודוד עציוני מעוטר בציורי הסב מרדכי אבניאל (דיקשטיין) אשר היה צייר, פסל ו… עורך דין.

משנת 1935 התגורר הסב מרדכי בחיפה. הוא היה יו"ר סניף תנועת החירות בעיר וחבר מועצת עיריית חיפה. נודע בעיקר כאמן, אך עסק גם בעריכת דין והיה שותף-מייסד של משרד עורכי הדין החיפאי "אבניאל, סלומון ושות'". בשנות ה-60 של המאה שעברה פרש אבניאל מעבודתו במשרד והתמקד בפעילותו האמנותית.

אשר על כן, כל הציורים במעונם של הזוג עציוני הינם מעשה ידי הסב. הצייר אבניאל ידוע בעיקר בזכות עבודות הנוף שלו, בהן ביקש לתאר את נופיה של ארץ ישראל ואת האווירה, אותם הכיר במהלך טיוליו לאורכה ולרוחבה של הארץ, אשר מסתמן כי חלחלו לדמו של הנכד.

וגם מעט פנאי

בשעות הפנאי (…כשישנן כאלו) מעדיף דוד לשחק כדורגל עם חבריו. אין להם מקום מפגש קבוע לשם כך, אך הם מקפידים לשמור על קשר חברי כמו גם על קשר ספורטיבי. מלבד זאת הוא אוהב ללכת לים, לשמוע קונצרט בניצוחו של גיל שוחט, אך יותר מכל חביבות עליו הצפייה בסדרה טובה או סעודה איכותית במסעדה יחד עם רעייתו שלי.

הניתוק של חיפה

דוד ער לקובלנה שעלולה להיות מוגשת לו – "הציבור בחר בך ועזבת. הרי הדבר עלול להיות לך לרועץ". על כך משיב עציוני – כי בעת שהבין כי לא יאפשרו במסגרת לו המועצה לפעול ולעשות למען העיר – בחר לצאת ולפעול למען המדינה. הוא מודע לכך שוויתר על ממון רב כדי להמשיך בעשייה הציבורית.

לטענתו, מנהיגי העיר חיפה מנותקים מירושלים ומהממשלה – מקור התקציבים. זוהי לטענתו גם הסיבה שחיפה אינה מקבלת מספיק משאבים כספיים שכה חיוניים לה. עציוני רוגז על כך שיזמי הייטק, נדל"ן ותעשייה מתרחקים מחיפה, היות שבמקום קבלת פנים חמה הם זוכים לכתף קרה ולמעט מאוד תמיכה.

ואי אפשר בלי החזירים

עניין נוסף בו מבטיח עציוני כי יטפל, הוא, איך לא, סוגיית חזירי הבר, אשר הפכו כבר מזמן לתושבי קבע בעיר, על כך גם מציינים התמרורים "…חזיר חיפאי לפניך". כמו כן אומר דוד כי יש לטפל בנושא האשפה ברחובות, ההגירה השלילית מחיפה, במיוחד מצד אין ספור הסטודנטים הרואים בחיפה "עיר מעבר" בלבד.

עציוני אכן מכה על חטא על שבבחירות האחרונות לא רץ לבדו עד הסוף ועבר לתמוך בקליש, אך מבטיח שהפעם יתמודד עד הסוף ולא יחזור על אותה הטעות. הפעם הוא מתחייב כי ירוץ עד הניצחון, למען חיפה טובה יותר.