(חי פה – תאגיד החדשות של חיפה והסביבה) – ההישג ההיסטורי של המפלגות הערביות בבחירות 2026, עם 19 מנדטים לרשימה המשותפת ולרע"ם, מציב אותן בעמדת השפעה משמעותית על הרכב הממשלה הבאה. גם בחיפה נרשמה תמיכה בולטת ברשימה המשותפת, שזכתה לכ-10% מקולות הבוחרים בעיר.
לאחר ההמלצה על גדי איזנקוט להרכבת הממשלה, השאלה המרכזית היא כיצד יתורגם הכוח הפוליטי להישגים ממשיים, ביטחון אישי, שוויון אזרחי, תקציבים, דיור ושותפות בקבלת ההחלטות.
הבחירות לכנסת 2026 מסמנות נקודת מפנה בפוליטיקה הישראלית ובמעמדה של החברה הערבית. הרשימה המשותפת זכתה ב-11 מנדטים ורע"ם בשמונה מנדטים, וביחד רשמו שתי המפלגות הישג היסטורי של 19 מושבים בכנסת. לכך מצטרף שיעור הצבעה של כ-77% ביישובים הערביים והדרוזיים, ללא הערים המעורבות, נתון המעיד על התרחבות ההשתתפות הפוליטית ועל רצון גובר להשפיע על עתיד המדינה.
גם בחיפה באה לידי ביטוי התמיכה הפוליטית ברשימה המשותפת, שזכתה לכ-10% מקולות הבוחרים בעיר, לעומת כ-1.2% שקיבלה רע"ם.
במישור הארצי, הרשימה המשותפת זכתה לכ-9% מקולות הבוחרים והפכה למפלגה הרביעית בגודלה בכנסת אחרי מפלגת ישר בראשות נפתלי בנט עם 11 מנדטים. רע"ם זכתה לכ-6% מקולות הבוחרים, עם שמונה מנדטים, והפכה למפלגה השישית בגודלה בכנסת, אחרי מפלגת הדמוקרטים.
המפלגות הערביות בעמדת השפעה
ההישג האלקטורלי מקבל משמעות פוליטית נוספת בעקבות ההתפתחויות האחרונות. הרשימה המשותפת, לאחר הסכמה בין שלוש הסיעות המרכיבות אותה, המליצה על יו"ר מפלגת ישר, גדי איזנקוט, להרכבת הממשלה. רע"ם הודיעה גם היא על תמיכתה בו.
בעקבות ההתייעצויות עם נציגי הסיעות, הטיל נשיא המדינה יצחק הרצוג על איזנקוט את מלאכת הרכבת הממשלה. בסך הכול זכה איזנקוט להמלצתם של 67 חברי כנסת, בהם 48 חברי הכנסת ממפלגות האופוזיציה, 11 חברי הרשימה המשותפת ושמונה חברי רע"ם, מספר הגבוה מהרוב הדרוש בכנסת, העומד על 61 חברי כנסת.
עם זאת, ההמלצה אינה מבטיחה את הקמת הממשלה, והדרך להסכמות עדיין רצופה אתגרים פוליטיים ואידיאולוגיים. עמדותיו של איזנקוט בנושאים כמו הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שירות צבאי או אזרחי, והמדיניות כלפי חמאס ורצועת עזה, עשויות לעורר מחלוקות מול המפלגות הערביות.
לאותה מטרה, שתי דרכים שונות להשפיע
אחת הסוגיות המרכזיות כעת היא האופן שבו מתכוונות המפלגות הערביות לנצל את כוחן הפוליטי. אף שהן שותפות למהלך להחלפת ממשלת נתניהו, קיימים הבדלים משמעותיים בין עמדותיהן באשר למעורבות בממשלה הבאה.
ברשימה המשותפת מבהירים כי אין בכוונתם להצטרף לממשלה, אלא להעניק לה תמיכה פרלמנטרית מבחוץ ולשמש רשת ביטחון פוליטית. יו"ר תנועת התנועה הערבית לשינוי, ח"כ אחמד טיבי, הבהיר כי הרשימה אינה דורשת תיקים מיניסטריאליים, אך מצפה מאיזנקוט להעניק רשת ביטחון לחברה הערבית ולקדם את הסוגיות הבוערות המעסיקות אותה.
רע"ם, לעומת זאת, מציגה עמדה גמישה יותר. יו"ר המפלגה, מנסור עבאס, הבהיר כי רע"ם אינה שוללת השתתפות בקואליציה או השפעה על הרכבת הממשלה ועל מדיניותה. לדבריו, כוחה הפוליטי של הרשימה גדל משמעותית, והיא נמצאת בלב התהליך לעיצוב הקואליציה הבאה. עבאס אף הדגיש את רצונה של רע"ם לשמש גשר בין הציבור הישראלי לציבור הפלסטיני ולקדם אופק של שלום.
ההבדל בין שתי הגישות אינו מבטל את המכנה המשותף, הדרישה להחליף את הממשלה הנוכחית ולתרגם את כוחן של המפלגות הערביות לשינוי ממשי במציאות האזרחית והחברתית.
מה דורשות המפלגות הערביות מהממשלה הבאה?
סדר היום שמציגות המפלגות הערביות מתמקד בראש ובראשונה בסוגיות המשפיעות על חיי היום יום של האזרחים הערבים. בראשן עומד המאבק בפשיעה ובאלימות והבטחת הביטחון האישי, לצד עצירת הריסות הבתים, קידום פתרונות דיור לצעירים, הגדלת התקציבים לרשויות המקומיות ולמערכות החינוך, הרווחה, התרבות והתשתיות.
לצד זאת, הן דורשות מאבק בגזענות ובהסתה נגד האזרחים הערבים, הכרה בלגיטימיות של נציגיהם, שוויון אזרחי מלא וחלוקה הוגנת של משאבי המדינה.
הרשימה המשותפת מבקשת לקדם גם תהליך מדיני המבוסס על שלום עם העם הפלסטיני, הכרה בזכותו להגדרה עצמית והקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
פאח'ר ביאדסי: "אין חצי שותפות, אין חצי שוויון ואין חצי כבוד"
סגן ראש עיריית חיפה ונציג חד"ש במועצת העיר, פאח'ר ביאדסי, רואה בתוצאות הבחירות הישג היסטורי עבור החברה הערבית, שהחזירה לעצמה לדבריו את הכבוד, הכוח ואת מעמדה כשחקן מרכזי בעיצוב עתיד המדינה.
ביאדסי מדגיש כי ההצבעה הרחבה ביטאה לא רק מחאה וזעקה נגד המציאות הקיימת, אלא גם תקווה ושאיפה לעתיד טוב יותר. מאחורי ההצבעה, לדבריו, עומד ציבור המבקש לחיות בכבוד, בביטחון, בשוויון ובהזדמנויות אמיתיות.
מבחינתו, הנציגים שנבחרו חייבים לכבד את האמון שניתן בהם ולתרגם אותו למעשים ולהישגים ממשיים. הוא מציב שלושה נושאים מרכזיים שחייבים לעמוד בלב כל הסכמה פוליטית עתידית:
- הראשון הוא מיגור הפשיעה והאלימות והבטחת הביטחון האישי – ביאדסי מדגיש כי לא ייתכן שבמדינה מתוקנת החלום הגדול ביותר של ילד ערבי יהיה פשוט להישאר בחיים. לדבריו, המשטרה ורשויות אכיפת החוק חייבות למלא את חובתן כלפי החברה הערבית באותה נחישות, אחריות ומחויבות שהן נדרשות להעניק לכל אזרח. "ביטחון אישי הוא זכות בסיסית ולא טובה שעושים לציבור", הוא מבהיר.
- הנושא השני הוא שוויון אזרחי אמיתי, חלוקת משאבים הוגנת וצמצום פערים בתחומי החינוך, התשתיות, הדיור, התכנון והבנייה, התעסוקה ופיתוח הרשויות המקומיות – לדבריו, יש להבטיח תקציבים חיוניים, חלוקה צודקת של משאבים ולמנוע חקיקה והחלטות מפלות ופוגעניות. השוויון, הוא מדגיש, צריך לבוא לידי ביטוי במדיניות ובתקציבים ולא להישאר בגדר סיסמה.
- הנושא השלישי, והחשוב ביותר בעיניו, הוא כבוד, לגיטימציה והפסקת ההסתה נגד החברה הערבית – ביאסדה קורא לשים סוף לשיח המסית, המתנשא והמפלג, ולהפסיק להתייחס לאזרחים הערבים כאל חשודים עד שיוכיחו אחרת. הוא מדגיש את הצורך להגן על חופש הביטוי, הזהות והתרבות של החברה הערבית, ולהפסיק להטיל ספק בלגיטימיות של נבחריה.
ביאדסי מבהיר כי שותפות אמיתית אינה מסתכמת בסעודות איפטאר, באירועים נוצצים או בתמונות משותפות תחת הכותרת "דו-קיום". שותפות פירושה להיות חלק מקבלת ההחלטות, מהחקיקה, מהתכנון, מחלוקת המשאבים ומעיצוב העתיד.
"שותפות אמיתית היא שותפות מלאה בקבלת ההחלטות, ואין חצי שותפות", הוא אומר. "אין חצי שותפות, אין חצי שוויון ואין חצי כבוד".
מתוך ניסיונו כסגן ראש עיריית חיפה, הוא מדגיש כי החיים המשותפים בעיר מחייבים עבודה משותפת, קבלת החלטות יחד, כבוד הדדי ואחריות משותפת לעתיד. לדבריו, יש לשמור על חיפה כאוקיינוס של שפיות ואחווה.
לסיום, ביאדסי מדגיש כי החברה הערבית אינה מבקשת חסדים או טובות, אלא דורשת את זכויותיה, את כבודה ואת מקומה הטבעי והראוי כשותפה מלאה. לדבריו, תמו הימים שבהם ניתן היה להתייחס אליה כאל מחסן קולות, להסתפק בהבטחות ריקות או לזלזל בכוחה וביכולותיה.
שרבל דכוואר: החלפת הממשלה היא היעד הראשון, אך לא המטרה היחידה
חבר מועצת העיר חיפה מטעם בל"ד, שרבל דכוואר, מדגיש כי סדר העדיפויות של הרשימה המשותפת מתחיל בהחלפת הממשלה הנוכחית, שאותה היא מגדירה כממשלה קיצונית, גזענית ופשיסטית, בראשות בנימין נתניהו ובשותפות בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.
לדבריו, הרשימה המשותפת רואה בממשלה הנוכחית את המסוכנת ביותר לחברה הערבית ולכלל אזרחי המדינה, ולכן החלפתה היא יעד מרכזי ודחוף.
דכוואר מסביר כי ההמלצה על גדי איזנקוט, אינה נובעת בהכרח מהזדהות מלאה עם עמדותיו הפוליטיות, אלא משיקול אסטרטגי ברור. הרצון להביא להחלפת הממשלה ולמנוע את המשך שלטונה.
בכל הנוגע להשתתפות בממשלה, עמדת הרשימה המשותפת ברורה: אין בכוונתה להצטרף לקואליציה, אך היא מוכנה להעניק לה תמיכה מבחוץ ולשמש רשת ביטחון פוליטית, בתנאי שתתחייב לקדם שינוי אמיתי ולשפר את מצבה של החברה הערבית.
דכוואר מפרט חמישה תחומים מרכזיים שבהם הרשימה המשותפת דורשת התקדמות ממשית:
- מיגור הפשיעה והאלימות: גיבוש ויישום תוכנית מקיפה למאבק בארגוני הפשיעה, לצמצום האלימות ולהגברת הביטחון האישי של האזרחים הערבים.
- עצירת הריסות הבתים: הפסקת מדיניות הריסות הבתים ביישובים הערביים, בערים ובכפרים, ובמיוחד בנגב, לצד מציאת פתרונות תכנוניים והסדרת הבנייה.
- פתרונות דיור לצעירים: הרחבת היצע הדיור, קידום תוכניות מתאר ומתן פתרונות מעשיים לצורכי הצעירות והצעירים בחברה הערבית.
- תקציבים ופיתוח: הקצאת תקציבים משמעותיים ושוויוניים לחברה הערבית, בדגש על חינוך, תרבות, תשתיות, רווחה ותעסוקה, הן בחינוך הפורמלי והן בחינוך הבלתי פורמלי.
- שלום, שוויון ושותפות: קידום חיים משותפים ושוויון מלא בין האזרחים הפלסטינים והיהודים במדינה, לצד קידום תהליך שלום עם אחינו הפלסטינים והכרה בזכותם להגדרה עצמית ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
לדבריו, המסר של הרשימה המשותפת ברור. החלפת הממשלה הנוכחית היא יעד ראשון במעלה, אך אין מדובר רק בהחלפת שלטון. המטרה היא ליצור מציאות פוליטית וחברתית חדשה שתבטיח ביטחון אישי, שוויון אזרחי, תקציבים, פיתוח, כבוד ועתיד טוב יותר לחברה הערבית ולכלל אזרחי המדינה, לצד חתירה לשלום צודק ויציב באזור.
המבחן הגדול: האם 19 המנדטים יהפכו להשפעה אמיתית?
ההישג של 19 המנדטים מעניק למפלגות הערביות כוח פוליטי משמעותי, אך גם מטיל עליהן אחריות ציבורית כבדה. הציבור שהגיע לקלפיות בשיעורים גבוהים מבקש לראות תוצאות, ולא להסתפק בהצהרות ובהבטחות.
גם בחיפה, שבה זכתה הרשימה המשותפת לתמיכה של כ-10% מהבוחרים, מדובר בהזדמנות להעלות את צורכי החברה הערבית ואת הדרישה לשוויון ולשותפות אל מרכז סדר היום הציבורי והפוליטי.
בפני איזנקוט ניצב האתגר לגבש ממשלה שתוכל להסתמך על תמיכת המפלגות הערביות, תוך התמודדות עם חילוקי הדעות במחנה האופוזיציה. מנגד, בפני הרשימה המשותפת ורע"ם, ניצב האתגר להבטיח שהכוח שהעניק להן הציבור יתורגם לשינוי ממשי במדיניות ובחיי האזרחים.
בסופו של דבר, המבחן אינו מסתכם בזהות ראש הממשלה הבא או בהרכב הקואליציה, אלא ביכולת לייצר מציאות אחרת: מדינה שבה הביטחון האישי, השוויון, התקציבים, הכבוד והייצוג אינם תלויים בזהותו של האזרח.
המסר העולה מדבריהם של פאח'ר ביאסדה ושרבל דכוואר הוא חד: החברה הערבית אינה מבקשת להיות שותפה רק ברגע שבו זקוקים לקולותיה כדי להקים ממשלה. היא דורשת להיות חלק בלתי נפרד מקבלת ההחלטות ומעיצוב עתיד המדינה. 19 המנדטים הם הישג היסטורי, אך כעת מתחיל המבחן האמיתי, להפוך את הכוח האלקטורלי להשפעה, להישגים ולשותפות מלאה.
אין להם מקום בכנסת של ישראל, בטח ובטח לא בממשלה.
מי שלא קורא באופן ברור לחיסול חיזבאללה וחמאס שינסה בממשלה של לבנון או של עזה.