(גם אני חי פה) – ענפי העץ של הכלכלן והקונדיטור אורי גולדשמידט, נטועים בקרקע הארץ כנצרים עבים, מוצאם מסבו מוריס רפאלי הסלוניקאי ומסבו וילי גולדשמידט הווינאי.
על הבית
אורי גולדשמידט (1951) גם היום, עדיין מתרוצץ באזור מחוז ילדותו אשר בנמל חיפה, וממשיך בפועלו כעמיל מכס. ממשרדו שברחוב העצמאות ואשר נושק לנמל הוא שולט ביד רמה בשחרור טובין ומכס, יבוא מכוניות, טיפול במסים ותשלומים, יבוא מהודו, יבוא מסין ועוד. הוא בעל ידע וניסיון נרחב גם בנושאי סיווג טובין, שילוח בינלאומי ועמילות מכס.
גם אני חי פה
ו… מיד נתחיל מההתחלה: כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה". והפעם, ביקור בביתו של הכלכלן בנמל חיפה והקונדיטור במטבח – אורי גולדשמידט, הנמצא בהר הכרמל.
על שם בן דודו אוריאל
אורי מציין כי כל שנות חייו עברו בשכונה אחת ויחידה, על הר הכרמל. שורשיו נטועים במחוז זה ומחוברים אלי מורשת המדינה. הוא נקרא על שם בן דודו אוריאל (אורי) גולדשמידט פז, אשר נפל בקרב בתרשיחא ביום 30/10/1948 (בן 26 היה בנופלו) והובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי שבחיפה.
מסלוניקי לחיפה
יתר על כך, סבו הסלוניקאי, מוריס רפאלי, היה בין הללו אשר לפני מלחמת העולם השנייה הגו את הרעיון להבאת עולים מיוון ובמיוחד להעלות ארצה סוורים סלוניקאים. הרקע לכך היה שביוון, בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, החלה מגמה של אנטישמיות מוגברת אשר הגיעה לשיאה בפרעות קמפבל ב-1931. בעקבות כך היגרו כעשרת אלפים יהודים מסלוניקי לארץ ישראל. העולים התיישבו בשכונות כמו שכונת פלורנטין ושפירא בתל אביב ובמקומות נוספים, אולם סבו של אורי גולדשמידט (מצד אימו) מוריס רפאלי, הגיע חיפתה.
"עבודה עברית"
בספרי ההיסטוריה, מירב הקרדיט ניתן לדמות מפתח אחת, וכך כתוב ומסופר: "בשנת 1933 הביא אבא חושי 300 עובדי-נמל לחיפה מסלוניקי, ובזכותם נכבש נמל חיפה לעבודה עברית, והתאפשרה הפעלת הנמל בתל-אביב (ב-1936)…"
סבא מוריס
אך הנכד אורי, ממהר לשלוף העתק של החוזה האוריגינלי המעיד בכתובין על כך שהמִזְכֶּה (קרדיט), התודה וההוקרה לכך, הינם גם לסבו מוריס רפאלי, אשר היה בין הללו ש"בזכותם נכבש נמל חיפה לעבודה עברית". זוהי קבוצת אנשים ציונים אשר פעלה בעסקי הימאות עוד בהיותם בסלוניקי. למותר לציין שגם אנשי אותה הקבוצה, תרמו תרומה חשובה ומכרעת לפיתוח ענף הימאות בארץ.
בעל הבית בנמל
לימים, העולים מסלוניקי אכן השתלבו ועבדו בנמל חיפה. כילד, אורי התהלך בנמל העיר ועל פי התחושה אשר קיבל מהסוורים שבמקום, היה לו נהיר, בטוח וברור שסבו הוא "בעל הבית" של הנמל, שכן אותם סוורים תמיד נהגו לספר לו שסבו הוא זה אשר הציל אותם והביאם אל ארץ הקודש. אגב, בעקבות השבתת נמל יפו במהלך המרד הערבי הגדול, אותם העולים/פועלים, היו אלו המעורבים באופן בולט בהקמת נמל תל אביב החדש ותפעולו.
הסבא וילי מווינה
גם סבו הווינאי, וילי (יוסף) גולדשמידט, לא היה "קוטל קנים", אלא בעל בעמיו. בזריזות שוב שולף אורי מסמך נוסף, זהו מכתב תודה החתום על ידי לא אחר אלא מאשר ראש עיריית תל אביב דאז – מר דיזנגוף, הכותב ומציין: "בכבוד רב וברגשות של תודה" ומספר על התקנת השעון במרום בית העירייה, אשר באותה העת שכן בשדרות רוטשילד. שעון אשר נתרם על ידי הסב וילי.
על גג בניין העירייה
"… אך שפה שכזאת…" מעניינת ביותר שפת המקום אשר נהוגה הייתה באותם ימים (17 ביולי 1921), בה השכילו להתבטא ולכתוב: "… לפני ימים אחדים גמלא סוף סוף חפץ ליבו: השעון שהואיל כבודו לנדב לעירייתנו, הועמד על גג בניין העירייה המחודש בשדרות רוטשילד. מאות העוברים והשבים נהנים למראהו, לקול הצלצול היפה והנעים שלו, המודיע את שעות היום והלילה, ואז הם מזכירים את הנדבן הנכבד לברכה… בכבוד רב וברגשות תודה, מ. דיזנגוף ".
שרי, בעלת הבית
את כל מסלול לימודיו כילד וכנער עשה גולדשמידט בבית הספר הריאלי, ובצבא שירת בחיל הקשר. הוא סיים את לימודיו האקדמיים בתחום הסטטיסטיקה והכלכלה באוניברסיטת… חיפה!
כיום, אורי הינו סב לצאצאים משלושת בנותיו: עדי, מורה למתמטיקה הגרה בפ"ת, הילה, מרפאה בעיסוק הגרה ברמת הגולן וזוהר, מנהלת מרפאת פיזיותרפיה המתגוררת בכרמיאל. אולם בחיי היומיום מגדל אורי את כלבתו "שרי", אשר גילה אינו ידוע, כיוון שאומצה מאגודת צער בעלי חיים. למותר לציין, שללא כל עוררין, "שרי" היא היא "בעלת המקום", שכן רק לאחר "התיידדות עימה" ניתן לשבת ברווחה ובניחותא בסלון הבית.
תחביבים ייחודיים ומועילים
בני הזוג גולדשמידט מתהדרים בתחביבים ייחודיים ומאוד מאוד מועילים. רעייתו של אורי, גינה, שהייתה מנהלת אגף מחשבים בחברת "צים" – עוסקת כיום ביצירת עבודות קרמיקה. גינה פיתחה מיומנות זו כשלמדה אצל מורה – אמנית קרמיקה, בסטודיו שבכרמל, ועתה היא לומדת ומשתלמת ב"בית הספר לקרמיקה בגבעת חביבה". זהו מקום בו תהליכי הלמידה והעבודה בסדנאות מתאפיינים במודעות גבוהה לחומר הקרמי, למשמעותו, לשבירותו ולהתייחסות האומנותית לחלל בו מתקיים החפץ.
נתינה וקבלה
בנוסף לכך, גינה לומדת את שפת היידיש בחוג ייעודי ב"בית יד לבנים" וכן מתנדבת מטעם הביטוח הלאומי, להיות לחברה לשתי נשים קשישות. גם אורי עסק בהתנדבות: בעבר נשא את תפקיד "ראש השבט" בתנועת הצופים. את תפקיד זה הוא מתאר כ"חוויה שאין לה אח ורע" בין חוויות החיים, ומוסיף כי מעצם ההתנדבות קיבל הרבה יותר מאשר העניק ונתן מעצמו. אכן, יש להסכים, עצם הנתינה יש בה קבלה.
הפטיסרי של אורי
מזה שנים, עיקר תחביבו של גולדשמידט הוא נושא הפטיסרי, דהיינו – אומנות האפייה והקונדיטוריה. המונח "פטיסרי" פירושו אמנות האפייה המעודנת, המציגה סימפוניה של טעמים המגיעים אל חושי הטעם שלנו בזה אחר זה. קשה לדעת מהו המקור של המילה "פטיסרי", שכן היא מילה בשפה הצרפתית, אשר מתארת מאפים ודברי מתיקה ונחשבת לשם האופייני של חנויות קטנות בסמטאות צרפת… חנויות המציגות בחלונות הראווה מיני מאפים בצבעים עליזים ובטעמים שהם חגיגה לעין ולפה.
ממש כמו "מאסטר שף"
כדי להיות מומחה בתחום זה, השכיל גולדשמידט ללמוד קונדיטוריה בבית הספר הנודע "בישולים" הנמצא בתל אביב-יפו. פעמיים בשבוע, במהלך 9 חודשים תמימים, נסע אורי ללימודיו בבית הספר הגבוה לקולינריה, שם השתלב בכיתת הקונדיטוריה, שאינה כיתה רגילה, אלא כזו שבה לומדים בעזרת הציוד החדיש ביותר, התנורים, השולחנות הארוכים ועמדות העבודה האישיות – כל אלו אשר גרמו לו להרגיש ממש כמו על הסט של "מאסטר שף".
בנייה קולקטיבית
בניין בית משפחת גולדשמידט נבנה לפני למעלה מ-30 שנה בשיטת הבנייה הקולקטיבית, ולכן היה מותאם במדויק לצרכיהם האישיים של כל בני המשפחה. עתה, עם התרוקנות הקן והשינויים שבצרכי אורי ורעייתו – "מנקרות" בהם מחשבות לעבור למעון קטן יותר אשר כמובן לא יכיל כל גרמי מדרגות…
"ארץ טרופית יפה"
אל ביתו הנוכחי של אורי מגיעים לאחר ירידה בגרם מדרגות אשר מסביב לו צמחייה עבותה ונאה, כמו גם נמצאים קישוטי קרמיקה יפיפיים מעשי ידי רעייתו. אף אל מפלס הסלון והמטבח יש לרדת גרם מדרגות נוסף, ומשם היציאה אל הגן כבר תהייה קלה. זוהי אחת מהפינות האהובות ביותר על דרי הבית. לכשמגיעים אל פינה אהובה זו, גם בעונת החורף, חשים באווירה של "איזו ארץ טרופית יפה". למרות סערת הגשמים והרוחות- מכל הכיוונים עוטף הירוק הירוק הזה- ועל השולחנות מונחים בגאון כלי הקרמיקה מעשי ידי רעייתו של אורי.
חפצים וזיכרונות
ריהוט הסלון כולו בסגנון האומנותי מתקופת הרטרו (1940-1960), אשר ברובו הועבר לביתו של אורי כירושת המשפחה. מקום של כבוד נותנים בני הזוג גולדשמידט למזנון הארוך הנושק לחלון הפונה אל הגן. מזנון אשר עליו ניצבים חפצים רבים מבית הוריהם. כמובן שלכל חפץ וחפץ סיפור משלו… וכן רבים הינם הזיכרונות הקשורים בחפצים הללו.
הכורסה של ארצ'י באנקר
בדיוק כמו לארצ'י בנקר – גם לאורי כורסת טלוויזיה המכונה בשמו… (ארצ'י באנקר היה הדמות הראשית בסדרת הטלוויזיה הקומית "הכל נשאר במשפחה" ובסדרת ההמשך, אשר הופקו בארה"ב בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20). זוהי כורסה רחבת מידות אשר ממנה מקפיד אורי להתעמת עם פרשני החדשות מחד ומאידך גם לצפות בסרטי טבע, סדרות טלוויזיה וסרטי היסטוריה.
דיוקנו של דנטה
בין פינת האוכל לבין חלון המזנון המעוטר בפרטים עתיקים, תלוי לו ציור מרהיב, זהו דיוקנו של דנטה בפרופיל. הציור הוא מעשה ידיו של הצייר גוסטב וולף (1947-1887). תמונה מרשימה זו הינה ציור שמן על בד וגודלו 78X98 ס"מ. הציור יקר ערך, שכן הוא עתיק, חתום בפינתו הימנית ובעל מסגרת עץ מוזהבת המקורית לתקופת הציור.
הנביא, המשורר והפילוסוף
כידוע, ערכו של ציור נמדד גם על פי הפונקציה של נושאו… כאן: דנטה אליגיירי (1265-1321), המכונה לעיתים רק "דנטה", היה משורר, פילוסוף, תאולוג, ומדינאי איטלקי. "הקומדיה האלוהית" הינה יצירתו הידועה ביותר, והיא נחשבת לאחת מהיצירות הגדולות בספרות העולמית. כמו כן, היצירה מהווה בסיס לשפה האיטלקית המודרנית. דנטה היה תלמיד של נביאי ישראל ובמיוחד של דוד (אותו כינה "הנביא"), של משוררי רומא, במיוחד של ורגיליוס (אותו כינה "המשורר"), ושל חכמי יוון , במיוחד אריסטו (אותו כינה "הפילוסוף"), כמו כן, היה תלמידם של תאולוגים, מיסטיקנים ומשוררים רבים.
המזווה של אורי
סמוך לפינת האוכל שבחלל המטבח, נמצאים שני ארונות ייחודיים. מימין ארון בגוון חום, ארון עתיק אשר הובא מבית הוריו של אורי, ובו מזכרות עתיקות ומיוחדות. מצדו השמאלי של החדר ממוקם ארון שהוא בעצם מזווה המכיל את חומרי האפייה של אורי. את שבבי השוקולד וחומרי הקונדיטוריה נוהג אורי לקנות באריזות גדולות של מאפיה, ולאכסנם בארון נפרד הייעודי לכך.
קונצרט של בוקר וטיול רגלי
לבני הזוג גולדשמידט כרטיסי מנוי לקונצרטים הנערכים בימי שישי בבוקר באולם האודיטוריום שבמרכז הכרמל. לאחר בילוי זה, הם מעדיפים לטייל רגלית עד לשוק תלפיות ואפילו עד לוואדי סאליב. הם אוהבים לראות כיצד משתנה לה העיר במהלך הזמנים, ועל כן הם כמהים שהכרך יהיה הרבה יותר נקי מכפי שהוא בתקופה האחרונה. כמו כן הם מייחלים שבקרוב מאוד תיפתר בעיית "חזירי הבר החיפאיים", אשר מצאו להם משכן של קבע במחוזותינו.
אורי שירת יחד איתי והיה מדריך בגדוד, אדם משכמו ומעלה אדם ישר ונאמן ,חיל ומפקד מסור ,לקרוא את הכתבה עושה טוב בלב ואני שמח עבורו,
מאחל לך בריאות מאבי רייצפלד
בית מקסים עם פרטים מיוחדים שנאספו באהבה ויוצרים פסיפס של הדמויות המתגוררות בבית ומשפיעות על האוירה הנעימה והחמימה בו.
אורי היה בן כיתתי לאורך כל שנותינו בבית הספר הריאלי.אדם מקסים התרגשתי לקרוא את הכתבה
אורנה בצלאל
מה שלומך?
אינך זוכרת אותי. אני אסתר הגיסה של ויקי ויעקב בכר מחולון.
ויקי ממשפחת בצלאל הירושלמית.
כל טוב ובריאות טובה ושלמה
אסתר בכר
חיפה
שלום לכם גינה ואורי גולדשמידט
אינני מכירה אתכם ואתם אינכם מכירים אותי.
קראתי בעיון רב את הכתבה עליכם ונהניתי מאד מאד.
קראתי בין היתר שהמקום בו אתם גרים קשה עליכם ואתם הייתם מוכנים לעבור למקום מרכזי יותר וקטן יותר.
עצתי לכם. לאחר שגם אנחנו עברנו מהבית הגדול שהיה לנו בדניה לדירה קטנה יותר באחוזה.
אין יום שאני לא בוכה ומצרה על הצעד הזה שעשינו.
מי שחי בבית גדול אינו יכול לגור בבית קטן.
אל תעשו את ההעברה הזאת. אינכם יכולים לתאר לכם כמה אני סובלת ולא די שסובלת. בגלל הסבל והדיכאון בו לקיתי חליתי במחלה אוטואימונית שהגבילה את ההליכה שלי ועד היום אני סובלת מקשיי ניידות ואני בטוחה שהכל נגרם בגלל המעבר.
מצטערת על ההתערבות
מאחלת לכם כל טוב
אסתר בכר
חיפה
יפה. מעניין ןמרשים.
רחלי אכן היה כייף בשבילך לבקר בביתו של אורי גולדשמיט.כל הכבוד לך רחלי.
כתבה מרגשת מאוד בעיקר שגדלתי באותו רחוב בחיפה. הכרתי את ההורים ואת אחותו. אבל את ההיסטוריה המשפחתית אני קוראת כאן לראשונה. עד היום אני פוגשת את אורי הוא למד עם בעלי בראלי, בעלי גדל עם גינה אישתו. עולם קטן וסיפורים רבים.
עצוב שאף אחת משלושת בנותיו לא נשארה בחיפה.
שושלת חיפאית נוספת שכבר במקומות אחרים.
בלי שיהיו משפחות שורשיות דורות על דורות בחיפה,
חלק גדול מהמרקם הטוב של העיר נעלם וזה מורגש.
כשיש עודף כוסברה זעתר ופטרוזיציה – הטעם מר.
כתבה נהדרת
הייתי מעוניינת שייפנו אליי בקשר לווטרינר מקסים
שהייתי רוצה לעשות כתבה מעניינת ווטרינר שעוזר לכל אחד ללא תמורה
בקיצור המוהיקני האחרון
אם תוכלו לפנות אליייי
מודה מראש