דלת הכניסה לביתה של רחלי אינה שונה ממיליון דלתות אחרות שכבר ראיתי. אבל כשפוסעים צעד אחד קדימה ונכנסים לביתה – נכנסים לעולם אחר, מעין סוג של ‘עולם מקביל’, פשוטו כמשמעו. משהו שדומה למחילת הארנב בספרו של לואיס קרול ‘הרפתקאות אליס בארץ הפלאות’, או לרציף תשע ושלושה רבעים בתחנת הרכבת קינג קרוס בספרה של ג’יי.קיי. רולינג ‘הארי פוטר’.
הבית – כמדור שלווה
בהבזק המבט הראשון הרי שחלל המגורים הרחב נראה כמו מוזיאון תקופתי מן המאה שעברה ואולי גם זאת שלפניה. אבל כבר במבט השני ברור שלא במוזיאון מדובר, בהיות המוזיאונים קרים ומנוכרים, אלא מדובר בחלל מגורים-תרבותי-אומנותי חמים, חי ופועם, המשולב עם מטבח מעוצב ומזווד בחפצים ובפריטי ריהוט אקלקטיים, המבטאים באופן מושלם ובהלימה מלאה למכלול השלם הנושא את השם: רחלי אורבך.
גם האירוח המינורי שלי כמראיין, בישיבה בפינת שולחן המטבח, התאפיין בתקרובת מעודנת ובקפה שהוגש בספל ייחודי למשעי. ישיבתה הזקופה של המארחת גבוהת הקומה, חיוכה מאיר הפנים ועיניה הירוקות היו מושלמים – והרגישו כמסגרת מעוצבת ומדוייקת ליצירת האומנות הכוללת. וכן, הייתה גם מוזיקת רקע קלאסית, חרישית ואיכותית אשר שימשה כעטיפת משי לפגישה ולראיון. כזאת שנוגעת-לא נוגעת אך גם כזאת שאינה מאפשרת להתעלם ממנה.
כתבת 'חי פה תאגיד החדשות של חיפה והסביבה'
אז מי זאת רחלי אורבך? קוראי 'חי פה תאגיד החדשות של חיפה והסביבה' מכירים אותה היטב בשנים האחרונות ככתבת פורייה, סקרנית-חקרנית ואינטליגנטית, אחת מעמודי התווך של הקבוצה הנפלאה של למעלה מארבעים כותבות וכותבי האתר. כתבת המפליאה בכתיבה רהוטה ועשירה, אך קלה ונעימה לקריאה, של כתבות עומק רבות ובנושאים רבים ומגוונים.
רזומה
ב’קורות החיים’ של רחלי אפשר למצוא את התחנות הבאות:
- תואר ראשון מדע המדינה ומזרחנות באוניברסיטת חיפה;
- תואר שני הוראה משקמת לחינוך מיוחד באוניברסיטת ירושלים;
- 'לימודי תקשורת המונים' באוניברסיטת בר אילן;
- אומנות ב'מדרשה לאומנות' לכשהייתה ברמת השרון;
- מוסיקה ב'קתדרה למוסיקה' במרכז ענב לתרבות בת"א במשך 14 שנה;
- קורס מקצועי להערכת חפצי אומנות ועתיקות בהנחיית יריב אגוזי:
- התנדבות במשך שנים רבות כרכזת ומנהלת מועדון החרשים ב’נווה ארזים’ בחולון, וכיום מתנדבת ב'בית בורלא' – מועדון החרשים שבחיפה;
- ליווי והדרכה של קבוצות מטיילים לחו”ל דרך חברת “נתור” ואחרות – גם לקבוצות כבדי שמיעה וחרשים;
- מילאה תפקידים שונים במערכת החינוך, כולל משרת פיקוח והדרכה במשרד החינוך ב”אגף לשילוב מורשת יהדות המזרח בתוכניות הלימוד”;
- מילאה תפקידים שונים במחלקות החינוך והחינוך המיוחד, בעיריית גבעת שמואל.
נולדה וגדלה בתל-אביב
רחלי היא בכלל יבוא חוץ – “שחקנית חיזוק” שהגיעה לחיפה לא מזמן, בחודש מרס 2020, ממש עם פרוץ מגפת הקורונה והסגרים, וזאת בעקבות משפחת בתה ונכדיה המתגוררים בעיר.
היא נולדה וגדלה בתל-אביב. “צפונבונית”, היא מעידה על עצמה בפניי, ועיניה נוצצות. שם ספגה את בסיסיה המשפחתיים והחינוכיים השונים, שם התוודעה ללימודים, להשכלה, לתרבות, למוסיקה ולאומנות המהווים חלק כה חשוב בחייה. שם, בגוש דן, הקימה את משפחתה – ושם חיה ופרחה.
ההחלטה: להגר ממדינת גוש דן לחיפה
עד מתי? עד שהכירה, כדבריה, כל אבן וכל שיח אשר בדרך, לצד הכביש המוביל מתל-אביב לחיפה, בעת הנהיגה הלוך וחזור, לביקוריה אצל בתה ונכדיה – ואז התעייפה. בעת זו החלה לחלחל המחשבה, והתקבלה ההחלטה “להגר ממדינת תל-אביב לחיפה”, כדבריה. ההחלטה כלל וכלל לא הייתה קלה או פשוטה. מרבית חבריה ומכריה אמרו לה: “את!? את תעזבי את גוש דן!? תעזבי את כל מי שאת מכירה ואת כל מה שאת מכירה!? ואת מי ואת מה את מכירה בחיפה”!?
“ההחלטה כבר התקבלה” השיבה לכל מי שדאג לה, “יש לי את משפחתי, בתי ונכדיי אשר בכרמל – ואני לגמרי מרגישה ומאמינה שאוכל למצוא לפחות דלת אחת פתוחה בחיפה, או אולי למצוא “נקודת משען” אחת, כפי שאמר ארכימדס, כדי שאוכל להפוך לחיפאית ולהרגיש בבית” … אמרה, ולא בטוח שבאמת האמינה לדבריה שלה … אם כי נראה שדווקא הגורל הקשיב אף הקשיב…
חקר פניני האדריכלות המיוחדות של חיפה
אחרי שנחתה בביתה החדש בחיפה, היא וערמות הארגזים והקרטונים בהם היו ארוזים חייה, חפציה והאמנות שאספה וצברה במשך שנים רבות – נצלה רחלי את הסגרים להתארגנות פיזית בביתה, כמו גם להתארגנות מחדש של שגרת חייה החדשים בעיר.
בין שאר הדברים שקסמו וקרצו לה, היו פניני האדריכלות המיוחדות של חיפה בכלל, וכנסיות העיר וסביבותיה בפרט. רחלי החליטה להכיר, לגלות ולחקור את כל שש עשרה הכנסיות, ואולי גם לכתוב על כל אחת מהן מאמר מחקרי אנושי-היסטורי-תרבותי-אדריכלי. וכך היה: רחלי יצאה להכיר את עולמה החדש מאותן זוויות ראיה וזוויות חיים שכל-כך מאפיינות אותה.
'אח, פגישה שכזו'
בשנת 2021, בעיבה של הקורונה, בשעה שאמנם האיסורים התרופפו מעט אך עדיין חוייבנו לעטות מסכות, נפגשו לראשונה רחלי ונגה כרמי, המייסדת והמנהלת של אתר 'חי פה תאגיד החדשות של חיפה והסביבה'.
נראה כי לכל אחת מהשתיים סיפור או גרסה אחרת לנסיבות פגישתן הראשונה: יד המקרה באירוע חברתי במעגל נשים, או על-פי יוזמה של מכרה משותפת. כך או כך, “משהו” נסתר אך חזק מכדי שאפשר היה להתעלם ממנו, קרב את שתיהן האחת אל השנייה ושיחת היכרות חמה וקרובה החלה ביניהן.
יש מי שקוראים לזה “כימיה” … ויש מי שקוראים לזה “התערבות הגורל” … אבל, העובדה היא שכך נפגשו השתיים ומאז לא נפרדו דרכיהן. רחלי הציגה את עצמה ואת מעמדה כ”עולה חדשה” בחיפה, וסיפרה לנגה על הרעיון המתבשל בראשה לכתיבת סדרת כתבות על כנסיות חיפה, ועל אהבתה לארכיטקטורה, למוסיקה, לכתיבה ולמחקר.
נגה פשוט “נדלקה” שכן במסגרת תפקידה כמנהלת היא שואפת כל הזמן להוסיף לאתר, 'חי פה תאגיד החדשות של חיפה והסביבה' ולצוותים המקצועיים המפעילים אותו וכותבים עבורו – כוחות אנושיים ואיכותיים חדשים, כמו גם תכנים מעניינים ומרתקים לטובת הקוראים-הגולשים.
פרוייקט כנסיות חיפה והסביבה
נגה הבינה והבחינה מייד בחושיה הנשיים והמקצועיים בהזדמנות הנפלאה לשתיהן: רחלי תוכל להצטרף לצוות הכותבים האיכותיים והנאמנים של האתר ובו תוכל למצוא פלטפורמה ייחודית עם קהל הקוראים-גולשים הגדול ביותר באזור – והיא עצמה והאתר יתעשרו בכותבת כשרונית חדשה.
וכך היה. נגה נתנה את הסכמתה ועידודה לרעיון ואת פרטי אנשי הקשר הנדרשים לעניין, והפרוייקט הנפלא יצא לדרך. את סדרת הכתבות המרהיבות שכתבה רחלי על כנסיות חיפה וסביבותיה אפשר למצוא בקלות באתר 'חי פה תאגיד החדשות של חיפה והסביבה'. אי-אפשר שלא להתרשם ולהתפעל מעבודתה ומכישרונותיה של רחלי. הכתבות ורחלי זכו לאין ספור התייחסויות ותגובות משבחות ומחממות לב מצד מאות אלפי הקוראים-הגולשים באתר. “המספר העצום של התגובות והמילים החמות והמפרגנות הפתיעו אותי. לא תיארתי לעצמי התעניינות והצלחה שכזו” מתרגשת רחלי.
'חי פה' – הוא בית וגם משפחה
כששאלתי את רחלי מה המשמעות של האתר וקבוצת חי פה בשבילה ומהי נגה בשבילה – אורו פניה. היא חפשה את המילים המדוייקות כדי לתאר את ההקשרים, המשמעות והרגשות שלה: “חי פה בשבילי הוא בית וגם משפחה. וכשאני אומרת “בית” אני מתכוונת, בראש ובראשונה, לתחושת החופש והיכולת להתבטא ולכתוב את כל מה שאני מרגישה ורוצה. דרך 'חי פה' נוצרו לי חיים מעניינים ומשמעותיים בחיפה, וזאת בתוך זמן קצר כל-כך אחרי שהגעתי מגוש דן, שם נולדתי ובו חייתי כל חיי.
דרך ובזכות 'חי פה' הכרתי המון אנשים חדשים, חיפאיים ואנשי הסביבה. אנשים מדהימים עם סיפורי חיים מרתקים ומעוררי מחשבה שקיבלו אותי ופתחו בפני את ליבותיהם ואת בתיהם, מכוח ובזכות ההיכרות שלהם והכבוד שהם רוכשים ל'אתר חי פה' ולנגה כרמי. בזכות 'חי פה' ובזכות נגה אני מכירה את העיר ולומדת אותה. אני מרגישה חיפאית, אוהבת את העיר ומתאהבת בה, מדברת בשבחה ובשבח אנשיה” …
“האם אינך נסחפת מעט”? שאלתי אותה.
“ממש לא! כך בדיוק אני מרגישה, והייתי יכולה אף להכביר במילים ובסופרלטיבים … אבל אני אסתפק באלה… וגם חייבת להרחיב מעט על הקשר שלי עם נגה, ולא רק איתה אלא גם עם ירון בעלה. נגה קבלה אותי מייד כחברה וותיקה או כקרובת משפחה יקרה ואהובה אשר אפילו בעת מחלה דאגה ועזרה לי ממש כמו אחות או אם”.
“נגה מקשיבה ופתוחה לחלוטין לשמוע ולבחון כל רעיון והצעה שלי. כך היה גם עם הרעיון לפתח מדור חדש שבו נפרסם ראיונות עם תושבים בחיפה ובסביבותיה. אנשים שיש בסיפורם האישי, בפועלם וביצירותיהם כדי לעניין את תושבי העיר. כך בעצם נולד ורקם עור וגידים המדור “גם אני חי פה” שכל-כך מצליח באתר”.
המדור שהוא הפסיפס האנושי הרב-תרבותי של העיר
כן, המדור “גם אני חי פה” הינו בבת עינן ומקור לגאוותן המוצדקת של רחלי ושל נגה. במהלך הזמן הקצר שחלף ראיינה וכתבה למעלה משישים וחמש כתבות על שישים וחמישה גברים, נשים, משפחות ומעשיהם וסיפוריהם, החיים בחיפה ומהווים את בסיס הפסיפס האנושי הרב-תרבותי של העיר. הכתבות המתפרסמות במדור זה זוכות להתעניינות שיא מצד קוראי וגולשי האתר, אשר גם מרבים להגיב ולהחמיא.
וברור שלא נשכח לציין עוד כמה עשרות כתבות מרתקות שונות שכתבה רחלי והתפרסמו באתר, בנושאים חברתיים שונים, אשר בעיקרן הן בעניין תערוכות וקונצרטים ייחודיים – אך בפירוש לא רק.
אוהבת את חיפה ומתגאה בשני ילדים וחמישה נכדים
ביקשתי מרחלי שתאמר כמה מילים לסיום ולסיכום הריאיון. רחלי בחרה לדבר על אהבה – על אהבתה לאתר ולנגה, על אהבתה לעיר מגוריה, על חייה החדשים ועל אהבתה וגאוותה למשפחתה: היא ספרה לי על הערכתה הרבה ועל ההוקרה לנגה, לאישיותה, לפועלה ולקבלת הפנים והעזרה הרבה שהרעיפה עליה. “היא נתנה לי את חיפה במתנה. הרוב בזכותה”!
חיפה, אמרה לי, היא היפה בכל ערי ישראל – היא מציעה ים, מפרץ, נמל וירוק ההר. יש בה מגוון רב תרבותי, עדתי ודתי שחי בקיום משותף מכבד וחופשי, יש בה עושר והיצע ארכיטקטוני ותרבותי שאינו נופל מזה של “מדינת תל-אביב” – ואפילו יש בה כמה מסעדות נפלאות שגם הן אינן נופלות מהטובות שבמסעדות תל-אביב … “אני מאוהבת בחיפה” הצהירה בחיוך ובגאווה. אם כי יש לציין גאוותה המיוחדת הינה למשפחתה הפרטית והצמודה: בן ובת נשואים וחמישה נכדים.
