שכונת רוממה החדשה נמצאת באחוזה, בפנייה מדרך פיק"א. בתוך השכונה נמצאים גם 3 רחובות של שכונת גבעת אורנים. אין שום הפרדה בין השכונות ונראה לי שרוב האנשים בכלל לא יודעים על קיומה הנפרד של גבעת אורנים. בשכונה, כמו בעיר כולה, יש הרבה מאוד חזירים. פעם המקום האהוב עליהם היה גן שעשועים ברחוב האורן, שהפך במהלך השנים לגינת כלבים. החזירים אוהבים במיוחד להיכנס לחורשה ברחוב הפרחים, או לצאת מהחורשה לרחוב. אפשר לראות אותם לפעמים עוברים את הכביש, אגב, לא תמיד במעבר חצייה.
רחוב האורן
בעבר גם שכונת רוממה וגם גבעת אורנים היו חורשות. לאט לאט כל ריאה ירוקה הפכה להיות שכונת מגורים. ותיקי רוממה עוד זוכרים איך כילדים, היו משחקים בין האורנים בגבעת אורנים. אחת הבעיות ברחוב האורן, הוא שכשהולכים ברחוב אפשר ממש להסתכל לתוך הבתים ולראות הכול. ברחוב אין כמעט חניות פרטיות ויש מצוקת חנייה. בתחילת הרחוב יש גני עירייה. הרחוב מסתיים בשופרסל ובמרכז המסחרי, הכולל סניפים של הבנק הבינלאומי והדואר.
גבעת אורנים
שכונת גבעת אורנים מורכבת מ-3 רחובות: שז"ר, מרטין בובר והצוללת דקר. בעיניי, הרחוב הכי מוצלח הוא שז"ר. עם בתים מאוד יפים, הרחוב עצמו ללא מוצא, הנוף יפה. עבורי, כמורה לספרות, שם הרחוב – זלמן שז"ר, שהיה הנשיא השלישי של מדינת ישראל, מעלה אצלי קודם כל, את העובדה שהיה אהובה של המשוררת רחל. רחל היתה מאוהבת בשז"ר בשנות ה-20 של המאה הקודמת. הם נפגשו בדגניה, היא הוקסמה ממנו, והוא, בסופו של דבר, לא החזיר לה אהבה, והסוף ידוע. היא כתבה את שירי האהבה היפים ביותר בשפה העברית והוא דבק באשתו, שגם לה קראו רחל.
'ויוינו' – וזיכרונות מ'פופולו'
מי שלא גדל בחיפה והלך עם הוריו לאכול ב"פיצה פופולו", שיחק על המתקנים שהיו בחוץ, עד שהאוכל הגיע, לא יבין מה הייתה "פופולו" לחיפה. מי שכן גדל פה, לא צריך את ההסברים שלי, הוא בטח זוכר את הריח של הפיצה.
מסעדת "פופולו" הגישה במשך שנים ארוכות פיצות, פסטות וסלטים, וכשהמסעדה נסגרה הייתה הרגשה שמשהו מחיפה של פעם לא יחזור. אבל לצד הזיכרונות והצער, נפתחה ברוממה אחת המסעדות האיטלקיות הכי טובות בעיר, אם לא הטובה ביותר. האוכל, המראה של המסעדה, השירות – הכול מושלם. גם המחירים בסך הכול סבירים והמסעדה תמיד מלאה.
המכולת של דוד ברחוב בפרחים
המכולת של דוד היא דבר מאוד מרכזי ברוממה. לצד תושבים בשכונה שמגיעים לקנות מצרכים הביתה, מגיעים למכולת גם הרבה מאוד ילדים שקונים קרטיבים וממתקים. לא משנה שיש שופרסל בשכונה ובעיר יש רשתות זולות בהרבה, הנוחות של הקנייה מתחת לבית, מנצחת.
הדירה במרטין בובר
בעלי אומר שאחת הבעיות הקשות שלי, אבל לא הקשה ביותר, היא שאני אף פעם לא מקשיבה, אני עושה את עצמי מקשיבה – זה כן, אבל תמיד חושבת שאני יודעת יותר טוב מכולם ועושה בסוף מה שאני מבינה. בעלי מכיר אותי טוב. וכך, כשמישהו שעבדתי איתו אמר לי שמה שלא אעשה, שלא אקנה בשום אופן את הדירה (שבסוף קניתי), ברחוב מרטין בובר, לא הקשבתי לו. יותר מזה, אפילו לא שאלתי אותו למה הוא חושב שלא כדאי לקנות את הדירה. אהבתי את הדירה, ידעתי שאגור בה ולא עניין אותי מה יש לאחרים להגיד.
אין מה להגיד, עברנו חוויה מיוחדת בדירה שלנו ברחוב מרטין בובר. מדובר בבניין של 6 קומות, שיש בו רכבל שמעלה אותך מקומה לקומה. הקושי העיקרי של הבניין הוא שגרות בו 18 משפחות והקשר ביניהן צפוף. כל הזמן יש חיכוכים כתוצאה מהרכבל שמתקלקל בלי סוף וצריך לתקן כל הזמן, הרבה מאוד נזילות מדירה לדירה, שדורשות להגיע להסכמות בין הדיירים, על חשבון מי יתקנו את הנזילה הפעם…
רענן לא סבל את הבית, איך שנכנסנו לגור בו, הוא כבר רצה לעבור דירה. אני אמרתי שבית זה לא נעליים, ולא עוברים דירה מייד אחרי שנכנסים לגור בו. למזלו של רענן, 8 שנים אחרי שנכנסנו לדירה, הבית נשרף. אחרי ששיפצנו אותו, גם אני כבר לא רציתי להישאר לגור בו, וככה הוא סוף סוף קיבל את מה שרצה.
עובד כמו קסם
ללא ספק, אחרי שהבית שלך נשרף ואתה משפץ אותו וחוזר לגור בו, אתה לומד להכיר את השכנים שלך באמת. וההיכרות עם השכנים במרטין בובר לימדה אותי: בבית הבא שלי אחפש בניין עם כמה שפחות שכנים וכמה שפחות נקודות חיכוך, ולכן קנינו דירה בבניין ללא מעלית ונכון לעכשיו גם בלי נזילות, וזה עובד כמו קסם.
אני לא יודעת למה קשה לשכנים להכיל שיפוץ של דירה אחרי שרפה, אבל השכנים במרטין בובר היו מאוד נסערים בכל פעם שהפועלים שעבדו אצלנו השאירו איזה קרש ליד המעלית, או לכלוך בחנייה. הייתי מצפה לקצת יותר אמפטיה מהשכן שגר מעליי, שהמחסן שהוא החזיק והיה מלא בחומר דליק, לכאורה, נדלק בשרפה, התפוצץ ואז נפל לבית שלי ושרף את כולו, אבל האמפטיה הזו לא הגיעה.
אני מעולם לא עליתי ברכבל. הספיק לי כמה פעמים שנתקעתי במעלית והדלת לא נפתחה, כדי להבין, שזה לא בשבילי. מה שכן, גרתי בקומה החמישית, אז הייתי מזמנת את המעלית, מכניסה את הזבל שלי למעלית, לוחצת על קומה 0 וכך הזבל ואני היינו יורדים אחד ליד השני, הזבל במעלית ואני במדרגות, והיינו נפגשים למטה. אני לא חובבת בעלי חיים, ובקומה הרביעית היה כלב קטן שהיה נובח ללא הפסקה בכל פעם מישהו היה עובר ליד הדלת. לא משנה כמה פעמים הייתי יורדת או עולה במדרגות, בקומה רביעית הוא תמיד היה מצליח להפתיע אותי ונובח, ואני הייתי צורחת בבהלה.
השרפה שינתה את החיים
בסך הכול העברנו 9 שנים טובות במרטין בובר, וגם השרפה הייתה אירוע משנה חיים, שגם הביא איתו אפשרות להתחדשות. כשכל מה שיש לך נשרף, עם כל הקושי, נפתחת אפשרות אמיתית, פתאום באמצע החיים, להתחיל מחדש.
מי שנפגע יותר קשה בעיניי מהשרפה שהיתה ברוממה, הם הילדים, שהיו בשכונה בזמן שהיא התרחשה והיה צריך לחלץ אותם מבית הספר, שהתחיל בעצמו לעלות קצת באש. אני לעומת זאת, הייתי באותו הזמן בבית הספר שלימדתי בו אז, בטירת הכרמל, וחיכיתי שם, כי חשבתי שלא יהיה לי טוב לראות את הבית נשרף וגם שאין שום דבר שאני יכולה להועיל בנוכחותי שם, אז כבר יכולתי לעשות בשביל הדירה?
עד היום, לפעמים אני ניגשת לבחור נעליים בבוקר ונזכרת באחד מזוגות הנעליים שהיו לי לפני השרפה, אבל כל דבר שאפשר לקנות שוב בכסף, זה לא סוף העולם לאבד. כמובן, לא הרגשתי ככה ביום של השרפה, כשבדרך לא דרך חזרנו הביתה אחר הצהריים וראיתי את כל ההרס, אבל בכל זאת, עברו מאז 5 שנים.
אין ספק שהשרפה היא אירוע ששינה את שכונת רוממה. בשנה הראשונה אחרי השרפה, הרבה דירות עמדו ריקות ומשפחות חזרו לגור בהן אחרי ששופצו. הרבה דירות גם הועמדו למכירה אחרי השיפוץ. הבית שלנו שופץ לגמרי וכל הרהיטים הוחלפו, כך שכשהייתי מסתובבת בדירה לא חשבתי על מה שקרה. אבל היו לנו שני גרמי מדרגות בין הקומות, וכשהייתי עולה ויורדת בהם, תמיד חשבתי על השרפה, ולא אהבתי את זה.
רחוב מרטין בובר נקרא על שמו של החוקר והפילוסוף מרטין (מרדכי) בובר, שלצד עיסוקו בפילוסופיה, היה גם מחנך ומעבד מעשיות.
רחוב הצוללת דקר
אח"י דקר הייתה צוללת שטבעה בשנת 1968, כשהייתה בדרך מאנגליה לישראל. במשך שנים, על אף כל הניסיונות, לא הצליחו למצוא את שרידיה. הם נמצאו לבסוף בשנת 1999. כל 69 אנשי הצוות נספו באסון.
גני שעשועים בחורשה
ברוממה יש כמה גני שעשועים. כאימא צעירה, זה תמיד היה הכי חביב עליי שיש גן שעשועים במרחק הליכה מהבית שלי, ועם הרבה מאוד מתקנים, ובלב החורשה. בהרבה סופי שבוע הורים היו מקשטים חלק מהחורשה ועושים ימי הולדת כיתתיים. אם רק היו שם שירותים ועגלת קפה, זה היה הגן המושלם.
תחנת דלק וחנות נוחות
לא משנה איפה תידלק לי הנורה שאומרת שאין לי דלק, אני תמיד אתדלק בתחנת הדלק הזו. לא משנה שהרבה יותר קרוב לי לתדלק בקניון חיפה, יש דברים שהם פשוט עובדה. צמוד לתחנת הדלק יש חנות של יילו (Yellow). כשהייתי ילדה, אימא שלי הייתה שולחת אותי לבקש חצי כוס חלב או להחזיר שתי ביצים מהשכנה מלמעלה. פעם זה כנראה היה נהוג יותר, אבל אני בכל אופן, לא אוהבת לבקש ומעדיפה לנסוע ליילו (פתוח 24 שעות, אם חסר חלב באמצע הלילה, עדיין אפשר תמיד לקנות) שלא רק פתוחים 24 שעות ביממה, אלא גם בשישי ושבת. יש להם שם הכול – כפכפים, תרופות, מטקות לים, אביזרים לטלפון הנייד ואוכל. הרבה ארוחות צהריים שלנו נפתרו בעזרת הסלטים והטוסטים שלהם.
הריאה הירוקה שהפכה לשכונה
כשקנינו את הבית, ידענו שעומדת לקום שכונה מול הבית שלנו. במהלך השנים תושבי רוממה יצאו למלחמה על החורשה היפה שהייתה מול הבית שלהם, כשניסו להסביר לנוגעים בדבר שזו אחת הריאות הירוקות האחרונות בעיר, אבל המאבק לא נחל הצלחה. היום, כשמסתכלים מרחוב מרטין בובר על מה שהיה פעם חורשה, רואים שכונה שלמה שהוקמה תוך שנים ספורות. ההישג היחיד של התושבים, לפחות נכון לעכשיו, הוא שבעבר דיברו על להפוך את רחוב מרטין בובר מרחוב ללא מוצא לרחוב שיחבר את גבעת זמר לרוממה. לפחות בינתיים, הכביש לא נבנה.
בי"ס ניגונים רוממה
אחד היתרונות הגדולים של השכונה הוא בית הספר ניגונים רוממה. בית ספר קטן ושכונתי עם כיתות של פחות מ-30 תלמידים. עד שבאתי לגור בשכונה, לא ידעתי בכלל שמאחורי השופרסל מתחבא בית ספר. לבית הספר צמוד הגן של תמי, שגידלה דורות של ילדים, ועשתה עבודה מצוינת. הרבה מהילדים בשכונה גרים מאוד קרוב לבית הספר ומגיעים אליו ברגל. אחרי הצהריים יש הרבה אירועים וכל השכונה מגיעה, מי ברכב ומי ברגל, לבית הספר. זה מאוד נחמד, אתה פוגש את כל השכנים והמכרים שלך ויש תחושה של קהילתיות.
מי שעשתה את בית הספר למה שהוא, היא המנהלת הקודמת, שניהלה אותו במשך שנים רבות והיום היא המנהלת בבית הספר אהוד – סיגל אזולאי. מורות צריכות מנהלת שתראה את הדרך בצורה נחושה, כל בית ספר מתפקד נכון, וזה מה שהיה ברוממה. את נעליה הגדולות של סיגל מילאה בהצלחה גדולה המנהלת הנוכחית דפנה בוננה, שממשיכה לקדם את בית הספר.
לעומת זאת לאחר בית הספר רוממה התלמידים ממשיכים לבית הספר השש שנתי אליאנס. לאחרונה התפרסמו נתוני הזכאות לבגרות של בתי הספר, ואליאנס הציג אחוז זכאות מרשים מאוד. יחד עם זאת, יש טיפה בלגן, לכאורה, בבית הספר, והרבה הורים מעבירים את הילדים לקראת החטיבה לבתי ספר פרטיים, לבית הספר לאומנויות רעות או לכיתה הטכניונית בבית הספר עירוני ה'. זה מאוד חבל כי לאליאנס מגיעים תלמידים מהשכונות רמות ספיר, רוממה החדשה, דניה, אלמוגי ורמז, ולכאורה לא נראה שצריך להיות קושי, אבל כנראה שיש.
כמה זה עולה?
לפי אתר מדל"ן נמכרה דירת 5 חדרים ברחוב מרטין בובר 17, ששטחה 144 מ"ר, במחיר 1.81 מיליון ש"ח. דירת 5 חדרים בשטח 134 מ"ר בצוללת דקר 4 נמכרה במחיר 1.91 מיליון ש"ח. ברחוב האורן 14 נמכרה דירת 3 חדרים, 58 מ"ר, במחיר 1.06 מיליון ש"ח.
כל כך הרבה אי דיוקים בסיסיים. בכתבה אחת! רחוב אורן. לא רחוב האורן. שונת רוממה היא שכונה בפני עצמה ולא נמצאת באחוזה
מה הקשר לקליש? רוממה החדשה, למרות שמה, הוקמה לפני כחמישים שנה
השריפה מצאה אותי בדרך הביתה מחורב, עליתי הביתה וגורשתי על ידי הכבאים. עד יום שישי לא ידעתי מה עם דירתי. מזלי, ניצלנו. הורדתי לעומת זאת לא כל כך.. אבל, השתקם נפלא. שלושת הרחבות המהווים את גבעת אורנים, נהדרים, כיף לטייל כאן, במיוחד בחורשה, בה פוגשים את השכנים.
ממש פסטורלי, אבל עם כמה סימני קריאה.
לטייל עם הכלב בשעות הערב, פחד.. ממשי . מאיפה יבואו משפחת החזירים ולאן לברוח מהם? תשאלו למה לברוח? כי כלב לא אוהב חזירים והפוך, ומכיוון שאני מתהלכת עם רב, תעשו אחד ועוד אחד ותבינו.
חבל שלכאן הגענו, כי השכונה באמת מדהימה
אמרתי ואני שב ואומר לכם יש ועדה בראשות ראש העיר חיפה ,ד"ר עינת קליש רותם ,והיא מחליטה את שמות הרחובות בחיפה.שבת שלום.