ועוד משולחן הפסח של סבתא סלי – טוץ' מאכל מסורתי לפסח
הפעם, אפתח בסיפור על "מאכל פסח" שלא עמדתי בפניו בילדותי. גם היום הוא עדיין בגדר המועדף עלי, ואף הוא הורחב על ידי ילדי ונכדי למאכל לשבת.
טוץ' הוא מאכל מסורתי של היהודים מבוקובינה.
הפיתוי
כולם מכירים את רחוב סוקולוב בחיפה, הרחוב שמקצהו הגבוה מתגלה נמל חיפה בהדרו.
זו דרך תלולה המובילה מרחוב הרצל ועד לשוק תלפיות. נהגתי ללכת בה בשגרה. דרך המלכה שלי. דרך שהובילה לביתה של סבתא, לבית הכנסת הגדול, לחנות של סבתא וסתם כך לטיול של שבת בהדר.
דרך שתמיד הייתה אהובה ומוכרת.
בשבת בצהריים, ירדנו ברגל לביתה של סבתא. אמא ואבא, מוטי אחי, ואני.
כולנו לבושים בבגדי חג. לבשתי שמלה לבנה, "נעליים חצאיות", כך קראו לנעלי השבת שקנו לי בחנות "פרפר", קשת לבנה שזורה לשערי הגלי. יום חג! ארוחת צהריים אצל סבתא!
התקרבנו ל"בית הכנסת הגדול", אנשים רבים יצאו מהתפילה. רבים מאד.
נשים בבגדים מאד יפים, ילדים בחולצות לבנות ולבסוף גם הגברים בחליפות שחורות.
הם התגודדו, שוחחו כאילו ממתיקים סוד. אמא תמיד ספרה לי שבבית הכנסת "סוגרים עניינים" בעיקר בין אנשים. אמא ניגשה אל אחת החברות שפגשה שם.
"אמא אני חייבת לרדת לסבתא", אמרתי.
"חכי רק רגע, כולנו יורדים עוד כמה דקות". השיבה לי.
"לא אמא, אני חייבת עכשיו." התעקשתי
אמא ואבא החליפו מבטים ביניהם "בסדר", אמרו לי. "מסרי לסבתא שאנחנו כבר מגיעים," הוסיפו.
אמא כמובן לא ידעה מדוע אני כל כך ממהרת.
הריח…. הריח של הטוץ' הגיע עד לרחוב.
נכנסתי לשביל המוביל לדירה, והריח פשוט נכנס לי לפה. לא לאף. ממש אל תוך הפה.
עליתי בזריזות במדרגות, צלצלתי בפעמון. סבתא פתחה לי את הדלת לבושה בשמלה יפה וסינר ענק קשור לגופה.
"סבתא, הכנת לנו טוץ', נכון?"
בכלל לא חיכיתי לתשובה.
נכנסתי למטבח הקטן. על הכיריים עמד "סיר פלא" כסוף, מכוסה במגבת מטבח לבנה מעוטרת בתכלת בצידיה. ממש דומה לטלית.
הסרנו את כיסוי המגבת ונגלה לעיני הטוץ' המושלם בעולם.
הסיר מלא וגדוש עד תום. קליפה חומה בצבצה לה החוצה. הקליפה שהכי הכי אהבתי.
סבתא הביטה בעיניי, עיני התכלת שלה קרנו, ואמרה לי: "חנהל'ה, אני יודעת שאת מאד אוהבת טוץ'. הוא תפח נהדר ממש לכבודך". אני כל כך שמחתי.
חשבתי לעצמי שאני לא צריכה מרק, לא קניידאלך, לא עוף. לי יש רק טוץ'.
סבתא יצאה מהמטבח לכיוון האמבטיה, להתרענן לפני הארוחה. שמעתי את הדלת נסגרת.
נשארנו במטבח. אני והטוץ'. אני והריח. אני והרעב אני ואני. התחלתי לשוחח עם עצמי: "אולי אטעם מעט מהטוץ'?" לא" הרהרתי שוב "הוא מאד יפה ומחכה לכולם"
"אולי רק קצת מהקליפה שלו?" "לא, אמא מאד תכעס, אסור לך," ענה לי קול.
הסטתי את המגבת. מצאתי מקום מתאים, ו…"תלשתי", ממש "קרעתי" חתיכה קטנה מהקליפה.
הטעם היה טעם שרק מי שטעם אי פעם את המאכל הזה, יכול להבין.
נבהלתי. כיסיתי חזרה בזריזות את המגבת, בדיוק באותו כיוון שסבתא הניחה אותה.
אמא ואבא הגיעו, שולחן השבת היה כבר ערוך: חלה מתוקה, מרק עם קניידלך, דגים. הכל מוכן לארוחה.
הבשר והטוץ'… עדיין במטבח.
סבתא מספרת "צחוקים" שהיו השבוע בעבודה שלה. סיפורים על אנשים. ואני…מקווה שלא יגלו את ה"חור" בטוץ'.
מגיע עת המנות העיקריות. סבתא מביאה תבנית עוף, תבנית פיירקס צבעונית עם פרוסות בשר כהה שאני לא אהבתי ובגאווה רבה מביאה בסוף את "סיר הפלא", עטוף במגבת.
לאט לאט היא מסירה את המגבת. אני יושבת קפואה בכיסא. לא זזה.
"אוי" קוראת סבתא, "ציפורים נכנסו למטבח וטעמו מהטוץ' שלנו, מזל שלא היה טעים להם"
מבטה בכלל לא אלי, מביטה הישר לאמא.
"חנהלה, רוצה טוץ'?" שאלה.
"כן, מאד מאד סבתא", עניתי בציפייה כל כך גדולה למנה הזו.
את הפרוסה הראשונה עם החור, סבתא פרסה עבורי. פרוסה גדולה גדולה. בקריצה הניחה בצלחת שלי, הצלחת עם פס הזהב. כל כך שמחתי. סבתא התיישבה לאכול מולי, וסיפרה לנו כיצד קיבלה מסבתא שלה את המתכון לטוץ'. מתכון שכל היהודים בטשרנוביץ' עיר הולדתה, הכינו לחג. סבתא פתחה את המגירה, הוציאה נייר מקומט ונתנה לאמא. "חנהל'ה כל כך אוהבת טוץ' שמרי את המתכון, אולי פעם אלמד אותך להכין."
אמא לא הכינה טוץ'.
אבל כשנכדי מגיעים לפסח וגם בשבתות, הם מיד רצים לתנור: "סבתא הכנת לנו טוץ'?
גם היום, ערב חג שני של פסח, חמישה שבועות מאז המפגש האחרון שלנו, יחכה להם משלוח של טוץ' בחדר המדרגות, ליד דלת הכניסה. מקווה שאבא שלהם יגיע מהר יותר מהשכנים.
המצרכים
6 תפוח אדמה גדולים עדיף אדומים.
1/2כוס שמן קנולה
3 בצלים
4 כפות גדושות של קמח מצות
4 ביצים גדולות
כפית שטוחה מלח
1/2 כפית שטוחה פלפל שחור
הכנה
- מקלפים ומגרדים את תפוחי האדמה והבצל בפומפיה דקה
- מניחים במסננת להגרת הנוזלים למשך כחצי שעה.
- מעבירים לקערה, מוסיפים את הביצים, את השמן,קמח המצות והתבלנים.
- מערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה
- משמנים תבנית סיר פלא/ תבנית עגולה/ תבנית מלבנית
- בוזקים שתי כפות שמן מעל כל התערובת ומכניסים לתנור
- מחממים תנור ב 200 מעלות ל 10 דקות. מכניסים את הטוץ' ל 15 דקות, אחר כך מורידים את הטמפרטורה ל 180 מעלות ואופים עוד כשעה עד להשחמה.
בתיאבון וחג שמח
איזה יופי. מכירה את הטוץ'? ואכן זכרונות ילדות איתנו לתמיד❤️
"חנה'לה, בשמלת השבת" הלבנה שלך, ובכישרון הכתיבה את מחייה בסיפורך נופי ילדות מוכרים, קולות, צבעים וריחות ובעיקר געגועים לסבתא ולמשפחתיות חמה והכל מזיכרון מתוק של טוץ' מלוח…. אהבתי! חיבוקים!
חנה, העלית בי נשכחות. גם אני ז"ל מצרנוביץ היתה מכינה טוץ בוונדרטופף. כמו עוגה גדולה. .
אשמח לפרטים איך מוסיפים את השמרים במתכון שאינו לפסח? האם אפשר להשתמש הקמח חומוס במקום הקמח הלבן?
נורי 050-448179
לא ניסיתי קמח חומוס
ניסיתי קמח שמרים והיה בסדר גם קמח תופח היה מצוין.
עם שמרים
60 גר שמרים
2 כוסות קמח
כוס מים חמים
קצת סוכר
מערבבים את השמרים בכוס עם מים חמים לכדקה,
מוסיפים לקערה עם הקמח, מערבבים היטב
ומשאירים להתפחה של כ-20 דקות
ואז, כרגיל לקערת תפוחי אדמה , ביצים , בצל ותבלינים.
כן. השאירה גם היא מורשת אחריה.
אני חייבת לך.טוץ'
חנה יקרה, סבתא סלי נהפכה קצת לסבתא שלנו, דרך הסיפורים שלך המקסימים…
תודה ענקית
בבקשה , וחג שמח❤️
תודה רבה רבה על המתכון.
נהניתי מאוד לקרוא את הסיפור,שהזכיר לי נשכחות. נעלי פרפר,בית הכנסת הגדול וכל האווירה המיוחדת שהיתה אבל במיוחד התרגשתי לקרוא את המתכון של הטוץ. שנים אני מחפשת אותו,אלא שבביתנו קראו לו בובע. במיוחד הוא היה טעים עם שכבת חמאה. אמי נהגה לאפות אותו בסיר פלא על פתיליה והריח התפזר בכל הבית. תודה על המרשם .אנסה להכין ולהזכר. תודה.
כן, הדר של פעם.
בשבתות רגילות הייתה מכינה עם שמרים
והריח שיגע
לקח זמן ארוך עד שהיה מוכן ותפח.
גם היום.זה מאכל מועדף עלי.
המתכון עם שמרים הוא אותו מתכון רק מוסיפים או קמח שמרים היום , או שמרים עם מים ומעט סוכר ומוסיפים לתערובת.
טוץ' משופר מכינים בתבנית שטוחה 3 סמ גובה. מקבלים יותר קרום. כך הכינו במרכז צ'רנוביץ ליד העיריה.
גם אני מכינה לפעמים בתבנית רגילה.
סבתא סלי הכינה תמיד ב"וונדר טופ". שלי התקלף ואחפש סיר פלא יותר איכותי
סיר פלא הומצא בתקופת הצנע למי שלא היה לו תנור. החור במרכז איפשר לאפות על הגז. דרך אגב – שזזו קצר מזרחה מצרנוביץ ועברו את הפרוט לגליציה קראו לטוץ' קרטופלאניק. וזה יותר ממרמז על חומר הגלם.
לחנה מורג, סיפור מאד נחמד, מגרונה של הנכדה הקטנה. והתוצאה ממש מזמינה. תודה על השיתוף. הריח והטעם, אני בנתיים מפנטזת . חג שמח לכולם. עירית
חג שמח
טעמי הילדות שלי, מלווים גם את נכדתי.
נסי להכין.
די פשוט. בימי שבת רגילים נהגה להכין עם שמרים.
טוצ'ילה קראנו למאכל הזה בחיבה.
גם ההורים שלי מבוקובינה, אבל אנחנו משום מה לא אכלנו אותו בפסח כי אמא היתה מוסיפה מעט שמרים למאפה וקמח רגיל.
לעומת זאת טוצליה בלי שמרים היתה מטגנת כלביבות.
ונעלי "פרפר"…..זיכרונות ילדות רחוקים
נכון
ביום שבת רגיל היה על הגז עם שמרים שתפחו ותפחו. בפסח, עם קמח מצות.
חג שמח
חנה, גם להורי היתה חנות בסוקולוב 3………דורון
תודה על הסיפור הנפלא והמתכון.
החזרת אותי במנהרת הזמן לילדותי בחיפה.
לחג הפסח המשפחתי.
חג פסח בריא ומבורך
חג שמח
אין כמו ניחוחות ילדות.
סבתא סלי גרה ברחוב סוקולוב 8
מול קולנוע דומינו. החנות בתמונה היא משוק תלפיות.
סבתא סלי גרה ברחוב סוקולוב 8, מול קולנוע דומינו
טעים חנה.חג שמח
סיפור יפה של געגוע למשפחתיות ולנופי חיפה בכרך בראשיתו. לא טעמתי טוץ' מעולם אבל הרחתי את הריח ויכולתי לדמיין את העונג שהיה בהתכנסות המשפחתית באמצעות התיאורים שלך חנה. מבטיחה לנסות להכין טוץ' בעזרת המתכון שלך
תנסי
שווה
מזכיר את החרמזלה של אמא שלי עליה השלום..
כן, גם חרמזאלך היו על שולחן החג שלנו.
שהייתי נער היה לי מנהג [לא] מוזר אימצתי סבתות וסבאים כי לי היה סבא מעיראק שעלה ב58 ונפטר ב60 בלי סבתא והצד השני כמובן נרצחו בשואה -סלובקיה – אימצתי את סבתא הלה מתא – פולניה אמיתית והיא הכינה טוץ מגן עדן וגם את סבתא רחל [האמא של שאול זיו זל מפקד….] וגם היא הכינה טוץ מגן עדן — הכתבה העלתה לי דמעות של געגועים לסבתות גיבורות שהביאו את מלח הארץ יהי זיכרן ברוך
אמא שלי הכינה את המאכל הזה אבל בשם אחר.ואני אהבתי לאכול רק את הקרום ה"שרוף". קראו לזה קוגל או קיגל.
כן
השרוף הכי טעים
קוגל היה עם אטריות
זה תפוחי אדמה. כל השנה היה עם שמרים, פסח עם קמח מצה
קוגל היה עם אטריות.
מתפוחי אדמה הכינו אצלנו לטקס וטוץ'.
כולם טעמים מאד מאד.