כמעט ערב חג – גפילטע פיש וזיכרונות, דברים שלמדתי מנעמי

שתינו מתרגשות לקראת המפגש שלנו.
אני, תלמידה טובה, חייבת סוף סוף ללמוד את רזי הכנת ה"גפילטע פיש" של אמא, של סבתא,
רזי קהילת טשרנוביץ. 

נזכרתי שבימים הקרובים, נעמי, חברתי, חברתה של הוריי ז״ל, תחגוג 91.
היום הוא יום לימודים שלנו. אחרי החג נחגוג יחד.

הדרך מביתה ב״יד עזר לחבר״ היתה כמו סיור ילדות: רחוב הרצל, עם חנויות בודדות שנשארו מהתקופה הזו: "מקסים" – בדים מרהיבים שהפכו לשמלות ערב של אמא. "מרקוביץ" – צרכי תפירה, שם רכשנו כפתורים, חוטים ומכונת תפירה חדשה שהחליפה את מכונת ה"זינגר" של סבתא. אולי עוד חנויות.

חלפנו דרך מיקומה של חנות הבית שלהן – "גינצבורג" – מקור הקריסטלים והסרוויסים הטובים שהיום יתארחו על שולחן החג שלנו.

עולות במעלה רחוב ארלוזורוב, משכנה של ה"רבנות" של פעם, הקונדיטוריה הפעילה של "ליבל" מימיננו. מאטות ליד חנות הספרים של משה נימנד: "כאן החלפתי ספרים" מספרת לי נעמי. חנות של פעם, עם ספרים על הרצפה. "אחרי שאברהם הביא אתו ספריה גדולה מהבית שלו אלינו, החלפתי שם פחות." אנחנו חולפות על ביתה של נעמי מתחילת שנות החמישים, הבית ברחוב גאולה 49.

מפליגות ומפליגות וקוטעות תמונות ונופים… בחניה של הבית.

בהתרגשות רבה עלינו הביתה. הכל היה מוכן: דגים טחונים, קערות, סירי בישול, תבלינים, בצלים ועוד. כל מה שנעמי הכתיבה לי בטלפון לקראת הבוקר הזה.
צללנו ישר לעבודה.

בין טחינת הבצל לדג, נשזרו סיפורי ילדות, של מעברים ממקום למקום, של בריחה ללא כל מהבית. תיאורים של ילדה קטנה מבוהלת, ללא עוגן, ללא ילדות.

בחיוך אופטימי מתחילה בהכנת הדג. "נעמי, לאט לאט. אני רוצה לראות בדיוק את כמות המלח, הפלפל, הסוכר שאת מפזרת בתנועות רכות וקצובות עם ידך הענוגה. אני מתגעגעת לטעמים של הדג של אמא, אם לא אדייק, שוב אזדקק להרבה חזרת כדי לקבל טעם לדג". נעמי מחייכת ונבהלת: "שרק יצליח לי, מזמן לא הכנתי", משיבה לי. אני עוקבת: קערה אחת עם ראשי דגים ואדרות נשטפות היטב מתחת לברז. בתנועות מעגליות עדינות נעמי ממטירה מלח ופלפל. כפית מזה וכפית מזה. "זה יהיה הציר בו יתבשל הדג", מסבירה לי נעמי.

מכאן עוברת לקערה נוספת. קערת העיסה. 1 ק"ג דג טחון נח לו בקערה, אליו מתווספות 2 כפיות מלח ("טועמים", נעמי מדגישה), כף גדושה סוכר וכף גדושה פלפל שחור.

"מטגנים 4 בצלים עד הצבע הזה", מצביעה נעמי על צבע הבצל.

"לטחון בצל עם הסכין במעבד המזון, אפשר חנהל'ה להוסיף חתיכת בצל חי", וכך אני עושה.
"להכניס לתערובת ולהוסיף כף גדושה קמח מצה, 2 ביצים גדולות, לערבב ולטעום", מדריכה אותי נעמי.

"איך לטעום??? אני מקטרת בשקט. מי יכול לטעום דג חי???"
מכניסות את התערובת למקרר לחצי שעה.

בינתיים מכניסות לשני סירים 2 בצלים פרוסים, שני גזרים פרוסים לפרוסות דקות, מוסיפות מים לשליש הסיר ומחכות להרתחה. לאחר ההרתחה, מוסיפות אדרות וראש דג שמילאנו בו תערובת.

ראש הדג היה תמיד חלקו של אבא בארוחה. כל כך אהב את ראש הדג, שבכל בית של במשפחה בו נערך ליל הסדר, שמרו לאבא את הראש.

לאחר רתיחת המים עם קציצות הדג, טעמנו שתינו. הוספנו כף סוכר לכל סיר ושליש כף מלח לכל סיר.

נעמי במיומנות מנערת את הסיר, ואני מחסירה פעימה. הסיר כבד ומלא במים רותחים, אבל ידיה העדינות והאיתנות של נעמי מכירות את גל התנועה הזה במדויק.

כיסינו את הסירים כמעט לגמרי והמשכנו להרתיח את הדגים על אש נמוכה. הכרות של נעמי עם נפלאות כיריים – אינדוקציה.

שעה וחצי של רתיחה על חום נמוך, מותירות לנו זמן לשיחות שלנו.

שיחות שאנחנו מקפידות לנהל כמה ערבים בשבוע, רגע לפני שאנחנו סוגרות את היום.
תמונות של הנכדים שלי, הכרות עם הנינות והנינים של נעמי. שיחות על הימים המורכבים שנעמי ידעה כילדה, כצעירה בארץ, כמובילת משפחה עם אברהם ז"ל, בעלה, איש לוחם ואוהב את ארצו.

נעמי, ציר כוח ועוגן למשפחתה ולא רק. אוהבת א.נשים, חכמה לנהל שיח בכל נושא, תהיה דעתה אשר תהיה, במאור פנים, בהבנה ובכבוד אל העומדים מולה, הם מושא ללמידה של כל אחד ואחת מאיתנו.

אני מהרהרת ומודה על הזכות שנפלה בחלקי ללמוד ממנה גם את הכנת ה"גפילטע פיש" של אמא וסבתא, ו"על הדרך" להקשיב לזיכרונות עבר, להתרחשויות הווה, ללמוד ולאמץ הליכות, מידות, שיובילו  אותי, אותנו, רק לטוב.

הדגים מוכנים. הוצאנו בחיל ורעדה קציצה אחת של דג לצלחת קטנה אחת מהסרוויס של אמא. נועצות שני מזלגות קטנים, ושתינו מחייכות בסקרנות לקראת הטעימה המשותפת.

זה יצא מ ו ש ל ם!!!!!

נייחל לסיום המלחמה ולחזרה מהירה לשגרה טובה ומצמיחה לכל עם ישראל,

שיהיה לכולנו חג של ביחד.