ממצאים ארכיאולוגים נשכחים משנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת חושפים סוד מופלא: המתקן הראשון שהתגלה עד כה מתקופת המקרא לייצור בגדי ארגמן יוקרתיים נמצא בתל שקמונה, שבדרום חיפה.
איילת גלבוע ותלמיד המחקר גולן שלוי, מאוניברסיטת חיפה, שהחלו לחקור את הממצאים הנשכחים המגלים את סודו של תל שקמונה אומרים: "עד כה לא נמצאו עדויות ארכיאולוגיות ישירות למפעלים לייצור טקסטיל צבוע בארגמן מתקופת הברזל, היא תקופת המקרא – גם לא בצור וצידון שהיו המרכזים הפיניקיים הגדולים של ייצור צבע הארגמן. אם הזיהוי שלנו נכון, תל שיקמונה שעל חוף הכרמל הופך להיות אחד האתרים הארכיאולוגים הייחודיים באזורנו".
תל שקמונה, השוכן על תלולית חוף קטנה בפאתיה הדרומיים של חיפה, מוכר בעיקר בזכות היישוב הביזנטי שסביבו, ובו פסיפסים מרהיבים. היישוב מתקופת הברזל, תקופת הממלכה המאוחדת (שאול, דוד ושלמה) ותקופת ממלכות ישראל ויהודה, הוא יישוב קטן מאוד שנמצא ממש על ראש התלולית.
אזור זה של התל נחפר ביסודיות בין השנים 1963–1977 על ידי ד"ר יוסף אלגביש מטעם מוזיאון חיפה, בתמיכתו הפעילה של ראש העיר דאז, אבא חושי, והיה ידוע בקרב הארכיאולוגים והמומחים על הממצא החומרי העשיר שנמצא בו. אלא שמסיבות שונות מרבית הממצאים לא פורסמו מעולם בכתבי עת מדעיים ורובם היו חבויים מעיניהם של החוקרים.
על פי הכתוב בתנ"ך מקובל לחשוב שבימי המקרא היה חוף הכרמל תחת הגמוניה ישראלית ובתל אף זוהו חומת סוגרים ובית ארבעה מרחבים, המקובלים במחקר כשייכים לתרבות הישראלית. אלא שעל פי מעט הממצאים שכן פורסמו, היה ידוע לחוקרים כי נמצאו באתר כלי חרס שמקורם אינם ישראלי אלא מאזורים אחרים כמו קפריסין.
כעת, לאחר שלפרופ' גלבוע ותלמיד המחקר גולן שלוי ניתנה סוף-סוף גישה אל הממצאים "האבודים" של ד"ר אלגביש, ייתכן וסודה של שקמונה מתחיל להיחשף.
לדברי פרופ' גלבוע ושלוי: "שני דברים בולטים מיד ממאות כלי החרס ושברי החרס שנמצאו ממתינים במדפי הארכיונים: מדובר בעושר רב של ממצאים השייכים לתרבות הפיניקית ובכמויות בלתי רגילות של כלי ייבוא שהגיעו מעבר לים. כך למשל, נמצא בשקמונה המספר הרב ביותר שנמצא אי פעם מחוץ לקפריסין של כלים ממשפחת "שחור על אדום" שמקורם שם. הממצא השני היה מדהים עוד יותר: מספר אגני החרס הגדול ביותר בעולם בקונטקסט של האלף הראשון לפני הספירה עליהם נשתמר צבע ארגמן בגוונים שונים. בדיקה כימית שנערכה ע"י ד"ר נעמה סוקניק, אוצרת חומרים אורגניים ברשות העתיקות, בשיתוף עם צוות חוקרים מאוניברסיטת בר אילן, ד"ר דוד אילוז, ד"ר אלכסנדר ורוואק ופרופ' זהר עמר, הוכיחה כי אכן מדובר בצבע ארגמן אמיתי, כלומר כזה שהופק מהחלזונות הימיים".
"נדיר למצוא שברי כלים מהתקופה הזו ועליהם צבע ארגמן. ממצאים כאלו נמצאו לאורך החוף הצפוני של ישראל אך הם מעטים. והנה, בשקמונה מספר החרסים האלו מתקרב ל-30. זהו ממצא יוצא דופן", אמרו החוקרים. יחד עם העדויות לייצור ארגמן נתגלו עשרות רבות של משקולות פלך וטוייה, המעידים על ייצור צמר וטקסטילים שנצבעו במקום".
בזכות הממצאים שנתגלו עתה מחדש מציעים החוקרים נקודת מבט חדשה להבנתה של שקמונה. האתר המבודד הקטן לא היה כפר, ולמעשה לא היה יישוב כלל, אלא מפעל מבוצר לייצור ארגמן ולצביעת בדים וצמר. כעת המיקום על החוף הסלעי המשונן ללא אפשרות עגינה נוחה הופך הגיוני: זהו בית גידול מצוין לחלזונות הארגמן וכאן אפשר היה ללקט אותם באלפיהם. גם תרבותו החומרית הפניקית בעיקרה של האתר הופכת להגיונית: התושבים (או ליתר דיוק, העובדים) היו קשורים למרחב התרבותי ולרשתות המידע של הפיניקים – שהיו אלה ששלטו בסוד ייצור הארגמן. מכיוון שבדים צבועים ארגמן היו מוצרים המניעים רשתות מסחר, נמצאו באתר כלי החרס הקפריסאיים שהשאירו במקום סוחרים שהגיעו לסחור בארגמן ובבדים הצבועים.
"עד היום לא נחשף אף מרכז ייצור של הצבע שאותו ניתן לקשור עם ראשית התרבות הפיניקית. אנחנו יודעים שהיו מרכזי ייצור בצור וצידון, ואף נמצאו שם אלפי קונכיות של ארגמונים, אולם מרכזי הייצור עצמם ואף עדויות ישירות לצבע עצמו עדיין לא נמצאו. הזיהוי שלנו של אופיה ותפקידה של שקמונה הופך אותה למרכז הייצור הראשון שנמצא מהתקופה הזו ובוודאי אחד העיקריים, וכך מאזור נשכח למדי, תופס חוף הכרמל שוב את מקומו הראוי כאחד האזורים החשובים ביותר לייצור ארגמן בעת העתיקה בכלל ובתקופת המקרא בפרט", סיכמו החוקרים.
פרויקט שקמונה מתקיים בחסות מכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, נתמך על ידי רשות העתיקות והמוזיאון הימי הלאומי בחיפה. כיום חלק מהממצאים מוצגים בתערוכה "תכלת" במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, כחלק מחגיגות 70 שנות עצמאות למדינת ישראל.
האם הכתבה עניינה אותך?