נכחתי ביום עיון לזכרה של נעמי בק ז"ל. היה מרגש, מעניין, גדוש ופורה, לכבודה של אישה מדהימה, אחת ויחידה. דמותה הפכה לסמל בעיניי ואת יופייה הפנימי והחיצוני, אני עדיין מדמיין ורואה.
האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית, בראשותו של יוחאי רוטנברג, הזמינו את הקבוצות השונות של "אנשי הטלוויזיות הקהילתיות" מרחבי הארץ, ליטול חלק בארוע החשוב, המכובד והנאות, בנוכחותן של שתי הקבוצות החיפאיות "זמן חיפה" "ורמות חיפה", המארחות.
האולם הקטן של סינמטק חיפה, היה מלא מפה לפה במשפחה, חברים קרובים של נעמי ז"ל ואנשי הטלוויזיה של הקהילה, נכחו כמאה איש ורק חלק קטן, מחבריה של נעמי בקבוצה, של "זמן חיפה". על הבמה עמדו לבושי שחורים חברי מקהלה, חמישה גברים ושבע נשים, ביניהם דני כץ ידידי משכבר הימים, צבי שקולניק במרכז, גם זמר במקהלה וגם נגן גיטרה נפלא, בעלה של עליזה מנהלת "זמן חיפה", ההרכב הקולי של קונסרבטוריון דוניה ויצמן שבחיפה והמנצח להפתעתי כי רבה, שמעון בן עמי, חברי לילדות ולשכונה. ענת וגמן הציגה אותם מעל הבמה והם שרו מספר יצירות קלסיות להנאתנו הרבה.
יוחאי רוטנברג
יוחאי רוטנברג עלה שני לבמה, לומר מספר מילים לזכרה של נעמי המנוחה, "הכרנו אותה הרבה שנים, היינו מאוד מיודדים אישה משכמה ומעלה, חבל שאיננה עוד ואין כמוה רבים", עשתה הרבה מאוד סרטים ועסקה בעיקר בקשרים האנושיים, חשבנו לאחד בין הדברים, בין יום העיון לזכרה,לבין יום סיום השתלמות פקיעין וסרטי עלילתיים, לא רק לעסוק בזכרה אלא גם הלאה בעשייה, כי זו נעמי וזה מה שהייתה רוצה".
יעל בק
יעל בתה של נעמי ז"ל עלתה לבמה והקריאה מהנייר קורות חיים של אישה שיספיקו למלא קורות חיים של שלושה. ראשית הודתה לחברי הטלוויזיה הקהילתית על היוזמה ליום עיון לזכרה של אימה.
"אמא בטוח הייתה מתרגשת ואומרת: לא עזבו, באמת שלא צריך, זה לגמרי מיותר, יחד עם זאת הייתה נהנית מהרעיון וההתייחסות האישית ומה שעליה נאמר"
מכאן סיפרה את כל קורות חייה מאז הייתה ילדה קטנה, בעטרות הנצורה טרם קום המדינה ועד היותה עובדת סוציאלית כאן בחיפה. יעל דברה בגוף ראשון כאילו נעמי מאזינה לדבריה החמים, של בת מלאת אהבה והערצה לאימה. "התחנכת כמושבניקית יפה וגאה על ערכים של צניעות חריצות ואהבת האדם", לאחר הצבא למדה נעמי עבודה סוציאלית ובחרה לטפל בנכי צ.ה.ל. ובמשפחות שכולות לאחר שהיא בעצמה איבדה את אחיה במלחמה והפכה לאחות שכולה. לימים ניהלה את המחלקה למשפחות שכולות במשרד הביטחון. אחרי מלחמת לבנון פרשה ולקחה על עצמה לנהל את מועדוני הגמלאים בחיפה, התנדבה במסגרות שונות, כיהנה בדירקטוריון של מעון לנשים מוכות ותוך כדי כך הכינה עצמה ליציאה לפנסיה. החלה להפיק כתבות וסרטים למען התקשורת הקהילתית בחיפה שבה בנתה לעצמה קריירה חדשה. עשתה כשמונים סרטים במשך השנים, סרטה הראשון "סרט המלחמה שלי" שקטעים ממנו הוקרנו מאוחר יותר בפני המשתתפים. לבסוף דיברה עליה כאמא וסיכמה בשלוש מילים
"מאמצת, אמיצה ומתאמצת" וסיימה במילים "כמה אנחנו זכינו וכמה זה לא מובן מאליו, השרשת בילדים ובנכדים את הרגישות ואהבת האדם, נחישות וצניעות". היי שקטה ורגועה, שאת זורמת ונוכחת בכל אחד מאיתנו ולעולם נישא בלבנו, את התחושה שזכינו לה, שהיית לנו האמא הנפלאה מכולן".
פיני ווגמן
פיני ווגמן היה הדובר הבא, שהעלה על נס את פעילותה של נעמי, שיסדה את "זמן חיפה", ובקשה מווגמן בזמנו שימצא דרך לתמיכה כספית מטעם העירייה בגמלאים שיצרו "מגזינים" בענייני חברה ולמען הקהילה. "מסגרת שעומדת לפי דבריו תמיד על "כרעי תרנגולת" וצריך לשמר אותה. דיבר על מסגרת רצינית שהתפתחה לשישים משתתפים, מר ווגמן הוסיף ואמר "שבמסגרת תפקידו לשמר תקציב לטובת הטלוויזיה הקהילתית, תמיד התעוררו בעיות תקציביות, במסגרת מילב ואגף הרווחה, איך שהוא הדברים לא סוכמו. "פיני המשיך וציין שהוא ונעמי עסקו יחד בהקמת רשת מועדוני גמלאים בעיר חיפה ומשבעה מועדונים הגיעו ליותר מעשרים. נעמי גם עסקה בקליטת עלייה בשנות התשעים כאשר הגיעו למדינה מליון עולים וחיפה הפכה לשער לבאים ועברו דרכה כמאה עשרים אלף עולים והיא הייתה מופקדת על קליטת העליה ומידי חודש, כאלפיים עולים עברו דרכה.
פיני ווגמן סיכם, "אני חושב שלזמן חיפה וטלוויזיה קהילתית אנחנו מחויבים, אני במסגרת שדולת הגמלאים, שפעילה מאוד גם כסיעה פוליטית למועצת העיר, אנחנו עושים כל מאמץ שהנושא יעלה לסדר היום הציבורי ויבטיח תקציב מסודר, לטובת המגזין הזה"
מר פיני ווגמן שכח רק דבר אחד קטן, באולם בו נאם, ישבה עוד קבוצה חיפאית אחת שקטה "רמות חיפה" שמה, שמעולם במסגרת תפקידו לא פעל למענה לא במסגרת מילב ולא מתוקף תפקידו במסגרת הרווחה וזו האחרונה לא קיבלה מעיריית חיפה אפילו לא פרוטה שחוקה ומר פיני ווגמן לא מצא בנאומו לנכון להזכיר את שמה. הייתי מכנה זאת איפה ואיפה, גם קבוצת רמות מורכבת מגמלאים כישרוניים, שגם מידי חודש יוצרים זה שנים רבות "מגזינים איכותיים", ואף זכו מהאגודה לשבחים ולפרסים ופועלים לטובת הקהילה והצופים ואין להפלות אותה לרעה בפני האחרים. עכשיו שמר פיני ווגמן מתמודד על מקום במועצת העיר ברשימת שדולת הגמלאים, שייקח נא לתשומת ליבו גם את "הגמלאים הנוספים" כי בפוליטיקה יש תמיד מנצחים וגם כאלה שמפסידים.
מר ווגמן סיכם ואמר שהוא מקווה
"שיום העיון הזה יהפוך להיות מעין מסורת שנתית, שכל שנה נקיים את אותו יום עיון לזכרה של נעמי בק. אישה שמאוד ראוי לזכור אותה."
לאחר מכן הוקרן סרט לזכרה של נעמי, שייצרה קבוצת "זמן חיפה" שכלל את תחנות חייה וקטעים רבים מעבודתה וסרטיה. היה זה סרט מרגש שהחזיר לי את נעמי לחיים, לזמן קצר ונעים, בו דמיינתי את מעט הרגעים המשותפים.
נפרדנו לשלום מאישה יקרה, שליוותה אותנו בתאגיד החדש, בדרך מקצועית ובהרבה נתינה, רונית סלוניקיו שמה, שבאה בתחילת הדרך לחיפה ונתנה לשתי הקבוצות רמות וזמן חיפה, סקירה על מה שעומד לקרות בתכניות של הערוץ בבעלות החדשה. הייתה קשובה ותמיד נכונה לעזרה, גם בווטסאפ וגם במייל האישי שלה. עליזה שקולניק מרכזת ומנהלת קבוצת "זמן חיפה" וד"ר שרה שטרייכמן מנהלת ומרכזת קבוצת "רמות חיפה" עלו על הבמה, לשאת דברי ברכה ופרידה ולתת לרונית תשורה, ענת וגמן הגישה זר פרחים צבעוני ויפה והטקס הסתיים בחיבוק ונשיקה, נאחל לרונית בהמשך הדרך הרבה הצלחה ונקווה לפגוש בה לסדרת הרצאות והסברים מקצועיים על סרטים שעשינו בעבר ואחרים.
לאחר הפרידה מגיעה ההקרנה של הסרט "פנטסטיש" עם הסברים של הבמאית והיוצרת מעל הבמה.
עפרה שראל קורן – הליצן המוזיקלי
לאחר הפסקה קצרה עלתה לבמה במאית סרטים וותיקה אך בגילה יחסית צעירה, עפרה שראל קורן שמה, שכתבה תסריט וביימה את הליצן המוזיקלי הידוע מחיפה. שמוליק שכיכב בדרכים במשך שנים היה ליצן רפואי מהראשונים, סחב על גבו מטען של דברים כולל אקורדיון ומקשים והנעים במוזיקה בכל מקום שהיה ברחוב ברכבת בארץ ובחו"ל את העוברים והשבים. קיבלנו ממנה רקע לפני ההסרטה, כיצד הגיעה אליו במקרה ומספר שנים אותו שכחה והפגישה בתל אביב שלא במקרה, שהביא ליצירת הסרט הזה. הכרתי את האיש במשך שנים יצא לי לשוחח אתו בעברית וגרמנית מספר פעמים, כמובן תוך כדי צחוקים. גם "במלחמת הטילים" מול ביתו היה בית קפה אחד פתוח ברח' מוריה וגם שם שמעתי אותו מנגן ללא כל מורא ופחדים. מירה שליוותה אותו כל השנים גידלה אותו כילד שני נוסף לילדה האישי והקדישה לו את מרב תשומת הלב והזמן בבית ובחו"ל בדרכים. היה זה סרט עשוי היטב שהושקעו בו מאה ועשר שעות של הסרטה, ממנה הופקה היצירה בטוב טעם וברגישות רבה. סרט שיש בו הכל שמחה ועצב, עקשנות וויתורים עליות ומורדות במערכת סבוכה של יחסים בין אישה יחסית צעירה שמטפלת "בילד מבוגר" שעבר בהרבה את גיל המאה ומת מחויך במיטה.
לאחר הסרט קיבלנו הסברים מקצועיים על זוויות ושוטים וכל מיני מצבים, בשבילינו היוצרים היה מאוד מעניין ומרתק לקבל אינפורמציה ממקור ראשון, מבמאית טובה ומדויקת, מלאת אנרגיה ומתלהבת, על סרט של אדם חד פעמי וססגוני שפוגשים פעם בחיים אל סף הבלתי אנושי.
לאחר ארוחת צהרים קלה, חזרנו לקנח באולם, בשבעה סרטי הסדנה, שעברנו בפקיעין לפני כחצי שנה, יוחנן חורחה, הבמאי עלה על הבמה, הוא זה שהוביל אותנו בהרצאות ובהסברים בסדנה, שבה בזמן קצר, היינו צריכים לכתוב תסריט, להחליט מי השחקנים הבמאי והצלמים, מה הנושא וכיצד והיכן מבצעים וליצור סרט של חמש דקות שבסופו של דבר את קהל הצופים ירתק וינעים. לדעתי עמדנו במשימה והמצחיק בדבר שכמו בריגול תעשייתי, העלילה כמעט בכל הסרטים חזרה על עצמה, והיצירתיות לא ידעה גבולות, ונתגלו הרבה כישרונות והושגו כל המשימות.
ולקינוח של הקינוח, אני מביא כאן את הסרט שלנו, של קבוצת רמות , שיש לו בעצם שני שמות, "פנטזיה של צלם" או באנגלית "SHORE GANG" מזמין אתכם לצפות ולהנות.
נעמי הפכה להיות דמות מוכרת, אהודה, ידועה ואהובה בחיפה וכך גם אני הרגשתי כאשר התחלתי את צעדי הראשונים "בזמן חיפה" היא הזמינה אותי לביתה הכירה לי את בן זוגה, פתחה בפני את סגור ליבה והראתה לי את עבודות האומנות הרבות שמילאו את ביתה, כאשר הייתה כבר די חולה מעולם לא התלוננה, לקחה אותי במכוניתה עם מצלמה וחצובה לראיין את אביבה שמר, בבית שגאל, בתערוכה חדשה. לא ידעתי איך להודות לה על טוב ליבה. כפי שאמרה יעל בתה, "גם כאשר הייתה מאוד חולה, מילאה את יומה ויומנה, באין ספור עיסוקים ותמיד נענתה בחיוב לכל בקשה".
לסיכום: היה זה יום עיון, עצוב, מצחיק וגם רציני, לזכרה של אישה מדהימה חברתנו ששמה נעמי.
נעמי ליוותה אותי ואת משפחתי שנים רבות, עבורי נעמי הינה רול מודל לכל עו"ס. נעמי ליוותה אותי , חיזקה, תמכה בי בשאיפותי בעיקר במעידותי הרימה אותי מילדות עד שסיימתי את לימודי הסיעוד אשר כל כך אהבתי. נעמי לא ניתקה את הקשר,, הגיעה בהפתעה לסיום לימודיי עם ספר שירים בהקדשה אישית חמה , את דרכי המקצועית שהיתה מרתקת כאחות ראשית ,אני חייבת לנעמי חקוקה בליבי נעמי.
נעמי .האחת והיחידה. אישה אצילה מלאת רגש ונשמה. נפלאה.