מיכל באומן חזן אחותו של דויד באומן: "דויד התגורר על הכרמל במשך שנים רבות, כאן יצר את מירב האומנות והיצירות. דויד היה בוגר בצלאל, צייר מוכר בחיפה ובמשך שנים הציג את יצירותיו בחיפה, תל אביב וירושלים, בתערוכות רבות.
לפרנסתו עסק באומן בהוראת אומנות והעביר סדנאות ציור, בבית הכט של היום וגם בביתו, לפני כן ניהל במשך שנים ארוכות, מרכז אומנות לנוער בנהריה.
לפני מספר שנים יצא ספר שני של ציורים ושירים פרי עטו, "תור כחול" שמו, בתמיכת עיריית חיפה, קרן לתרבות חיפה, העיר ברמן בגרמניה, שגרירות אוסטריה ובסיוע נוסף של בני משפחתו. השירים בספר מודפסים בארבע שפות, עברית, ערבית, אנגלית וגרמנית.
בספר "תור כחול", שהוא ספר אומנות, הכולל ארבעים תמונות שמן על בד, כותב דויד באלה המילים כאילו הוא שם כילד משוטט וחווה את הטבע לבד וכך הוא כותב:
"הספר מהווה חתך של עבודותי, במשך שנות יצירתי. גדלתי בכפר היוגב, כבן להורים יוצאי גרמניה ואוסטריה אשר איבדו את רבים מבני משפחותיהם בשואה. את הנופים והדמויות מצאתי בטבע, שהותיר בי חותם עז והפך מקור השראה וכוח מניע. אהבתי לאומנות כללה תחומים מגוונים כמוסיקה ושירה.
כילד וכנער, הייתי ער לסבל ולמוות בטבע, אך גם עד להתגלות של יופי מסנוור ותחושות מרגשות שסחפו אותי למציאות שמעבר ליום יום. שני הקצוות הסבל והיופי, שבהם מימד רוחני, מצויים גם היום בציורי.
בסביבה זו, במרחב שבין המציאות, הדמיון והיצירה, מצאתי בית בעוד שמחוצה לו חשתי לעתים זרות ושוני. כאשר אני מצייר את שדות הכפר, אני מצייר באותה עת, את שדות התת-מודע שלי. באומנות כפי שאני חי אותה, אני חש סוג של שליחות וכשליח הייתי קורא לבני אדם לחזור לקשר עם הטבע, שהוא מקור החיים וסופיותם.
הייתי קורא לבני אדם להתקרב לאומנות, להביט בה בתמימות כילדים, לחוש ברעיונות שמאחורי היצירה, ברוחניות וביופי, בחושניות החבויה ובאהבה, המילה השחוקה שאני עוסק בה, מבלי להצהיר עליה, בציורי. הקדמה והטכנולוגיה אינם מקנים מקום לערכים אלה ואחריתם לפגוע ביצירות האומנות ולהפכם לפלקטים שטחיים ולהרס התרבות. השליחים דברו בזמנם אל העצים והאבנים והאמן של היום אל מי הוא מדבר?"
דויד היה מוכר כהומניסט חסר פשרות והתנגד לכל סוג של אלימות בארץ בעולם ואצלנו ברחובות. היה איש נעים הליכות במזגו וערכים של שוויון ואמת אפיינו את טבעו. חוויותיו של דויד באומן, תורגמו תמיד ליצירות אומנות, ברישומים, ציורי שמן ואף בשירה. דויד נפגע בנסיבות טרגיות לאחר שפרצה שריפה בדירתו, שכילתה רבות מיצירותיו ואת רכושו. הפרוצדורה הרפואית ומכלול הפגיעות, הביאו אחרי מספר חודשים למותו.
דויד הובא ביום העשירי למאי, כ"ה באייר תשע"ח, במושב היוגב, שם התגורר בשנות ילדותו, לקבורות."
ת.נ.צ.ב.ה. ואנחנו נמשיך להנות מיצירותיו עוד הרבה שנים.
