מיתוג והיסטוריה: המתחם בעיר התחתית הסמוך ל'כיכר פאריז'

מיתוג והיסטוריה: 500 מילים אודות המתחם בעיר התחתית הסמוך ל'כיכר פאריז' בחיפה, הקרוי בטעות "השוק התורכי"

לא שוק ולא תורכי…

המתחם המתחדש בעיר התחתית הסמוך ל'כיכר פאריז' ולדרך העצמאות זכה משום מה למיתוג – 'השוק התורכי'; ייתכן שמקדמי המכירות חשבו כי כל מה שיתקרא שוק ויתווסף לו תורכי, יישמע אוטנטי ועתיק ויהווה מקור משיכה למשקיעים או לקהל הרחב. דא עקא, המתחם הזה אינו שוק והוא לא היה תורכי, אלא יהודי ציוני כשר למהדרין, אשר רק בערוב ימיו נהגו לסחור בו גם ירקנים שהציבו דוכנים והסתירו את המבנים המקוריים ואת החנויות הוותיקות שהלכו ונסגרו.

המתחם בעיר התחתית – מאת פרופ' יוסי בן ארצילמען יוזמיו ובוניו ולמען הנחלת המורשת הנכונה שלו, כדאי אולי לדעת שמדובר במרכז המסחרי המודרני הראשון שהיה בחיפה, ואשר נבנה בשנים 1926-1927 כמבנן עירוני מסחרי הומוגני, שנים הרבה אחרי שהתורכים כבר היו מעבר להרי הטאורוס.

כאשר הגיעו הבריטים ובאווירה של חיפה נשמו פיתוח ובניה, נמל עתידי ואזורי תעשייה, יזמה קבוצת יהודים שהקימה את "החברה למרכז מסחרי" את הקמתו על קרקע, שנרכשה על ידי חברת 'הכשרת הישוב' מידי מנזר 'האחיות מנצרת'.

היהודים הללו צפו את הביקושים לשטחי מסחר עירוניים בגין התפתחות העיר הצפויה, והכריזו על תחרות בין -לאומית, לא פחות ולא יותר, על תכנון המתחם שהשתרע בין דרך יפו ושפת הים דאז, ובין מתחם הכרמליתים ברחוב אליהו שטרם נבנה, ממש מול ככר פאריז שהייתה אז לב העיר.

הדרישות מן המתחרים היו מורכבות, כי היזמים רצו שם חנויות, משרדים, דירות, בנקים, ראינוע[!], בית מלון ומסעדות, כלומר משהו שהוא מתחם עירוני מושלם ומאוזן יותר מכל גרנד קניון משמים של ימינו.

בניין מחודש במרכז המסחרי בעיר התחתית

המתחם בעיר התחתית – מאת פרופ' יוסי בן ארציבפרס הראשון זכו לא אחרים מאשר אריק מנדלסון וריצ'רד נויטרה הגדולים, שעיצבו מבנן מודרני נועז. המבנה המסובך שתכננו הרתיע את היזמים המעשיים, והם מסרו את הבניה לזוכה בפרס השני, פריץ קורנברג מירושלים.

הבניה מומנה על ידי מקס שולמן ['שולמן ישלם'] מארה"ב, ו'סולל בונה' בנתה בתוך שנתיים מרכז מסחרי שהיה אז הגדול והמודרני ביותר בא"י כולה: המבנים היו אחידים בעיצובם, המרפסות הקטנות שלהם שאפו אל אוויר הים הקרוב, והרחובות הפתוחים לים הזרימו גם הם אוויר טוב ומראה מלבב. ברחוב המרכזי נשתלו דקלים וכך גם קראו לשם הרחוב..

עד מהרה היה המרכז למוקד הכלכלי השוקק של חיפה המתפתחת, ובפינתו הדרום מערבית של המתחם הקים בנק אפ"ק את המבנה הייחודי שעיצב עבורו אלכס ברוולד, דיקן הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון הצעיר [סינקופה…].

עם בנית הנמל התאמתה תחזיתם האופטימית של היזמים, המרכז היה גדוש וצר מהכיל את הביקושים לדיור, משרדים, חנויות, בתי קפה ועסקי נמל אחרים, ועל כן המשיכו הם מערבה ויזמו את הקמתו של מרכז מסחרי נוסף, בין רחוב הבנקים לרחוב עין דור, ובין דרך המגינים לדרך יפו. עם סיום בנייתו של זה ב- , 1935 נקרא הוא ה'חדש', והמרכז הקודם שהיה בן עשר בלבד, נקרא מאז ועד ימינו – 'הישן'..

עם גוויעתם של המסחר והמע"ר של העיר התחתית והמעבר ההמוני להדר, לכרמל ולמפרץ, הלך ונזנח המרכז המפואר הזה, ועל המדרכות, ובתוך הסימטאות שלו, הוצבו אכן דוכני ירקות ומצרכי מזון ותבלינים. ה'שוק' הארעי הזה שקע גם כן כאשר העיר התחתית ננטשה בתהליך היציאה המואצת ממנה בעשרים השנים האחרונות, והאזור כולו נזקק אכן לחידוש פיזי ולהתחדשות עירונית כפי שנעשה בימינו.

ואם בתורכים עסקינן, נציין רק, שדווקא ה'אויב' המסורתי, ה'יוונים', הם שניצחו… רחוב הדקלים המפואר וסביבתו היו לפרק זמן קצר מקום מגוריהם של חלק מפועלי הנמל, חלקם סלוניקאים, ועסקני יוצאי יוון בחיפה הצליח להביא ראש עירייה קודם לשנות את שמו של הרחוב ההיסטורי שכבר לא היו בו דקלים, ל "רחוב קהילת סלוניקי", שאין לה כמעט מאומה עם הסיפור של המרכז המסחרי הישן ומורשתו. נחמה מסוימת יש למצוא בעובדה שמחדשי המרכז דאגו לשתול בו דקלים אחדים, לתפארת עברו וימיו הטובים, אשר מי ייתן ויקבלו כיוון חדש ועכשווי בימינו אנו.

היו אלה 500 מילים על מיתוג והיסטוריה…

יוסי