תחבורה ציבורית מעולם אחר- יפן

שבנו מטיול ארוך בחלק גדול של יפן, ראינו ערים גדולות, עיירות ונופי טבע מדהימים, התפעמנו מהתרבות היפנית שכל כך שונה לא רק בהשוואה למערב אלא אף ביחס לתרבות הסינית. ריתקו אותנו הן התרבות המסורתית והעתיקה והן המודרנית, אך הפעם אכתוב על התחבורה הציבורית הכי מתקדמת ומודרנית בעולם, במרחק שנות אור ממה שקורה אצלנו במדינה ובעיקר בעיר שלי חיפה ובסביבתה.

אתחיל בניסיון לפענח את הסוד של מערכת התחבורה הציבורית המדהימה הזו:

אין לי ספק שמאפייני התחבורה הציבורית ביפן נגזרים ישירות מהאופי והתרבות היפנית:

סגידה ליעילות, דייקנות, נוחות, סדר וניקיון, פשטות וצניעות, שירותיות וטכנולוגיה מתקדמת.

כל התיאורים הנ"ל ועוד נוספים מצויים למכביר והם הולמים לגמרי את מערכת התחבורה הציבורית של יפן.

| המערכת כולה סביב האדם שבמרכז

מצד אחד, בולט הדגש על האדם במרכז ומנגד בולט הדגש על תפקוד המערכת  כולה ( The System ) שאף היא במרכז.  מעניין לגלות שאין סתירה בין שני הקצוות הללו. נהפוך הוא:  היפנים השכילו להבין, שנים רבות לפני שאר העולם, ובמיוחד לאחר השבר הלאומי שעברו בתום מלחמת העולם השנייה, שאם הם רוצים לראות את האדם במרכז, הם חייבים לבנות מסביבו את המערכת כולה ולשפר אותה באופן מתמיד עד הפרט הקטן ביותר, הן מבחינה טכנולוגית – תוך שילוב הנדסה חדשנית, הן מבחינה תכנונית – תוך ראייה לטווח ארוך, הן מבחינת ההשקעות הרבות הנדרשות לשם כך והן מבחינת האנשים שעובדים במסירות יוצאת דופן במערך המתוקתק להפליא הזה… וכן…. גם הנוסעים היפניים שותפים מרצונם ובהתנהגותם היומיומית הם גורם מפתח להצלחה המרשימה של המערכת המשומנת הזו!

גם מי שביקר למשל בערים גדולות כמו ברלין, הונג קונג, ריו דה ז'נירו ובעוד ערים מתקדמות בחו"ל בתחום התחבורתי והתלהב ממערך התחבורה הציבורית, הזולה, הזמינה והמפותחת כ"כ שם, לא יכול שלא להשתאות מול ההישגים יוצאי הדופן של היפנים, שנראה כי הם קבעו את הרף הגבוה בעולם בתחום הזה…ולנו בישראל אין אלא להתקנא ורק לחלום מרחוק ומלמטה על הסטנדרטים הגבוהים והכמעט מושלמים, של התחבורה הציבורית ביפן!

אתאר בכמה דוגמאות את אמצעי התחבורה הציבורית והשיטה  שבה היא פועלת כפי שהם משתקפים בעיני "אורח לרגע שלא מוצא כמעט כל פגע".

| השינקנסן – הרכבת המהירה והמדהימה ביותר בעולם!

השינקנסן היא פלא טכנולוגי כבר כמה וכמה שנים, זו "רכבת הקליע" המפורסמת, אשר כיום היא עדיין המהירה בעולם (בסין יש רכבות מהירות ביותר אך בחישוב לקילומטר, הרכבת היפנית מהירה יותר בגלל השיטה שתוסבר להלן). רבות נכתב עליה, אך אין טוב ממראה עיניים ומהתנסות אמיתית כנוסעים רגילים שניצלו עד תום את כל יכולותיה.

העצה הטובה ביותר, שקיבלנו לפני בואנו ליפן, היתה לרכוש מנוי לתחבורה הציבורית העירונית והבין-עירונית באמצעות ה- JR Pass המדהים, שניתן לרכוש אותו אך ורק מחוץ ליפן ומיועד לתושבי חוץ. באמצעותו ביצענו את רוב הנסיעות בתוך יפן, הן בערים ובעיקר בנסיעות מחוץ לערים השונות בהן ביקרנו, כמעט בלי להוסיף ין אחד, פשוט כיף וגם שווה לחלוטין.

נחזור לחוויה ב"שינקסן": זו רכבת שמגיעה ל- 300 קמ"ש, אך מסוגלת "לטוס" מהר יותר וזו חוויה בפני עצמה לטוס על פני הקרקע במהירות כזו, בנסיעה שקטה וחלקה. בתכנון הנדסי מדוקדק, היפנים השכילו לשנות את רוחב המסילה המקובל בעולם ולכן בניגוד למדינות אחרות, ביפן כששתי רכבות מהירות חולפות זו ליד זו, הן לא חייבות להאט וזה משמעותי מאד בקיצור זמני הנסיעות הארוכות.  השינקנסן עוצרת בערים המרכזיות ביפן ומקצרת את זמני ההגעה גם במרחקים עצומים של מאות קילומטרים מעיר הבירה וזה אפילו נוח ומהיר יותר לעומת שימוש בטיסות פנימיות.  אינספור מנהרות ארוכות נחפרו למענה, היא חוצה מעל ומתחת לנהרות ומפרצים בין האיים ועל פני גשרים מרשימים.

אל הרכבת הזו נהגנו להזמין מקומות יום או יומיים לפני כל נסיעה. כל הכרטיסים שמורים. על הכרטיס מסומנים בנוסף לפרטים הרגילים כגון: היעד, מועד הנסיעה ומקום הישיבה, גם מספר הקרון ובאיזה מקום ברציף יש לעלות. ברציפים עצמם מוצאים בקלות היכן יש לעמוד ולהמתין – בעזרת שילוט ביפנית ובאנגלית ובסימון ברור על רצפת הרציף.

ביפן הכל מסומן ומשולט, אפילו המדרכות בערים. כך מסומן גם קו העמידה בתור על הרציפים. הקו מסומן בד"כ באלכסון משני צידי דלת הקרון, כדי לאפשר לנוסעים שיורדים, לצעוד החוצה בקלות ותמיד הקרון המיועד – ברכבות הארוכות הללו נעמד ממש מולך בחזית התור המתאים. חוץ מהישראלים כמובן, אף יפני לא מנסה להתחכם וכולם ממתינים בשקט בתור, מדוע? כי זה הכי משתלם!  אם כולם שומרים על הכללים, כולם מרוויחים ובגדול, ואז הכל מתקתק כמו שעון יפני, הכל יעיל, מהיר ופשוט. ככה זה בכל אמצעי התחבורה ביפן ומהר מאד אתה מבין שהכי כדאי פשוט לזרום עם השיטה ועם ציבור הנוסעים הממושמעים,  ואז המערכת פועלת נפלא,  קודם כל לטובתך הנוסע ולטובת כולם, גם… אם אתה ישראלי "שובב"!

כשלא שמרנו בתחילה על הכללים, אף אחד לא נזף בנו או העיר לנו ותמיד נהגו כלפינו בנימוס מירבי ודווקא משום כך התאמצנו יותר לשמור עליהם…הנה עוד מנהג ששווה ללמוד ממנו.

כל כך סמכנו על השינקנסן, עד שהימרנו על הנסיעה הארוכה ביותר שלנו והזמנו בפעם האחרונה נסיעה יומית של מעל 1000 ק"מ בלג אחד, מעיר הנופש והמרחצאות בפו ( Beppu ) באי הדרומי קיושו – ישירות לטוקיו.

תוך 6 שעות נסיעה נטו, שעברו באופן חלק יחסית, הגענו לטוקיו, לא סחוטים ולא "גמורים" וזה הצליח מעבר לצפוי. אילו היינו מתפתים לטוס את המרחק הזה, הינו משלמים המון כסף ובסוף היינו מגיעים די מותשים,  פחות או יותר באותו זמן מהמלון בעיר המוצא למלון בעיר היעד.  שדות התעופה רחוקים מהערים, זמני ההמתנה לטיסה וזמן הנסיעה הלא קצר אל ומאת הטרמינל למרכז העיר הופכים את השינקנסן לכלי התחבורה המנצח.

ועוד דבר הרשים אותנו ולא ראינו באף מקום אחר בעולם: ביפן יש מערכת שינוע נפרדת ל….מזוודות ומטען אישי. לא צריך להיסחב עם המזוודה ברכבות או בטיסות הפנימיות. בכל ערב לפני הנסיעה, מסרנו בלובי המלון את המזוודות שלנו תמורת סכום סביר והן חיכו לנו במלון בעיר הבאה מיד כשהגענו לשם. חישבו כמה זה נוח וכמה זה מקל על הנסיעה, שווה כל ין וראוי להערכה והכי חשוב זהו שירות אמין בכל רחבי יפן, לא משנה מהו המרחק בין יעד ליעד!

ומרכבת אחת נעבור לרכבת אחרת, הרכבת העירונית:

הרכבת התחתית – זמינות ודייקנות ללא פשרות

הדבר המרשים ביותר בתחנות הרכבת התחתית ביפן הוא הגודל. הטרמינלים הענקיים של הרכבות בטוקיו, בקיוטו ובערים גדולות אחרות ביפן. לא מביישים שום שדה תעופה הכי מודרני וגדול שראיתי.  הכינוי "תחנה" אינו הולם את תחנת שינג'וקו העצומה בטוקיו, שבה בילינו די הרבה. זו לא תחנה, זו "שכונה" ענקית שמשתרעת על פני כמה וכמה רחובות. ההליכה ברחבי התחנה יכולה להיות די מתישה, כי מדובר בלא מעט מבני ענק הפרוסים על פני כמה קומות מעל ומתחת לקרקע, שחלקם הגדול מחוברים ברשת מנהרות וגשרים להולכי רגל ובתוכה מלא מסעדות, חנויות ודוכנים וכמובן אינסוף מכשירי כירטוס אוטומטיים, משרדי כרטיסים ועמדות שירות. בתחנות הענק עוברים לעיתים עשרות  קווי רכבת ומסילות, חלקם רכבות תחתיות ועיליות עירוניות וחלקם רכבות בינעירוניות ובמספר תחנות מצויים גם רציפי שינקנסן.

הדבר השני המדהים הוא כמות האנשים שמשונעים בכל רגע באלפי הקרונות הללו בכל עיר גדולה ובמיוחד בעיר הגדולה בעולם- טוקיו. גם בשעות העומס כאשר מסות אדירות של עובדים סיימו לפנות ערב את עבודתם ונוסעים לביתם בעיר או בפרברים המרוחקים, אין בעיה למצוא רכבת זמינה ואם החמצת אחת, תוך מקסימום 3 דקות ולעיתים גם פחות מדקה אחרי כן, תגיע הבאה אחריה. אמנם בשעות הלחץ דחוס מאד בקרונות, אך כולם מתנהגים בשקט ובהתחשבות, גם בשעות הללו.

| אין לכלוך ויש דיוק

כמו בכל יפן למרות כמות האנשים העצומה שחולפת בכל רגע נתון בתחנות ובתוך הרכבות, אין בדל סיגריה או כל לכלוך אחר על הרצפה, איש לא משליך אשפה ואם "נפל" לך משהו מהכיס תמיד יהיה מי שירים וישליך בפח האשפה. דרך אגב אין הרבה פחי אשפה בתחנות וגם ברחובות, כי אולי לא צריך, אנשים ילכו עם האשפה כמה שצריך עד שימצאו פח אשפה וגם שם תמיד יהיו פחי הפרדת לצורך מיחזור.

אנקדוטה מעניינת: בשעות העומס קיימים ברכבות גם קרונות נסיעה רק לנשים… מן הסתם הדוחק והעומס נסבלים שם יותר אם את אישה…גם על זה הם חשבו..

ביפן הדיוק של הרכבות מדהים. השלטים האלקטרוניים מבשרים ביפנית ובאנגלית מתי תגיע הרכבת הבאה והיא תמיד תגיע בזמן. בתוך הרכבות ישנו שילוט המודיע לפני כל תחנה מהי התחנה הבאה ומערכת כריזה המודיעה ביפנית ובאנגלית מהו היעד הבא והתחנה הנוכחית.

וכמה זה עולה? לא יקר.  ניתן לרכוש כרטיס יומי מוזל וזה שווה מאד, אנחנו העדפנו לרכוש כרטיס מוטען מראש, דומה לרב-קו שלנו, שנקרא שם Suica שתקף בכל אמצעי התחבורה העירוניים והוא גם מאפשר רכישת משקאות וחטיפים במכונות המזון הרבות והשימוש בו פשוט ומהיר.

אבל דווקא כלי התחבורה הכי מפתיע בערים בהם ביקרנו הוא…

| האוטובוס – היפנים מוכיחים שזה עובד ובצורה מושלמת

האמת? לא ציפיתי אי פעם שאוכל ליהנות כל כך מאוטובוסים. מי שרגיל להמתין 20-30 דקות בתחנה חיפאית לאוטובוס, לא יודע אף פעם אם הוא יגיע בזמן ומתי. לא פעם התאכזבנו לחזות כיצד האוטובוס שאנו ממתינים לו כבר זמן רב חולף ומדלג על התחנה שלנו ומשאיר אותנו מתוסכלים וזועמים, כי הוא היה מלא מדי – לאחר שהנהג הקודם לא הגיע בכלל והתחנות שלפנינו התמלאו בנוסעים-  אז עם הזמן הנוסע הישראלי כבר לא מאמין שיכול להיות אחרת.

וביפן זה פשוט עובד אחרת:

לאחר שלומדים את השיטה מגלים שברוב התחנות יש שילוט פשוט עם ציור שמראה שלש אפשרויות היכן מיקומו האמיתי של האוטובוס שאנו ממתינים לו כרגע: במרחק רב, בינוני או קרוב. וכאשר הציור מראה שהאוטובוס קרוב, אכן תוך כמה שניות הוא מופיע. ברוב הערים והעיירות שביקרנו בהם לא צריך להמתין בד"כ יותר מ- 7 דקות, בעיקר בשעות העומס, אך גם בשעות הערב. הנסיעה נעימה ובד"כ למקומות המבוקשים ביותר קיימות כמה אופציות נסיעה בקווים שונים. בתוך האוטובוס מותקן שילוט אלקטרוני דו לשוני כמו ברכבות, והנהג כורז כל הזמן עם מיקרופון התלוי לצווארו ומודיע על היעד הבא, אם כי ביפנית בלבד.

בכל אוטובוס מסומנים מקומות ישיבה מיוחדים לקשישים ונכים ולהורים עם תינוקות.

כמו בכל אמצעי התחבורה הציבורית ביפן גם באוטובוסים, לא צועקים, לא מעשנים, לא מדברים בטלפון וגם לא אוכלים. רוב היפנים מחברים אוזניות לטלפון הנייד ושומעים מוסיקה, בלי להפריע לאיש וכך עוברת הנסיעה תוך התחשבת מירבית  באחרים.

ואם כבר מדברים על נימוס יפני אציין כי בתחנות האוטובוס וברחוב כאשר פנינו בשאלה לכל יפני או יפנית שפגשנו על אופן ההגעה ליעד הנכסף, תמיד הם עשומעל ומעבר כדי להסביר לנו ואם לא ידעו, חיפשו דרך הטלפון הנייד את התשובה, או שאלו אחרים. היו מקרים שאנשים חצו במיוחד עמנו את הכביש כדי להובילנו אל התחנה המתאימה. לעיתים זה היה מביך, למשל:  כאשר בחורה שמאד מיהרה, לא ויתרה ולא עזבה אותנו עד שסיפקה לנו את התשובה לשאלתנו, גם במחיר של החמצת האוטובוס שלה, שהגיע והיא לא עלתה עליו, כי היתה באמצע ההסבר והתקשתה להגות את המילים המתאימות באנגלית.  אנחנו כמובן התחרטנו שפנינו אליה וגרמנו לה לאחר, אך היינו אסירי תודה להקרבה הזו מצידה כלפינו.

ואסיים עם "כלי התחבורה" הכי פחות צפוי….הליכה רגלית

| הולכי הרגל – כמה פשוט זה יכול להיות בערים הכי צפופות

בכל עיר וגם בעיר הכי עמוסה, טוקיו, בשעות הכי דחוסות ביממה (בערב) אתה משתומם כיצד מסות של בני אדם הולכים ברחובות, חוצים כבישים במעברי חצייה, עולים על גשרים במדרגות נעות, נכנסים ויוצאים מגורדי שחקים והכל מתנהל בסדר מופתי. איך זה עובד? קודם כל בגלל משמעת עצמית קולקטיבית!

ביפן נוהגים והולכים בצד שמאל. בכל מדרכה ביפן קיים סימון בולט (עבור עיוורים) בדמות פס צהוב החוצה את המדרכה לאורכה. הולך הרגל ישתדל לנוע תמיד בצד השמאלי של המדרכה, או במדרגות הנעות המטפסות אל גשרי הולכי הרגל, ואפילו במעברי החצייה העמוסים של טוקיו ישתדלו מאות האנשים החוצים באותו רגע- לנוע ביחד בצד השמאלי. איש (מלבדנו "המתחכמים")  לא יחתוך מישהו אחר ברחוב, ואיש  לא יפריע למעבר הולכי הרגל, או יעלה על שבילי האופניים המיוחדים היכן שסומנו כאלה.

בערים הוקמו מעברים עיליים ותחתיים כדי לחצות כבישים סואנים, חלקם מדהימים ביופיים וניקיונם. ברוב המקרים ניתן למצוא מדרגות נעות, שכל הזמן פועלות היטב, בכניסה למעברים הללו.

רק כך יכולים להתנהל במגה עיר כמו טוקיו ( 37 מיליון תושבים ) מסות רבות של הולכי רגל בכל נקודה ונקודה בסדר כ"כ מופתי. הם בני אדם כמוני וכמוך, אבל החינוך למשמעת עצמית והתחשבות הדדית שונה לגמרי והוא נובע מהסגידה ליעילות, אפקטיביות ואיכות חיים פשוטה.

תאהבו את זה או לא, אבל אני מצאתי שהיעילות הזו הופכת את החיים לנוחים מאד, הן בתנועה ובתחבורה והן בתחומי חיים נוספים ביומיום של כל יפני.

אם הם בכל זאת בני אדם, אז היכן בכ"ז היפנים פורקים עול?   את זה אולי אכתוב בכתבה הבאה…

| פער עצום מול ישראל

יכולתי להרחיב עוד ועוד אבל די במה שהצגתי פה כדי להבין את הפער העצום בן עשרות השנים ביננו לבין היפנים – בכל תפיסת התחבורה הציבורית, הן ברמה הלאומית והן ברמה העירונית.

ישראל לעומת יפן מפגרת שנות דור ואנו משלמים על כך מחיר כלכלי ואישי יקר ביותר…

חוסר התבונה של פקידי ממשלה ביקראל, ראשי ערים ושרים, שלא מסוגלים להרים את הראש ולצפות קדימה, לתכנן לטווח ארוך ולבצע ביעילות תוכניות לקידום התחבורה הציבורית אצלנו, הם בעוכרינו ובעוכרי המדינה כולה.  כל מה שנעשה ובכ"ז נעשו לא מעט דברים, עדיין מועט מדי ורחוק מדי ממה שצריך היה להיעשות מזמן בתחום הזה.

והכי חשוב, בניגוד לתפיסה היפנית, אצלנו האזרח עדיין איננו במרכז, התחבורה בישראל לא בנויה מנקודת המוצא מה טוב לנוסע או להולך הרגל ומהי תפיסת השירות הנחוץ לנוסעים, אלא מתוך ראייה צרה ועקומה לטעמי, ללא מדיניות וללא אסטרטגיה ברורה וארוכת טווח, אלא בעיקר שליפות מהמותן וחוסר עקביות.

את התחבורה ביפן תכננו אך ורק למען האזרחים, כי היפנים מבינים את הכלל הפשוט שאצלנו לא הובן עדיין:      כשטוב לאזרחים טוב למדינה וטוב לכולם!