ביום שישי, 08/06/2012 התקיים סיור של עמותת האדריכלים בעיר התחתית בחיפה, במסגרת הליכות ה"ארכיתור" המתקיימות באתרים שונים בישראל.
את הסיור הזה הדריכו הד"ר עינת קליש והאדריכלית ניצן קאלוש מחיפה.
הסיור התמקד באזור בו העיר נושקת לים, אך חסומה בשל מסילת הברזל
- קישור לדף מאבק הרכבת בחיפה
- התכנית לפתיחת הנמל המערבי של חיפה והליך שיתוף הציבור
- גארי שיינמן מסביר על הסרת חייץ מסילת הברזל מחיפה-כתבת וידאו
סיכום הסיור מאת הסטודנטית טל לויט:
ארכיתור – תוואי הרכבת בחיפה
יצאתי לסיור שהועבר על ידי אדר' עינת קליש רותם ואדר' ניצן קלוש ביום שישי בבוקר, נפגשנו ברכבת מרכז השמונה בשעה 10:00 בבוקר,
התחלנו את הסיור בקמפוס הנמל, משם המשכנו לכיכר פריז, השוק התורכי, קרית הממשלה, סמטת חמאם אל פאשה, שוק הפשפשים ותחנת רכבת חיפה מזרח (מוזיאון הרכבת).
חלק מהמקומות בהם ביקרנו גיליתי רק לאחרונה ומצאתי אותן כפינות חמד בעלות פוטנציאל אורבני חוויתי עצום (דבר שהעיר את עיני ושימח את ליבי כ-לא חיפאית).
בסיור הועלו נושאים מגוונים הקשורים להתפתחות חיפה כמו נמל חיפה הנודד מזרחה וחלקו הגדול שכיום אינו מתפקד ומכיל בתוכו הרבה שטחים מבוזבזים, הפיתוח של העיר התחתית ששם דגש על כיווני מזרח ומערב המקבילים לים במקום על דרום וצפון לכיוון הים. למעשה כל השיפוץ של רחוב העצמאות יצר חוצץ נוסף לחיבור בין העיר לים.
התחושה הכללית המתקבלת מבניה זו היא שהבניה פונה לקהל יעד שצריך להיות שם ולאו דווקא רוצה להיות שם.
מסתבר שסמטת חמאם אל פאשה שהיא סמטה יפייפיה, עמוסה בפרטים וממש מאפשרת לדמיין את הווי החיים שהיה שם בעבר, אמורה הייתה להיפגש עם קרית הממשלה, דבר שבמציאות לא קרה, או לפחות לא בצורה מכובדת. (שער פשוט, ארעי, גדר, מספר מדרגות.. ובזה זה נגמר)
למשל עלה העניין שלמעשה כל האזור יובש על ידי הבריטים ומטרת בנייתו מלכתחילה הייתה לשמש כנמל וכעורף נמל אשר מטרתו לקשר בין חיפה לנקודות אסטרטגיות בארץ ואף מחוצה לה בכוונות בין השאר צבאיות וביטחוניות.
הסיפור הזה מזכיר לי את המאבק שהתנהל על שיפוץ היכל התרבות בתל אביב כשטענו שאין לגעת במבנה ההיכל כי הוא חלק מכיכר הבימה המהווה את אקרופוליס העיר. ותגובת רון חולדאי הייתה שאקרופוליס העיר מתכוון לפונקציה שלה ולתפקודה ולא למסות המבנים.
אני מניחה שהמילה נמל כיום יכולה להיתפס לא רק בפוטנציאל הצבאי והמדיני שלה אלא גם בפוטנציאל המסחרי, תיירותי, ושיווקי של חיפה כולה.
לדעתי צריך לראות את נמל חיפה כחלק מהעיר וכחלק שתורם לה מכל הבחינות ולא כדבר המופרד ממנה. דבר נלווה שהעיר לא נהנית ממנו, כמו שמרגיש כיום.
בנוסף הועלה רעיון שהעירייה, שחלק מהמבנים בעיר התחתית שייכים לה והשאר בבעלות פרטית, תשפץ את המבנים שלה וכן את המבנים שבבעלות פרטית ותשכיר אותם למשפחות ולמשרדים (עירוב שימושים) במחירים או הטבות אטרקטיביות וכתמורה הם יקבלו עמלות מבעלי הבתים שבבעלות הפרטית. המטרה היא להחיות את העיר התחתית דבר שיצור יותר כדאיות לטיפול ודאגה לעיר התחתית מצד כולם.
התגובה להצעה זו הייתה, בין השאר, שדבר זה יצור מצב הפוך בו קהל היעד שיגיע הוא לאו דווקא קהל היעד המבוקש. דבר שיכול ליצור אפקט הפוך. לדעתי עם התייחסות והגדרת כוונות מראש ניתן להימנע מלהגיע למצבים לא רצויים אלה.
דובר על כך שחיפה לא מתרוממת בגלל החלטות תכנוניות מוטעות כגון הצעה לסגור את שוק הפשפשים, דבר שלא יצא אל הפועל וכנראה שטוב שכך.
המסקנה הייתה שהבעיה בפיתוח חיפה הוא לאו דווקא חשמול הרכבת, אלא שזו היא עוד אחת מהתכניות ששמות דגש על פיתוח חיפה (אם ניתן לקרוא לזה פיתוח חיפה) במקביל אל הים ולא מהעיר אל הים.
נראה כי חיפה כולה מתפתחת בקווים מקבילים (אל הים, לרוב) ולא בקווים המובילים אל הים. דבר המונע את ההנאה שבמרחב האורבני המשתנה, היכולת להנות מהרובדים השונים (הבונים עיר) שהתפתחו עם הזמן, ההשתנות האדריכלית, הצפיפות, המרחב, החללים, הסגנונות וכל שאר הדברים המוכלים בעיר טובה, דברים הקיימים בחיפה אך לא מודגשים בה מספיק.
אני רוצה לציין לטובה את היוזמה של האדריכליות במאבקן והשקעת זמנן אם בסיורים ואם בהרצאות ושאר הדברים הכרוכים בנושא, אני תוהה אם יותר נכון "להנחית עובדות בשטח" כגון מעבר לעיר התחתית ובניית קהילה צעירה ומכוונת (כמו שקרה בפלורנטין או בנוה צדק, תל אביב)
טל לויט
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="העיר התחתית בחיפה" tag="97" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]
מישהו סיפר לי שלאבא חושי היה משפט מבריק: "חיפה עיר העתיד וכך תישאר תמיד" . . .