האם הנהגת עשתה מעשה נחוץ?

רגע אחד של חמלה בצומת סואן גרם לי לשאול שאלה שלא הצלחתי להוציא מהראש בנסיעה הביתה.

הרמזור התחלף לאדום.

עצרתי את הרכב והבטתי קדימה. בין המכוניות פסע גבר מבוגר. ביד אחת אחז שקית פלסטיק ובידו השנייה הושיט כוס חד פעמית לחלון הרכב. המראה הזה אינו חריג. כמעט בכל עיר אפשר לפגוש אותו. אנחנו רואים, חושבים לרגע, ממשיכים לנסוע ושוכחים.
אלא שהפעם קרה משהו שלא הצלחתי לשכוח. האיש נע בין הנתיבים באיטיות, מידי פעם ניגש לחלון אחר. היו נהגים שהתעלמו. היו כאלה שהסיטו מבט. אחת הנהגות פתחה את החלון והושיטה לו כמה מטבעות. הוא חייך אליה בהכרת תודה והמשיך לצעוד בין המכוניות.

הרמזור התחלף לירוק.

מאחור נשמעו צפירות. הנהגת לא הבחינה בכך. היא המשיכה להביט באיש, אולי בתחושת סיפוק על כך שעשתה מעשה טוב. נהג מאחור צפר שוב ושוב… היא נבהלה וצעקה לעברו: "מה קרה לך, אין לך לב?" ובמהרה לחצה על דוושת הגז והחלה לנסוע.

אלא שאז נשמעו לפתע חריקות בלמים.
הבטתי קדימה.
האיש עם השקית ניסה להספיק לעבור בין הנתיבים לפני שהמכוניות יתחילו לנוע.
נהג אחד בלם בלימת חירום האיש נבהל, איבד את שיווי משקלו ונפל על הכביש. השקית נשמטה מידו. בקבוק המים התגלגל על האספלט יחד עם חפצים נוספים שהיו בשקית.
לרגע הכל קפא, הנהגים הביטו בו בבהלה. כמה נהגים פתחו את דלת רכבם ברצון לגשת אליו, אך האיש התרומם ואסף במהירות את חפציו בידיים רועדות ונמלט למדרכה.

למזלו הפעם זה הסתיים בנפילה בלבד. אבל כל הנסיעה הביתה חשבתי על אותו הרגע.
אני מודה, גם אני מלאה חמלה, קשה לי לראות אדם מבוגר, אדם עם מוגבלות או אדם שנקלע למצוקה ולהמשיך כאילו אינו קיים.
אך קשה לי גם להתעלם מהסכנה. אותם אנשים עומדים בין כלי רכב ששוקלים טונות, בין נהגים עייפים, מוסחים או ממהרים. לפעמים די בשנייה אחת, היסח דעת קטן, וזה עלול להיגמר אחרת.

וכאן מתחילות השאלות: כאשר אנו פותחים את החלון ונותנים כמה שקלים, האם אנחנו באמת עוזרים?
או שאולי, בלי להתכוון, אנחנו מעודדים את האדם לחזור מחר לאותו רמזור מסוכן.

היכן הרשויות?

היכן הגורמים שאמורים לתת מענה למצוקה לפני שהיא מגיעה לאמצע הכביש?
אנחנו נותנים מטבע, מקבלים תחושת הקלה וממשיכים לדרכינו, אך האדם עם הכוס מגיע לשם גם מחר.

אלה שאלות שמטרידות רבים:
מדוע הוא עומד בין המכוניות, ואיך התרגלנו לראותו שם?
ואולי ביום שבו נפסיק לראות בו חלק מהנוף, נתחיל סוף סוף לחפש עבורם פתרון הולם.
כל עוד הם עומדים בין המכוניות, כולנו נמצאים בסכנה.