ביום א' כ"ד אדר ב' תש"ח (4.4.1948) בקרבות על הגנת העיר צפת במלחמת השחרור, נפל דודי חסין בעין זיתים, והוא בן 20. דודי לא זכה לראות בהתגשמות שאיפותיו, אשר להם ציפה בכל נימי נפשו, ולא זכה גם להשתתף יחד עם קבוצתו בהקמת משק יפתח, אשר בעיצוב דמותו לקח חלק פעיל.
את סיפורו של דודי ז"ל תיעדתי בספר "חיים שכאלה – סיפורם של דליה וישראל חסין", אשר הופק על ידי באחרונה. דודי ז"ל היה אחיו הבכור של ישראל ז"ל, ובספר מוקדש פרק להנצחתו. יהי זכרו ברוך!
חלוצים בחווה החקלאית בביתניה
דוד (דודי) נולד בחיפה ב29.3.1928, בנם הבכור של ברטה (בלהה)(לבית שטיין) ואלכסנדר (סשה) חסין. זמן קצר לאחר שעלו ארצה, הכירו הוריו החלוצים בחווה החקלאית בביתניה. האהבה בין השניים פרחה ולאחר נישואיהם בחווה, עברו להתגורר בעיר התחתית בחיפה, בשנת 1925, בה שכרו חדר קטן בסביבה ערבית. שלוש שנים מאוחר יותר נולד בנם בכורם, דוד (דודי). עקב המצב הכלכלי הקשה באותה עת, הם חיו חיי דחק ולא היה באפשרותם לרכוש מיטה לתינוק. ארגז לייצוא תפוזים המרופד בשמיכות שימש עבור הרך הנולד כמיטה מאולתרת.
סביב הפטיו, החצר המשותפת, היו חדרים ששימשו ברובם משפחות ערביות, כאשר מטבח אחד שימש לצרכי המתחם כולו. כך למדה ברטה את רזי המטבח הערבי והפליאה בבישוליו. אלכסנדר, סיים בינתיים בהצטיינות את לימודיו בטכניון כמהנדס אזרחי. פרויקט הגמר שלו היה תכנון מתחם "הטחנות הגדולות", שעומדות על תילן ופועלות עד היום.
בעקבות מאורעות תרפ"ט
בעקבות מאורעות תרפ"ט האלימים ברחבי הארץ, במהלכם נרצחו רבים, בהם שישה מתושבי מחיפה, עברה המשפחה הצעירה לדירה גדולה יותר ברחוב קסל, שבהדר הכרמל. בשנת 1937 נולד ישראל, אחיו הצעיר של דודי.
ברטה עסקה בפעילות ציבורית והתנדבה בהעברת חוגי תפירה ורקמה ב"ארגון אימהות עובדות" שהוקם בשנת 1932, מטעם "מועצת הפועלות" להפעלת מעונות יום ולניהול פעילת נשים מתנדבות בקהילה. ברבות השנים אוחדו ארגוני הנשים העובדות תחת ארגון נעמ"ת.
בכל אותן שנים המשיך אלכסנדר בעשייה ענפה ובמסגרת פעילותו כיו"ר אגודת האינג'נרים בחיפה אף זכה להיפגש עם אבא חושי, גולדה מאיר, דוד בן גוריון, משה דיין, יעקב דורי ועוד.
תלמיד מוכשר, צנוע וסקרן
את חינוכו והשכלתו רכש דודי בבית הספר "הריאלי" בחיפה, ביסודי ובתיכון. כבר בכיתות הנמוכות גילה עניין רב במדעי הטבע ובכיתות העליונות בחר להתמקצע במגמה הביולוגית. "הרבה תקוות תליתי בעתידות תלמיד זה, הצנוע, השקט ובעל הכישרונות העשירים", ספד לו לימים ד"ר ארתור בירם, מייסד בית הספר "הריאלי" ומנהלו הראשון.
בגיל 10 הצטרף דודי לתנועת "הצופים". בשנות נעוריו המוקדמות התגייס לארגון "ההגנה", השתתף בהפגנות ובפעולות נגד ממשלת המנדט הבריטי, שסגרה את שערי הארץ בפני שרידי היהדות הנרמסת והמושמדת, רב היה כאבו עליה. באותה תקופה החליט לעזוב את תנועת "הצופים" והצטרף ל"נוער העובד", שם היה למדריך, התמסר לפעילות תרבותית וארגונית ועד מהרה היה לאחד מעמודי התווך של התנועה.
דודי מתנדב ל"הגנה" ולפלמ"ח
בשנת 1946, לאחר סיום מבחני הבגרות, יצא להכשרה מגויסת של הפלמ"ח, ועם קבוצת "עמל" שהיה בין מייסדיה יצא לקיבוץ אשדות יעקב, לעבודה במשק, התיישבות ומשימות הגנה.
"במסגרת ההכשרה הכין את עצמו דודי לחיים קבוצתיים, לחיי חקלאי-חייל, אשר מוטל עליו להגן על עמו וארצו ולשחררם מעול הזרים", ספדו לו הוריו. "בו בזמן לא חדל מלהתעניין בשאלות בביולוגיה ובכימיה, במיוחד בתורת התורשה. הוא חלם על השתלמות במדע זה ועל שימושו בו כחקלאי משכיל לטובת חברתו ועמו.
בספטמבר 1947 נזעק דודי עם חבריו בפלמ"ח להגנת הגליל העליון בפני הפולשים, השתתף בפשיטה על סעסע (סאסא) ובפעולות צבאיות אחרות. הוא השתתף בהגנה על צפת ועל עין זיתים. בימיו האחרונים רקם את חלומותיו על התיישבות, על שלום, על השתלמות ועל חיי יצירה".
קרבות קשים בעין זיתים בהגנה על העיר צפת
"אנו נכנסים למלחמה, עוזבים את המשק ועולים אל הגליל", כתב אורי, אחד מחבריו של דודי ללחימה ולהכשרה המגויסת. "בתחילה, מלחמת עצבים ומארבים בצפת ובדפנה ואחר, שוב לצפת וכאן אנו טועמים את טעם המלחמה החמה. דודיק אינו מוצא מנוחה, שואף למשה, מבקש להתקבל לתפקיד מסוכן יותר, אחראי יותר.
צפת היהודית כמעט נצורה, עין זיתים נתונה להתקפות ולצליפות בלתי פוסקות. קיום התחבורה אליה הוא מאמץ שבקושי הננו מתגברים עליו, ואז אנו נשלחים לשם, אל המרוחקות שבנקודות המשולש, כנען-צפת-עין זיתים.
המאבק בסביבות עין זיתים אינו פוסק. המשלטים מסביב היו בידי האויב, עליהם ישב בטוחות וניסה להפיל את הנקודה על ידי צליפות תמידיות, לאחר שלמד מניסיונו כי בהתקפות הסתערות לא יעלה בידיו מאומה. אנו יוצאים לשטח רק בלילה, בחשכה. מגיעים עד סאסא, מכים באויב בעורפו והניסיון ממריצנו להמשיך בשיטה זו. ביום שולט האויב, איש אינו יוצא מגדר המשק, אף שגם בתוכו מתרבים הנפגעים: בצריפים, בחצר, בכל מקום.
כאן היה דרוש כוח. כוח לרצות, לסבול, לעמוד. ודודיק הוא הסמל של כוח זה, תמיד צוהל, שמח, אינו מרשה לעצמו ולאחרים להראות אף סימן של דיכאון. כשהיה צורך לקום אחרי ליל שמירה ולעבוד בביצורים, דודיק הוא הראשון. עובד כדרכו במסירות, ממריץ אותנו, אינו חושב ואינו מרשה לנו לחשוב על חוסר האוכל וחוסר המים ועל הכדורים השורקים בלי הפסק.
נראה שבאותם הימים הוא מוצא את מקומו, נעלמו הלבטים, נעלם אי השקט הפנימי, הכל כה ברור, יש להתגבר, להתמיד עד למפנה… זכורני ליל שמירה אחד, כשדודיק נהנה הנאה ילדותית מהשלג, ולילות רבים אחרי, כשהוא מתמלא סיפוק, ממש מאושר, לראות את החבריא יושבים יחד ושרים".
הטבעת מתהדקת
"וכך גם ביומו האחרון, הטבעת נסגרה עלינו לגמרי. הערבים תפסו את המשלט הקרוי מספר 1, האחרון בטבעת והוא שולט עלינו מקרוב וחוסם לגמרי את המעבר האחרון לביריה. המצב מחמיר, ואין איש יודע מה יהא הלאה. ואילו הוא, דודיק, שעה קלה לפני שפגע בו הכדור מאותו משלט, אומר בחיוך: "מה האסון, חבריא, מוטב שנשב ונשיר מעט". מה היה במילים אלו, סמל לאישיותו החזקה? ואולי צו לנו, הנשארים, הצו של: למרות ועל אף הכל… לשיר, לנצח!"
חבר אחר, ש', כתב:
"עין זיתים. יום יום עוברת בדרך המשלט כיתת בחורים, המשרכת דרכה במעלה הגבעה מעין זיתים לכנען וחזרה. נושאים על כתף מזון, גלויים לאויב, עולים על דרך מלבינה, עוקפים גבעה שנייה, מצפון לה, בואכה ביריה ואחר כך לכנען, חורשת האורן והאלון.
יום אחד נותק הנתיב. האויב התחפר על המשלט ויורה. הכדורים נוקבים חורים בצריפי עין זיתים, פולחים את האוויר ברעש ומרטיטים את הלב, עד שמתרגלים. דודי נפגע. משוריינים אנגלים נשאו את גווייתו לצפת. נשאנו את האלונקה זקופים כשמסביבנו זוחלים החיילים הבריטיים תחת מטר הצליפות. כך נפרדנו ממנו עוד בטרם עיכלנו את המכה.
המצב חמור. נותקנו. יוצאים רצים בהתגנבות לכנען. כיתות יצאו מכנען וישבו על המשלט ממול. גשם דולף וההרגשה דלוחה.
למחרת, נערך הקרב על המשלט. האויב נסוג. לנו פצועים. מאז הדרך לעין זיתים תחת אש ומכונית המים עוברת בחיפוי, עד שעלה הטרקטור המשוריין על מוקדש והסתלק.
הלך והתקרב הקרב המכריע. בארץ מתחילים להסתמן קווי חזית. האנגלים מפנים את האזור. המשטרה ועמדות המפתח בצפת נמסרו לערבים. ניסיונות הפריצה לצפת מבשרים חזות רעה ביותר, כזו הנמדדת בכך וכך שעות של עמידה. הדרך לצפת, שמדי פעם פרצנו באש את מחסומיה, נחשמה לגמרי. הקשר היחידי, שיירות לילה של מחלקותינו.
דודי חסין הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בצפת.
יהא זכרו ברוך לעד.
