הערב, (יום שני 20.4.26) יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2026, ה"אסקייפ בר" בחיפה לבש פנים אחרות מהרגיל.
הגג, שבערבים אחרים מארח בילויים תוססים, נבחר הפעם לארח ערב התייחדות טעון ומרגש לזכרו של סמל תומר קרן ז"ל, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני. תומר נפל בספטמבר 2024 מפגיעת טיל נ"ט ברכס רמים (רכס מנרה) שבהרי נפתלי. אירוע התקיים ביוזמת אמו, סנדרה אלון, הפועלת ללא לאות להנצחת זכרו ומורשתו, ומילאה את המקום בקהל רב שהגיע כדי לשמוע על דמותו של תומר ולחלוק כבוד למי שהיה עולם ומלואו עבור רבים כל כך. זו הפעם הראשונה מאז שנפל, שסנדרה סיפרה עליו לאנשים הקרובים ולא לקהל זר, מה שהעלה מאוד את מפלס הרגש.
מפגש של מעגלי חיים
הערב הפגיש בין מעגלים שונים שהרכיבו את תחנות חייו של תומר: חברים לנשק מגדוד 51 של גולני, חברים לספסל הלימודים מתיכון עירוני ה' שהגיעו היישר מטקס הזיכרון השנתי בבית הספר, חבריו משבט "צופית" של תנועת הצופים שבו גדל, ובני המשפחה והחברים הקרובים שליוו את ילדותו ונעוריו. על המסך המרכזי הוקרנו תמונות וסרטונים שבהם בלט החיוך הכובש שהפך לסימן ההיכר שלו, בעוד אמו סופרת על תחנות חייו ועל האדם שהיה.
תומר נפל כשהוא בן 19 בלבד, אך כאדם שלא הכיר את תומר, למראה עשרות האנשים שמילאו את המקום, ניכר היה לי אישית כי השפעתו והמשקל הסגולי שלו חרגהו הרבה הרבה מכפי שנותיו הקצרות. אובדנו של תומר נראה כ״אובדן רב-מימדי״: ילד אהוב, נער כריזמטי וחייל למופת שאף שטרם יצא לקורס מ"כים, סומן על ידי מפקדיו כדמות פיקודית והיה נערץ על חבריו בשטח. בערב זה בלטה התחושה כי המדינה איבדה אדם משמעותי וערכי, עם פוטנציאל מבטיח.
"היית לי הכל": האח בן נפרד
אחד הרגעים המטלטלים בערב היה דבריו של בן, אחיו של תומר. בן שיתף בגעגוע העמוק לאח שהיה עבורו גם חבר קרוב, ותיאר אובדן אישי ששינה את פני המשפחה מן הקצה אל הקצה. דבריו, לצד המילים של אימם, חיברו את כל הנוכחים לכאב הפרטי שהפך באותו הערב לנחלת הכלל של הקהילה החיפאית.
סיפור אחד זיקק את המשמעות העמוקה של הערב: אל הבר הגיע אדם שלא הכיר את תומר או את משפחתו. הוא סיפר כי התחתן בדיוק ביום שבו תומר נפל, ואשתו נמצאת כעת בחודש השישי להריונה. הוא הרגיש צורך להגיע ולשמוע על הלוחם שמסר את חייו באותו היום, כדי שהוא עצמו יוכל להקים משפחה. עבורו, ועבור רבים בקהל, דמותו של תומר קרן הפכה לתזכורת מוחשית לכך שהיכולת לחיות, לשמוח ולהקים בית אינה מובנת מאליה, אלא מתאפשרת בזכות אלו שהקריבו את חייהם למען הכלל.
זיכרון חי
הערב ב"אסקייפ בר" הוכיח שדווקא במפגש הבלתי אמצעי הזה, הזיכרון הופך למוחשי ונוגע. תומר קרן ז"ל ימשיך להיזכר כלוחם גולני גאה, אך בראש ובראשונה כצעיר חיפאי שאהב את החיים ואת חבריו. מורשתו תמשיך ללוות את משפחתו, את חבריו בתיכון ובצופים, ואת כל מי שזכה להכיר את דמותו בערב המיוחד הזה.
