חנוכיה בין המשלטים • זיכרון מחורף תש״ט | יהודית יחזקאלי- גלילי חיפה • חברת "הגנה" ופלמ"ח, דור תש"ח

נובמבר 1948

ימים ספורים לפני חג החנוכה, כשנה אחרי שהערבים פרצו בהתנכלויות ובמהומות על הישוב העברי בעקבות ההכרה על חלוקת הארץ, נגררנו למלחמת עצמאות עקובה מדם. באותה תקופה, בין הפוגה להפוגה ובין משלט למשלט, יצאנו לאימוני שדה בגבעות. היינו מחלקה מעורבת של בנים ובנות. הקור היה קור אימים.

חטיבת הראל תפסה משלטים משני עברי הכביש, על-מנת להבטיח מעבר של שיירות לירושלים הנצורה.

אנחנו היינו ברכס הצפוני המכונה רכס "משלטים". אלה היו המשלטים ממשלט 1 עד משלט 12. (אנחנו במשלט 10).
הרכס הדרומי מכונה "רכס השיירות". לאחר יום מפרך התקבצנו להתחמם סביב מדורה קטנה. כל פעם זרקנו ענפים למדורה שלא תדעך.

פתאום נשמעה צעקה מפי איציק. "אל תזרקו את זה למדורה! זה גזר גפן יפה להפליא"… כולם הסתכלו עליו בתימהון ושאלו: מה יש לך איציק? איציק היה טיפוס מיוחד וגם בעל דמיון מיוחד.
"שכחתם שעוד כמה ימים חג חנוכה?"
"אני רואה בענף קטן זה חנוכייה נהדרת".
"יש למישהו חנוכייה יותר יפה מזו?"..

כולנו קפאנו במקומותינו. איציק צודק.
תך כמה דקות ספורות נערמו עוד גזרי ענפי גפן, אלו שנראו כחנוכיות שמנו בצד. עתה היה עלינו לדאוג לנרות. לא התאפקתי ולקחתי לי למזכרת חנוכייה כזו.
גם חוה חברתי במשלט לקחה חנוכייה אחת.