השתתפתי בהרבה אזכרות מרגשות וכאלה שיוטים ואיני זוכר אף פעם כל כך הרבה משתתפים, עד כדי כך שלא נמצא מקום בשלושים יאכטות וספינות שיצאו לים להכיל את כל האורחים. היה זה אירוע גדול מצד אחד ועם כל זאת הרגשה של אינטימיות משפחתית בד בבד. כבר בעשר בבוקר בעת הגשת כיבוד קל ותדריך בקישון על המזח במרינה "שביט", הסתובבתי לגלות בני משפחה וחברים קרובים, לשמוע על האיש ופועלו מכל היבט וזווית אפשרית. מסתבר שהיה איש יחיד ומיוחד שמיצה את חייו עד תום ובבת אחת, כאילו ידע שימיו קצרים ועסק בכל דבר שיש בו "אקסטרים" מהפלגות במפרשיות, יאכטות, ג'ט סקי טרקטורונים ואופנועים ועד "לקייט סרפינג " עם עפיפונים ועוד היד נטויה בהרפתקאות ועיסוקים נוספים. דווקא איציק רב הפעלים והאתגרים. איש מוצק ובעל שרירים בגובה מעל מטר ותשעים נהרג בתאונת עבודה בגיל כה צעיר, שנה וקצת לפני הגיעו לגיל החמישים.
צפו בווידאו:
פגשתי את אחותו צביה, האחות היחידה בין כל הבנים במשפחה, שאישרה לי שכולם הגיעו לכאן עם המשפחות ברוכות הילדים לטקס האזכרה, הכירה לי את אחיו יאיר שנולד ב- 26 ליולי כמו איציק אחיו הצעיר, על זרועו טבע קעקוע שאומר, "לנצח אחי" תישאר.
גם יאיר סיפר לי על אופיו המיוחד של איציק שליכד סביבו אין ספור חברים לכולם נתן תשומת לב אישית, כאילו רק הם קיימים בחייו ואין עוד אחרים, הרגשה של אחווה הדדית כמו בין האחים. כבר בגיל 12 שנים הלך ברגל מהקריות מרחקים ארוכים לחוף שמן לגעת במים הצוננים, עם עוד שלושה חברים, ארז שחר איציק שרון ועמיאל דורון. הוא נשק תמיד וחשק בים ולא הרפה עד שסיים קורס חובלים בצבא ובסופו של תהליך פיקד על סטיל של חיל הים כפי שרצה וביד רמה. ארז היה שותפו הקרוב ביותר תרתי משמע ,גם בעסקים מאוחר יותר וגם קודם לכן במועדון שייטי המפרשיות של הפועל חיפה, הם נישאו לשתי אחיות תאומות זהות שהפכו למשפחות מאוד קרובות, לאיציק ז"ל ולמירה שלושה בנים ולארז ומלי שלוש בנות, לא רק אהבה יש כאן וליכוד גם איזון מושלם במשפחות.
יצאנו לים בעשר ושלושים, אני ביאכטה הביתית של איציק אבו עזיז המארח שתמיד מחייך ובמצב רוח עליז ואיתי מיכל מכרמיאל שזו לה הפעם הראשונה להפליג במפרשית ולראות מהים את הכרמל, גם שי הגיע ושני חבריו הטובים של המארח, זיו ויהונתן שתי הבנות נגה ואור. והאימא נטע שאירחה אותנו כיד המלך בחומוס טרי וחמוצים עם אוזו בירה ומשקאות קרים ומוגזים. מזג אוויר נעים עם רוח ערה וקרירה ואנחנו אל הים הפתוח מחוץ לנמל הישן והחדש מפליגים בהנאה.
היאכטה "אלי 1" עגנה במרכז המפרץ עליה חברים קרובים של איציק חלק מהמשפחה והזרים ואנחנו שייטי כרמל וגם יאכטות של אורחים שבאו מרחוק שטים סביב הלוך וחזור במעגלים, חברים קרובים של איציק הגיעו בחלקם על ג'ט סקי רכובים, חלק על סאפ וגלשנים, הספינה "טייפון" התקרבה עם המשפחות והאורחים ובשעה אחת עשרה התחיל טקס מרשים של השלכת הזרים והפרחים, הפרחת בלונים לבנים לאוויר, השמעת צופרים וירי רקטות בוהקות לשמים הכחולים, שלאט לים עם שובל עשן לבן נופלים. הטקס הסתיים, שבע עשרה יאכטות מתוך השלושים מעלות מפרשים ואנחנו לתחרות השייט מתכוננים, אנשי אלי 1 ספינת השיפוט במקום דרוכים נותנים הוראות אחרונות בקשר ולוח זמנים ואנחנו בחצות היום לדרך יוצאים. הרוח טובה המפרשים מנופחים "והשיירה" בדרך למצוף המרוחק במערב ממהרים, מראה מרהיב שלא כל יום פוגשים, הים הכחול צבוע בלבן והמפרשים בצבעים שונים בוהקים בעיקר עם רוח גבית בדרך חזרה מהמצוף כאשר מפרשי הג'ניקר מורמים. אנחנו גם כבדים ובמפרשים מלאים לא מספיק זריזים ואלה עם הג'ניקר מבית ספר "דרך הים" אותנו משיגים אלא שלמזלם הרע במצוף הבא מכת רוח קורעת את המפרש הצהוב בוהק ואנחנו שוב עוקפים ומגיעים לקו הסיום רביעיים מקום מכובד לחלוטין. סוף סוף זכיתי להפלגה "בסולרה" של איציק אבו עזיז בתחרות של ממש עם מפרשים מונפים ולא על מנוע בשיוט עממי או על עוגן כספינת השופטים.
אנחנו שטים לעגינה בקישון ומתכנסים, בדרך לטקס הסיום וחלוקת הגביעים. אני פוגש בנקודת הכינוס שולחנות כיבוד עמוסים לעייפה עם פשטידות ואוכלים שונים עוגות משקאות ופירות טריים, מסביב עשרות צעירים חברים של בני המשפחה האחיות והאחים מחכים לבאות ומתגודדים ובניהם בקבוצות משוחחים וזה מראה מלבב יפה ומרנין. על לוח ענק עשרות צילומים של איציק ממרן ז"ל עם משפחה וחברים וציוני דרך בחייו הקצרים ושוב אפשר לחוש לפי התמונות ולראות שחי "על הקצה" וטרף את החיים.
הטקס מתחיל מומו כהן היו"ר של קהילת שייטי כרמל פותח בדברים מרגשים, האלמנה הצעירה והמרשימה מודה למשתתפים וארז שותפו הקרוב של איציק לילדות למשפחה ולעסקים מבכה את הליכתו טרם עת של חברו שותפו וגיסו הטוב שכנראה משקיף מלמעלה ורואה את כל המתאספים, משתמש במילים הידועות "חבר אתה חסר" "ויום אחד אגיע אליך ונתאחד שם למעלה בשחקים". חברות המשפחה הצעירות קוראות מן הכתובים,עוד מספר דברי תודה וברכות ומגיעים לסיום הטוב של חלוקת הגביעים, אחד אחרי השני עולים המנצחים ואני פוגש שם חברים ותיקים ומנצחים סדרתיים, אמיר אפלר "בלנטיין" בקטגוריה- O.R.C 2 מקום ראשון, איריס אשוח וארז ורדי "בג'יזל" מבית הספר לימאות "ורדי ולה", שהגיעו מעכו השכנה, מקום שני, יוחאי פלצור בקטגוריה – O.R.C. 1 "בסייקלופ" מקום ראשון ומקום שני "בלנק בלו" של שלמה קפון.
לסיום אני פוגש את מירה ממרן המדהימה, האלמנה היפה הצעירה המחויכת והחזקה, שמביטה קדימה בתקווה ושואל היכן וכיצד הכרת את איציק שלך הבעל, האבא והחבר המושלם עד לפני קצת יותר משנה והיא ללא היסוסים עונה, "נסעתי עם אחותי התאומה ללוס אנג'לס , טיול שלאחר צבא שם גר ועבד איציק ושם הכרנו אחד את השנייה, הציע לי טיול על אופנועו למקסיקו" ומהאופנוע הזה והחיבוק מאחור מעולם לא נפרדה.
אני נותן למירה חיבוק אחרון לשלום בתקווה להתראות במשט לזכרו של האיש היקר איציק ממרן ז"ל, שוב בשנה הבאה ועל הזכות שנפלה בחלקי, להשתתף לכתוב ולשתף הרבה תודה.