שבוע הספר בחיפה: בעבר חגיגה עירונית, היום בקושי מורגש

(חי פה) – חודש יוני מתקרב, ואיתו שבוע הספר – מועד שבמשך עשרות שנים היה מהאירועים המרכזיים בלוח השנה התרבותי של חיפה. בשנים האחרונות, מתקיימות בעיר יוזמות קטנות ומפוזרות, לרוב ביוזמת גופים פרטיים, שמנסות לשמר משהו מהרוח ההיא. אך קשה שלא להבחין בכך: חיפה כבר לא חוגגת את הספר. אין מתחם מרכזי, אין תחושת חג – ודאי לא תחושת קהילה. נדמה ששבוע הספר איבד את מעמדו, כמו שהספר עצמו איבד את מרכזיותו בחיים של ילדים, נוער ומבוגרים. דווקא היום, כשהספר נדחק הצידה מול מסכים, טיקטוק, אינסטגרם והסחות אינסופיות – דווקא היום חיוני לחגוג אותו, להחזיר לו כבוד ועניין.

איך זה התחיל: שבוע הספר בחיפה של שנות ה-60 וה-70

שבוע הספר העברי נוסד בשנת 1926 בתל אביב, אך כבר משנות ה-50 התקיימו אירועים דומים גם בחיפה. העיר, שידעה אז פריחה תרבותית, הצטרפה לחגיגות באהבה גדולה. הדוכנים הראשונים הוצבו ברחוב הנביאים, אחר כך בכיכר פריז, ולבסוף – במיקום שהפך למסורתי: גן הזיכרון שמול עיריית חיפה. האזור כולו היה מתמלא דוכני ספרים, פעילויות לילדים, הקראות, הופעות ומפגשים עם סופרים ומשוררים. העיר נראתה כמו יריד ספרותי צבעוני. שבוע הספר לא היה רק שוק מכירה – הוא היה חג של תרבות, של עברית, של קהילה.

חוויה משפחתית וזיכרונות של חג

“אני זוכרת כילדה את כל העיר מתקשטת לקראת שבוע הספר”, מספרת תושבת העיר, כיום אמא לשלושה. “עוברים ושבים היו מגיעים לבושים חגיגית לגן הזיכרון – לא סתם טיול עם הילדים, אלא ממש טקס. זה היה יום חג. כל ילד במשפחה שלי היה מקבל אפשרות לבחור ספר אחד, והיינו מסתובבים שעות בין הדוכנים, מתלבטים, מתרגשים. ההורים שלי לימדו אותנו שספר הוא מתנה, חוויה, משהו שהוא רק שלך. זה היה ערב מיוחד שכולו קריאה, תרבות וחיבוק קהילתי”.

הורים: "הילדים שלנו צריכים ספרים, לא רק מסכים"

בין היוזמות שכן מתקיימות בעיר בשנים האחרונות – סדנאות כתיבה קטנות, קריאות סיפור בגני ילדים או דוכנים ברחבת הסינמטק – יש גם הורים שמנסים להחזיר עטרה ליושנה. “הבן שלי בן 8, והוא אוהב ספרים”, מספרת ענת, אם מחיפה. “אבל כשאין סביבו תרבות שקוראת – זה הולך ונעלם. בעיר כמו תל אביב, יש פסטיבלים, אירועי קריאה, מפגשים עם סופרים. למה שבחיפה לא יהיה אותו דבר? למה שלא נעשה חגיגה אמיתית בעיר, שמזמינה ילדים, הורים, סבים וסבתות לבוא לחגוג יחד את הספר?”

“ביום העצמאות העיר משקיעה מיליונים בזמרים ואירועים – וזה בסדר גמור", היא מוסיפה, "אבל למה לא להשקיע גם בחגיגה תרבותית כמו שבוע הספר? הרי לא כל ילד אוהב הופעות רעשניות. לילדים אחרים – ולמבוגרים – צריך גם תרבות שקטה, מעמיקה, שמדברת ללב ולראש”.

הספר נאבק על מקומו בעולם החדש

קשה להתעלם מהמציאות: הספר כבר לא המלך. בני נוער רבים מבלים את רוב זמנם בצפייה בסרטונים, רשתות חברתיות ומשחקים. אבל דווקא מסיבה זו – חשוב יותר מתמיד לתת מקום בולט לאירועים שמקדמים קריאה, הבנה, עומק ומפגש בין אנשים דרך מילים. שבוע הספר יכול להיות גשר – בין ילדים וספרים, בין דורות, בין תרבות לקהילה.

מעבר לכך, מדובר גם בהזדמנות לקדם יוצרים מקומיים: סופרים חיפאים, משוררות, מאיירים, מו"לים עצמאיים. שבוע הספר החיפאי יכול להיות הזדמנות גם עבורם וגם עבור תושבי העיר.

ומה עם עיריית חיפה?

לטענת תושבים רבים, העירייה אינה רואה באירוע זה עדיפות. אין תכנון מוקדם, אין שיווק, אין תקציב משמעותי. יוזמות רבות מגיעות מגופים פרטיים – חנויות, מתנ"סים, עמותות. לטענתם, חיפה, שהייתה פעם בירת תרבות, מזניחה את עולם הספר.

כך עושים את זה בערים אחרות – בארץ ובעולם

בתל אביב מתקיים שבוע הספר בכל שדרות רוטשילד, עם עשרות דוכנים, אירועים ואלפי מבקרים מדי ערב. בירושלים, כיכר ספרא מתמלאת באירועים לילדים ולמבוגרים. באר שבע הפכה את מתחם התחנה לשבוע שלם של שיח על ספרים. ערים קטנות יותר כמו מודיעין, נס ציונה ורעננה מפעילות מתחמים עם סופרים מקומיים, תיאטרון סיפור, שווקים, סדנאות והופעות שקטות.

בעולם – ערים רבות מפעילות פסטיבלים ספרותיים גדולים ומושקעים: בלונדון, בפריז, בברצלונה ובברלין – הספר ממשיך להיות במרכז. מדוע לא גם בחיפה?

עת לקרוא – ועת לפעול

כדי ששבוע הספר יחזור להיות מה שהיה – נחוצה פעולה. מנהיגות עירונית אמיצה שתציב תרבות במרכז, תקצה תקציב, תשתף את הקהילה, תביא יוצרים, תרים אירועים ותאפשר לילדים לגלות את הקסם שבדפדוף, את השקט שבקריאה, ואת השייכות לעיר שחוגגת את הרוח ולא רק את הרעש.

אם נהפוך את שבוע הספר לחג אמיתי – נוכל לשקם לא רק את מעמד הספר, אלא גם את הקשר של תושבי חיפה עם עירם, עם תרבותם ועם עצמם.

"חגיגה של ספרים שהלכה ודעכה"

ב-1990, חזר הסופר והעיתונאי יורם מארק רייך מלונדון לחיפה הישר אל מרכז הבמה הספרותית הישראלית. "כבר אז הוצאות ספרים מכובדות פרסמו ספרים שלי – כנרת, ידיעות ספרים, הקיבוץ המאוחד ועוד", הוא מספר.
כמי שמונה אז לעורך שבועון ילדים מצליח, עם עשרות אלפי מינויים, הפך מארק רייך לדמות מוכרת בקרב הדור הצעיר של הקוראים. "פתחתי דוכנים רק של הספרים שלי בשבוע הספר, לילדים ולמבוגרים. זו הייתה חגיגה אמיתית. ילדים נהרו לראות אותי, לשמוע אותי, לדבר איתי. אז עדיין לא היו צילומי סלפי, לאורך שנות ה-90… זו לא הייתה רק מכירה – זה היה מפגש משמח. מדי רבע שעה נהגו לכרוז ברמקולים שאני חותם על ספרי הקומיקס "פזית" ועל הספר "געגועים לפופאי", שבהמלצת משרד החינוך לימדו אותו ברוב בתי הספר בארץ, וילדים הגיעו בהמוניהם כדי שאחתום להם על הספרים. הייתה תחושה של פסטיבל חי ותוסס".

האירועים בהם השתתפתי התקיימו במקומות מרכזיים בעיר – תחילה בהיכל הספורט ברוממה, לאחר מכן בקסטרא, ובסוף בגרנד קניון. "יונה יהב רכש ממני ספרים כדי להקריא אותם בגני הילדים בהם ביקר במהלך שבוע הספר. האווירה הייתה צוהלת וחגיגית. משפחות שלמות נדדו בין הדוכנים. הבנות שלי, שנולדו בשנות ה-90, היו מגיעות איתי, כל אחת בתורה. אחת מהן נרדמה לעת ערב במזוודה, שקודם הייתה מלאה בספרים. זה היה מרגש, לראות את השילוב של החיים הפרטיים עם האהבה לספרות. השכן הקבוע שלי בדוכנים היה פרופ’ אדיר כהן, שהיה מגיע עם בנו אמציה למכור את ספריו. אפילו נאלצתי להעסיק עובדים שיעזרו בתפעול הדוכנים, מרוב עומס."

אבל לצד הזיכרונות הנעימים, מארק רייך מתקשה להתעלם מההווה העגום. "אני לא בטוח שיש בכלל טעם להחזיר את שבוע הספר. העניין בספרים מאוד דעך. היום קונים הרבה פחות, מרגישים בזה. הספר של פעם מפסיד, לצערי, מול האופציות הדיגיטליות. אולי דווקא שוק של ספרים משומשים היה מצליח. אני מתגעגע לפסטיבל ההוא, לחיים שזה הכניס לעיר. במשך עשרה ימים חיפה צהלה ונשמה תרבות"

עיריית חיפה: עדיין לא ברור מה יהיו האירועים בשבוע הספר

מהעירייה נמסר בתגובה כי בשלב הנוכחי עדיין לא ברור מה יהיו האירועים, שיהיו חלק משבוע הספר. בשנה שעברה היו אירועים, שקשורים לקריאה ולהחלפת ספרים.